ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
1. שני עמודים גבוהים מעוצבים ומקושטים – יכין ובועז. 2. ברכת מים - הים של שלמה. 3. בסיס הברכה – שני עשר בקר. 4. עשרה כיורות – לצורך קידוש ידים ורגלים קודם הכניסה לשרת בקודש. 5. עשר מכונות – בסיסים, לעשרת הכיורים.
כל התוספות הללו היו גלויות לעין כל, שהרי עמדו בחצר המקדש שהייתה פתוחה לכל (על פי כללי מורא וכבוד מקדש). אחת השאלות הקשות בהקשר לתוספות אלה היא השאלה מה היה המקור עליו סמך שלמה המלך בבנייתם. בספר דברי הימים א מצוי תקציר של מגילת המקדש שכללה את ההוראות הנבואיות שקיבל שלמה מדוד שקיבל משמואל הנביא. כך מסכמת המגילה את הדברים :
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִיים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת: וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים...: הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א כ"ח יא-יט).
תוכניות אלה הועברו כנראה באותו לילה נורא הוד, בו נפגשו שלשלת הענקים, שמואל שאול ודוד, בביתו של שמואל הנביא ברמה. לילה בו עסקו הם בנבואה בעניין "נויו של עולם"=בית המקדש. עיון בפסוקים מגלה שאין ולו רמז לתוספות אלה, והתשובה לכך היא כנראה ששלמה בחכמתו (עיין רד"ק מלכים א' ז' לג ודו"ק) ראה לנכון לבנות תוספות עצומות אלה שהכתוב מתארם בדרך זו "לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו נ"ב כ).
ננסה הפעם להבין את התוספת הראשונה – יכין ובועז. נסיונות רבים נעשו בנסיון להסביר מה פשרם ומה פשר שמותיהם.
המיוחס לרש"י על דברי הימים מביא בעקבות המדרש שני פירושים:
1. "יכין ובועז - יכין על שם מלכות בית דוד שנמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם (תהלים פ"ט):בועז - כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ועוז שנאמר ישיש כגבור לרוץ (תהלים י"ט)"
2. "חירם שהיה מבני דן עשה את העמודים קרא את האחד יכין על שם אביו שמשון שנאמר בו (שופטים ט"ז) וילפת שמשון שני עמודי התוך (וגו' נכון וגו') ושלמה קרא לשני בועז ע"ש זקנו בועז" (דברי הימים ב ג' יז).
הרד"ק מסביר ששמות העמודים היו לסימן טוב. יכין שיכון הבית לעולם ובועז שיתן הא-ל בו העוז והקיום.
הרלב"ג טוען שהכל נעשה על פי תורת הסוד. בכיוון מעין זה מפרש גם המלבי"ם. לשיטתו העמודים ושמותיהם רומזים לשתי דרכי הנהגת העולם של הבורא. בועז רומז לדרך הטבעית- חוקי הטבע שנקבעו מששת ימי בראשית. לעומתו יכין רומז להנהגה הניסית שיעשה ד' לפי הצורך והמצב.
מורנו ורבנו הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל קרא לאחד מספריו העוסק בהלכות "תורה ומדינה" בשם "עמוד הימיני". בהקדמה לספר מבאר הוא מדוע בחר בשם זה (ולא רק בגלל הרמז לשם אביו הי"ד). נביא כאן את דבריו החשובים שלא איבדו מהרלוונטיות שלהם גם כמעט ארבעים שנה מיום כתיבתם והם מאירים את דרכנו גם כיום. וז"ל:
"ובבנות שלמה את בית האלקים הקים עמודיו שנים: עמוד הימיני – יכין, ועמוד השמאלי – בועז. סמלים לשמש ולירח, אשר אף הם אינם אלא סמלים – הירח, כנגד מלכות בית דוד, כדברי חז"ל, והשמש – כהמשך עקבי לדבריהם (ואשר משום מה סתמוהו) – כנגד מלכות התורה, אשר על תופסיה נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"; 'בועז' – בו עוז, ואין עוז אלא תורה (עי' זבחים קט"ז ורש"י שם).
שני עמודים אלה – תורה ומלכות ישראל, הם הם שעליהם ישען בית המקדש של מטה ושל מעלה כאחד. מלכות בית דוד נמשלה לירח, ןכנסת ישראל לירח היא מונה (חולין ס). כי זאת תכונתו, וזאת תכונתם – שאין לו משלו ולא כלום, שיודע ומכיר שאין לו משלו ולא כלום. ומתוך ידיעה זאת מקבל עליו עול מלכות שמים, "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו". ומתוך קבלת עול זו משתחרר מקבלת כל עול אחר – שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (הוריות י"א). ומכיון שרואה את עצמו כטפל ואת העמוד השני הוא 'בועז' – בו עוז-תורה – כעיקר, מגיע ומביא העולם כולו יחד עמו לכלל תכליתו, ובזה גופא הופך הוא להיות העיקר (הימני לעולם חשוב, רש"י ברכות כ"ח).
מאבק עז נטוש בתקופה זו במדינה, על דמותה ועל זיקתה לעבר המפואר של האומה. העמוד הימיני 'יכין' עומד בסכנת התמוטטות, ח"ו. רועי תוהו מלעיטים את העם בסיסמאות שוא אשר תכנם הכללי הוא "ככל הגוים בית ישראל". וחינוך זה ללא תורה וללא אמונה כבר הבשיל פרי באושיו בפריעת כל חוק מוסר, בריב אחים, בליבוי וטיפוח יצרים אפלים, בהתפרעות והתבהמות של חלקים גדולים מן הצבור, ובמיוחד של הנוער, אשר אליו תלויות עיני האומה, ובו תקוות עתידה בארץ ובגולה. מנהיגים מתגלים בנוולותם, ובנכונותם להפקיר כל עניני האומה, ובלבד, שיבואו על סיפוקם יצרי הכבוד והשלטון שלהם. תנועות חברתיות אשר חרתו על דגלם התמסרות לצרכי האומה, לאורח חיים של צדק ויושר, להקמת חברה החיה בצניעות, ביושר לבב ודאגה לזולת, הפכו למתחרות זו עם זו בזכיה בנתח שמן של תקציבי המדינה, והבטחת חיי רווחה לבעלי מרפקים שבהם על חשבון העם, ואין אומר השב.
אולם אל יפול רוחנו... חזקה על נצח ישראל כי לא ישקר, ועוד עור תתעורר רוח האומה אשר בריתה עם אלקיה לא תופר לעולם. ואכן לפנינו תופעות מרנינות של דור צעיר הנמשך בדביקות ללימוד התורה ולקיום מצוות מתוך הכרה ושמחה. הולך ורב מספר הישיבות הקטנות עם הגדולות, וקול תורה משתפך ומתרונן ברחובות עיר ובחוצות קריה. ואיתנה אמונתנו, שבהתחזק ה'בועז' הוא עמוד התורה בגבורה ובעוז, יתחזק ויתאושש לעומתו גם ה'יכין' הוא עמוד המלכות, להכין ולכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
שני עמודים אלה – תורה ומלכות ישראל, הם הם שעליהם ישען בית המקדש של מטה ושל מעלה כאחד. מלכות בית דוד נמשלה לירח, ןכנסת ישראל לירח היא מונה (חולין ס). כי זאת תכונתו, וזאת תכונתם – שאין לו משלו ולא כלום, שיודע ומכיר שאין לו משלו ולא כלום. ומתוך ידיעה זאת מקבל עליו עול מלכות שמים, "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו". ומתוך קבלת עול זו משתחרר מקבלת כל עול אחר – שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (הוריות י"א). ומכיון שרואה את עצמו כטפל ואת העמוד השני הוא 'בועז' – בו עוז-תורה – כעיקר, מגיע ומביא העולם כולו יחד עמו לכלל תכליתו, ובזה גופא הופך הוא להיות העיקר (הימני לעולם חשוב, רש"י ברכות כ"ח).
מאבק עז נטוש בתקופה זו במדינה, על דמותה ועל זיקתה לעבר המפואר של האומה. העמוד הימיני 'יכין' עומד בסכנת התמוטטות, ח"ו. רועי תוהו מלעיטים את העם בסיסמאות שוא אשר תכנם הכללי הוא "ככל הגוים בית ישראל". וחינוך זה ללא תורה וללא אמונה כבר הבשיל פרי באושיו בפריעת כל חוק מוסר, בריב אחים, בליבוי וטיפוח יצרים אפלים, בהתפרעות והתבהמות של חלקים גדולים מן הצבור, ובמיוחד של הנוער, אשר אליו תלויות עיני האומה, ובו תקוות עתידה בארץ ובגולה. מנהיגים מתגלים בנוולותם, ובנכונותם להפקיר כל עניני האומה, ובלבד, שיבואו על סיפוקם יצרי הכבוד והשלטון שלהם. תנועות חברתיות אשר חרתו על דגלם התמסרות לצרכי האומה, לאורח חיים של צדק ויושר, להקמת חברה החיה בצניעות, ביושר לבב ודאגה לזולת, הפכו למתחרות זו עם זו בזכיה בנתח שמן של תקציבי המדינה, והבטחת חיי רווחה לבעלי מרפקים שבהם על חשבון העם, ואין אומר השב.
אולם אל יפול רוחנו... חזקה על נצח ישראל כי לא ישקר, ועוד עור תתעורר רוח האומה אשר בריתה עם אלקיה לא תופר לעולם. ואכן לפנינו תופעות מרנינות של דור צעיר הנמשך בדביקות ללימוד התורה ולקיום מצוות מתוך הכרה ושמחה. הולך ורב מספר הישיבות הקטנות עם הגדולות, וקול תורה משתפך ומתרונן ברחובות עיר ובחוצות קריה. ואיתנה אמונתנו, שבהתחזק ה'בועז' הוא עמוד התורה בגבורה ובעוז, יתחזק ויתאושש לעומתו גם ה'יכין' הוא עמוד המלכות, להכין ולכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
נתפלל כולנו שאכן מגמות אלה רק ילכו ויתחזקו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
