ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- טעמי מצוות
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
דחיית דברי הרמב"ן שהקב"ה אינו מרחם על בע"ח אבל מרחם על בנ"א
אֲבָל מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ (הרמב"ם) הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, טַעַם מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, לוֹמַר, שֶׁלֹּא חָס הָאֵל עַל קַן צִפּוֹר וְלֹא הִגִּיעוּ רַחֲמָיו עַל אוֹתוֹ וְעַל בְּנוֹ, שֶׁאֵין רַחֲמָיו מַגִּיעִים בְּבַעֲלֵי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית 1 , לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ צָרְכֵּנוּ, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה אוֹסֵר הַשְּׁחִיטָה 2 . אֲבָל טַעַם הַמְּנִיעָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת, שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר וכו'. וּמִדְּבָרָיו אֵלֶּה מַשְׁמַע, שֶׁדַּוְקָא בְּמִין בַּעַל חַי אֵין לוֹמַר כָּךְ, אֲבָל בָּאָדָם, כְּגוֹן הַצְּדָקָה, אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם הָיָה מְרַחֵם עַל הֶעָנִי, וּלְכָךְ צִוָּה לָתֵת צְדָקָה. דָּבָר זֶה אֵינוֹ גַּם כֵּן, כִּי אֵין מִדַּת הַצְּדָקָה דֶּרֶךְ רַחְמָנוּת. כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם בִּגְזֵרַת הַדִּין, וְלֹא מִצַּד הָרַחֲמִים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הֶעָנִי. רַק כִּי גָּזַר עַל הָאָדָם כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְרַחֵם, לֹא שֶׁיִּהְיֶה ה' מְרַחֵם עַל הֶעָנִי, וְצִוָּה בִּשְׁבִיל כָּךְ שֶׁיְּפַרְנֵס אוֹתוֹ הָאָדָם. כִּי לֹא הִבִּיט אֶל הֶעָנִי מִצַּד דָּחְקוֹ כְּלָל . וּמִזֶּה הַטַּעַם אֵין לוֹמַר גַּם כֵּן כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה מְרַחֵם עַל קַן צִפּוֹר, כִּי גְּזֵרוֹת שֶׁלּוֹ דִּין עַל הָאָדָם, וְהֵם גְּזֵרוֹת הַתְּמִידִיּוֹת שֶׁהוּא מַנְהִיג בָּהֶם עוֹלָמוֹ. וְאִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, כָּךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הַבַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר, אַף אִם מוֹנֵעַ אוֹתָנוּ מִצְּרָכֵינוּ. רַק כִּי לֹא נִתְּנָה לָאָדָם הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה מְרַחֵם , רַק כִּי הַמִּצְוָה גְּזֵרָה עָלֵינוּ. וְלֹא הִבִּיט הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁהַמְקַבֵּל חָפֵץ וְרוֹצֶה, רַק הַכֹּל גְּזֵרָה עָלֵינוּ. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם, וְעִם שֶׁכָּל אֲשֶׁר בָּרָא הַכֹּל הוּא בְּטוֹב, וּכְדִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. מִכָּל מָקוֹם, לֹא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם לְהֵטִיב אֶל הָעוֹלָם , רַק בִּגְזֵרַת הַדִּין נִבְרָא*, וּכְדִכְתִיב בְּכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֵׁם אֱלֹהִים 3 . וְזֶה עַצְמוֹ בַּתּוֹרָה, עִם שֶׁכָּל דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם, מִכָּל מָקוֹם נְתִינָתָהּ לָעוֹלָם הַכֹּל בִּגְזֵרַת דִּין.
הסבר המשנה לפי דברי הרמב"ן בהנחה שהמצוות הן גזרות
וְלֹא הָיָה צָרִיךְ אֶל הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִדְחֹק כְּלָל. שֶׁאַף לְפִי סְבָרָתוֹ, שֶׁסּוֹבֵר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה לִקְבֹּעַ בָּנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת, יֵשׁ לְפָרֵשׁ, מַה שֶּׁאָמְרוּ: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים, כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְרַחֵם עַל קַן צִפּוֹר, וְאֵין מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק גְּזֵרוֹת וְלֹא רַחֲמִים, רַק שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הָרַחֲמִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר. וְאִם אוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל קַן צִפּוֹר, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ. וְעִם כָּל זֶה שֶׁהַמִּצְווֹת הֵם גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, הֵם לְטוֹב לָנוּ. כִּי לֹא יָבוֹא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ רַק הַטּוֹב הַגָּמוּר, כִּי כָּל מַעֲשָׂיו הֵם הַטּוֹב הַגָּמוּר, רַק כִּי הַטּוֹב הַזֶּה גָּזַר עָלֵינוּ, וְלֹא שֶׁיֵּשׁ כָּאן שׁוּם צַד רַחְמָנוּת, רַק הַכֹּל דִּין.
___________________________________
הרמב"ן פירש את מאמר חכמים: שעושה מדותיו רחמים ואינן אלא גזירות כך: ציווי הקב"ה במצוות המקנות את מידת הרחמים אינו מפני שרחמיו על 1 בעלי החיים, שכן אין רחמיו מגיעים אליהם, 2 שהרי אם רחמיו היו על בעלי החיים, היה מונע מאתנו את שחיטתם, אלא מטרת המצוות הללו היא חינוך האדם, כדי שירכוש את מידת הרחמים. מדבריו אלו ניתן להסיק שאין לומר שרחמי ה' מגיעים לבעלי חיים, אבל על בני אדם נוכל לומר זאת. ומכאן שנוכל לומר שמצות הצדקה היא מפני רחמי הקב"ה על העני, ולכן צווה אותנו במצות צדקה. אבל דבר זה אינו נכון, כי גם מצות הצדקה אינה מפני רחמי הקב"ה על העני, כי כל הנהגת ה' היא על פי דין, אלא זו גזירה שגזר הקב"ה עלינו שנרחם, ולכן מוטלת עלינו החובה לפרנסו. גם ביחס לקן ציפור נאמר הסבר זה, אין הציווי מפני שהקב"ה מרחם על הציפור, אלא שהקב"ה גזר על האדם שירחם על הציפור. אם נאמר שהקב"ה מרחם על העני ולכן צווה אותנו במצות הצדקה, באותה מידה יכולים אנו לומר כי הקב"ה רחם על הציפור וצווה אותנו לשלחה. אולם כאמור המצוה אינה מצד רחמיו של הקב"ה על העני או על בעל החיים, אלא זו גזירה על האדם כי הגזירה היא מידת הדין שהיא המידה העיקרית שבה מנהיג הקב"ה את עולמו. אין הקב"ה מתחשב ברצונו של האדם אלא גוזר עליו לקיים את רצונו. גם בריאת העולם היתה בגזירה ממידת הדין האלוקית, שהרי בפרק א' שבבראשית - שהוא פרק הבריאה - נזכר רק 3 שם אלוקים שהוא מידת הדין. הרי שלא ברא הקב"ה את העולם כדי להטיב, ובכל זאת נאמר: וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. דרכי התורה דרכי נעם, אבל נתינתה נובעת מגזירה ולא מפני שהיא טובה.
הרמב"ן לא היה צריך לפרש בדוחק כפי שפירש. לפי סברתו, שמצוות אלו ניתנו כדי לחנך אותנו למידת הרחמים, ניתן לפרש את דברי חכמים: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' שהטעם שמשתקין את האומר כן, מפני שמשמע מדבריו שרחמי הקב"ה על בעלי חיים, ואין זה נכון כי מידות ה' הן גזירות ולא רחמים, אלא שגזר עלינו לרחם. ואף על פי כן יש במצוות עניין נוסף שהן לטובת האדם, כי כל מעשי הקב"ה על אף היותם גזירות הם הטוב הגמור, אלא שאין נתינתן מחמת הטוב אלא מפני הגזירה, כי כך היא מידת הנהגת הקב"ה את עולמו על פי מידת הדין.
ביאורים
המהר"ל רואה עיקרון בסיסי מאד בהבנה לעומק של סוגיית טעמי המצוות, ולכן הוא ממשיך להרחיב ולהסביר את מחלוקתו עם הרמב"ם והרמב"ן בעניין.
הרמב"ן אמר שאין לנו לומר שמטרת המצוות היא רחמים על בעלי החיים. המהר"ל מדייק מכאן שגם אם מטרת המצוות הנוגעות לבעלי חיים אינה רחמים עליהם, עדיין ניתן לומר שמטרת המצוות הנוגעות לבני אדם כגון צדקה וחסד, היא כן לרחם על האנשים שייהנו מפעולתן של המצוות שנעשו להם, כגון עניים, חולים וכדומה. המהר"ל חולק על דבר זה. לשיטתו ההבנה שעניינן של מצוות ה' הוא 'רחמים' על מישהו, מורידה את המצוות והופכת אותן לדבר נמוך יותר. המצוות הן דבר רוחני ועליון, ולא כלי לשיפור ופתרון בעיות העולם. לפעמים יותר קל לאדם לראות את המצוות כציוויים שמטרתם לגרום לבני האדם שבעולם הזה להיות רחמניים או לגרום לעולם שיתנהל באופן של רחמים, אבל הגישה הזאת עלולה להוביל את האדם למצב שבו הוא מתבונן על העולם כעל משהו שנברא לצורכו ולתועלתו האישית, וזה 'מוריד' את העולם, והופך אותו למשרת את רצונותיו של האדם. האדם נקרא להבין שיש דבר שלמעלה ממנו, גם אם אינו מבין מדוע העולם נברא ומדוע בוראו מנהיג אותו באופן שבו הוא בחר. יחד עם זה, צריך לזכור תמיד שמהקב"ה בוודאי יוצא רק טוב, גם אם הוא אינו מובן לנו.
הרחבות שאלות לדיון
מהו ההבדל העקרוני בין בעלי החיים לבני האדם?
איך היחס שלנו למצוות משתנה בעקבות דברי המהר"ל שאנו לא מקיימים את המצוות לטובתנו אלא בשביל להיות שותפים בגזֵרות ה'?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
