בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • מדורים
  • קרוב אליך
קטגוריה משני×Ē
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ ו×Ē× "ך
  • חומש בראשי×Ē
  • וי×Ļא
undefined
4 דק' קריאה
"×Ļא ולמד מה ביקש לבן הארמי ל×ĸשו×Ē ×œ×™×ĸקב אבינו. ׊פר×ĸה לא גזר אלא ×ĸל הזכרים, ולבן ביקש ל×ĸקור א×Ē ×”×›×œ". מדרש זה המובא בהגדה של פסח, ושיסודו בסיפור לבן וי×ĸקב שבפרש×Ēנו, מ×ĸורר קשיים גדולים.
ראשי×Ē, המדרש בהגדה מבוסס ×ĸל פר׊×Ē ×ž×§×¨× ביכורים בספר דברים, הפו×Ēח×Ē ×‘×ž×™×œ×™× "אֲרַמÖŧִי אֹבÖĩד אָבִי". רוב רובם של המפרשים גורסים כי שי×ĸור הפסוק הוא "ארמי אובד היה אבי", כלומר המילה "ארמי" מ×Ēאר×Ē ××Ē ×”××‘ – ושהאב הוא י×ĸקב, שברח לחרן שבארם, או א×Ē ××‘×¨×”× ׊×ĸזב א×Ē ×—×¨×Ÿ ב×Ļו ה' והלך לאר×Ĩ כנ×ĸן. אמנם יש מפרשים מ×ĸטים הסבורים ששי×ĸור הדברים הוא "ארמי ניסה לאבד א×Ē ××‘×™", כלומר לבן הארמי ניסה להאביד א×Ē ×™×ĸקב מן ה×ĸולם; אך קרוב לוודאי שהמדרש שבהגדה הוא המקור לפירושם זה, שאינו ×ĸל דרך הפשט.
אך גם אם זה שי×ĸור הכ×Ēוב – האומנם כך היה? בסיפור י×ĸקב ולבן בפרש×Ēנו אין שום סימן לכך שלבן ר×Ļה להאביד א×Ē ×™×ĸקב. הוא רימה או×Ēו, הוא ניסה לנ×Ļל או×Ēו, והוא גם ׍דת אחריו לאחר שברח. כשהדביק א×Ē ×™×ĸקב נראה אליו אלוקים בחלום הלילה ואמר לו "הִשָÖŧׁמÖļר לְךָ פÖļÖŧן ×ĒÖ°ÖŧדַבÖĩÖŧר ×ĸִם יַ×ĸֲקֹב מִטÖŧוֹב ×ĸַד רָ×ĸ" (בראשי×Ē ×œ×, כב). כשלבן נוזת בי×ĸקב ×ĸל ניסיונו×Ē ×”×‘×¨×™×—×” שלו, י×ĸקב ×ĸונה: "זÖļה לִÖŧי ×ĸÖļשְׂרִים שָׁנָה בְÖŧבÖĩי×ĒÖļךָ ×ĸֲבַדְ×ĒÖ´Öŧיךָ – אַרְבַÖŧ×ĸ ×ĸÖļשְׂרÖĩה שָׁנָה בִÖŧ׊ְׁ×ĒÖĩÖŧי בְנֹ×ĒÖļיךָ וְשÖĩׁ׊ׁ שָׁנִים בְÖŧ×Ļ֚אנÖļךָ – וַ×ĒÖˇÖŧחֲלÖĩ×Ŗ אÖļ×Ē ×žÖˇ×ŠÖ°×‚×›ÖģÖŧרְ×ĒÖ´Öŧי ×ĸֲ׊ÖļׂרÖļ×Ē ×žÖš× Ö´×™×!" (לא, מא). ט×ĸנו×Ēיו של י×ĸקב נסובו×Ē ×ĸל כי לבן נהג בו באופן מחפיר, וני×Ļל או×Ēו כמ×ĸט ×ĸד כדי הפיכ×Ēו ל×ĸבד, אך לא ×ĸל כי ניסה "להאביד או×Ēו", להרגו כמו ׊פר×ĸה גזר ×ĸל כל בני ישראל הזכרים.
וקושיה אחרונה – ההגדה, ליל הסדר, חג הפסח כולו, ×ĸניינם הה×Ļלה ממ×Ļרים: מ׊×ĸבוד נורא, ×ĸד כדי ר×Ļח־×ĸם איטי. מדו×ĸ להקטין א×Ē ×›×œ זה ולומר ׊פר×ĸה לא היה נורא כל כך, שלבן היה ר×ĸ ממנו? דומה שהדבר אינו מ×Ēיישב לא ×ĸם המסר של ההגדה, וגם לא ×ĸם המסופר ב×Ēורה.
מהו אפוא פ׊ר המדרש הזה? הנה ×Ēשובה אפשרי×Ē. ה×Ēנהגו×Ēו של לבן היא הפרדיגמה לה×Ēנהגו×Ēם של האנטישמים שבכל דור ודור. ההגדה מ×Ē×ĸניינ×Ē ×¤×—×•×Ē ×‘×œ×‘×Ÿ האיש ובמ×ĸשיו, ויו×Ēר במה ׊×Ļמח ממנו כאב־טיפוס.
מהי הפרידגמה של לבן? לבן ה×Ēראה ×Ēחילה כחבר. הוא ה×Ļי×ĸ לי×ĸקב מקלט במנוס×Ēו מפני אחיו ×ĸשו שגמר אומר להרגו. אך ×ĸם הזמן ה×Ēברר שה×Ēנהגו×Ēו אינה נדיבה אלא מ×Ēוחבל×Ē ×•××™× ×˜×¨×Ą× ×˜×™×Ē. י×ĸקב ×ĸבד שב×ĸ שנים בשביל רחל. בליל הח×Ēונה ×”×—×œ×™×Ŗ לבן א×Ē ×¨×—×œ בלאה, ו×ĸל כן נאל×Ĩ י×ĸקב ל×ĸבוד ×ĸוד שב×ĸ שנים ברחל. ×›×Š×™×•×Ą×Ŗ נולד לרחל ניסה י×ĸקב ל×ĸזוב. לבן מחה ×ĸל כך. י×ĸקב ×ĸבד ×ĸוד ׊׊ שנים, ואז הבין שהמ×Ļב אינו יכול להימשך. בניו של לבן האשימו א×Ē ×™×ĸקב כי הוא מ×Ē×ĸ׊ר ×ĸל חשבון אביהם. י×ĸקב הבין שהאיבה מדביקה גם א×Ē ×œ×‘×Ÿ. רחל ולאה חשו כך את הן: "הַ×ĸוֹד לָנוÖŧ חÖĩלÖļ×§ וְנַחֲלָה בְÖŧבÖĩי×Ē ×Ö¸×‘Ö´×™× ×•Öŧ? הֲלוֹא נָכְרִיÖŧוֹ×Ē × ÖļחְשַׁבְנוÖŧ לוֹ, כִÖŧי מְכָרָנוÖŧ וַיֹÖŧאכַל גַÖŧם אָכוֹל אÖļ×Ē ×›ÖˇÖŧץְפÖĩÖŧנוÖŧ!" (לא, יד־טו).
י×ĸקב הבין ששום דבר שי×ĸשה או יאמר לא ישכנ×ĸ א×Ē ×œ×‘×Ÿ לשחרר או×Ēו. לא נו×Ēרה לו ברירה כי אם לברוח. לבן ׍דת אחריו, ואלמלא הזהירו ה' בחלומו, ודאי היה מכריח א×Ē ×™×ĸקב לחזור לחרן ולחיו×Ē ××Ē ×Š××¨×™×Ē ×—×™×™×• כפו×ĸל־חינם. למחר×Ē ××ž×¨ לי×ĸקב: "הַבָÖŧנוֹ×Ē ×‘Ö°Öŧ× Öš×Ēַי! וְהַבָÖŧנִים בָÖŧנַי! וְהַ×ĻÖšÖŧאן ×Ļֹאנִי! וְכֹל אֲ׊Öļׁר א֡×ĒÖ¸Öŧה ר֚אÖļה לִי הוÖŧא!" (לא, מג). מ×Ēברר שכל מה שלבן × ×Ēן לכאורה לי×ĸקב, מבחינ×Ēו היה ונו×Ēר שלו.
לבן נוהג בי×ĸקב כאילו היה רכושו, כאילו היה ×ĸבדו. כאילו אינו אדם. לדידו, לי×ĸקב אין זכויו×Ē ×•×’× לא קיום ×ĸ×Ļמאי. הוא × ×Ēן לי×ĸקב א×Ē ×‘× ×•×Ēיו ככלו×Ē, ואת זכה במוהר ×ĸ×Ļום ×Ēמור×Ēן, ובכל זא×Ē ×”×•× טו×ĸן שהן ובניהן שייכים לו ולא לי×ĸקב. הוא הגי×ĸ ×ĸם י×ĸקב להסכם בדבר קבל×Ē ×—×œ×§ ממקנהו כשכר ×ĸבודה, ו×ĸדיין הוא טו×ĸן "ה×Ļאן ×Ļאני".
מה מ×Ļי×Ē ××Ē ×—×ž×Ēו של לבן? ניסיונו×Ēיו של י×ĸקב לשמור ×ĸל כבודו ו×ĸל ×ĸ×Ļמאו×Ēו. י×ĸקב הלכוד בשלשלאו×Ē ×—×•×Ēנו מו×Ļא שוב ושוב דרך להמשיך הלאה. לבן רימה או×Ēו ולא × ×Ēן לו א×Ē ×¨×—×œ – והוא נושך ׊פ×Ēיים ו×ĸובד ×ĸוד שב×ĸ שנים. לבן איל×Ĩ או×Ēו ל×ĸבוד ×Ēמור×Ē ×œ×Öž×›×œ×•× – והוא מ׊×Ēמ׊ ביד×ĸ ׊×Ļבר ×ĸל רביי×Ē ×‘×ĸלי חיים כדי לה×Ļי×ĸ ללבן ×ĸסקה ׊×Ēאפ׊ר לו להקים ×ĸדר משלו ולקיים א×Ē ×ž×Š×¤×—×Ēו הגדלה. י×ĸקב מסרב ל×Ēבוסה. ×Ļרו×Ēיו ×Ļרו×Ē ×ĸליו סביב־סביב – והוא מו×Ļא מנהרו×Ē ×ž×™×œ×•×˜. זוהי גדול×Ēו של י×ĸקב. השיטו×Ē ×Š×”×•× נוקט אינן אלו שהוא היה בוחר בנסיבו×Ē ××—×¨×•×Ē. הוא מוכרח לטכס ×Ēחכומי־×Ēחכומים כי חמיו החמדן הוא חד־מוח מאוד. אך הוא מסרב להיכנ×ĸ, להימ×ĸך ולה×Ēייאש. במ×Ļיאו×Ē ×”× ×¨××™×Ē ×—×Ą×¨×Ē־מו×Ļא הוא מ×Ļליח לשמור ×ĸל כבודו, ×ĸל ×ĸ×Ļמאו×Ēו ו×ĸל חירו×Ēו. י×ĸקב הוא סרבן־×ĸבדוÖŧ×Ē.
לבן הוא למ×ĸשה האנטישמי הראשון. ×ĸידן אחר ×ĸידן חיפשו היהודים מפלט מפני הנשב×ĸים כ×ĸשָׂו להרגם. ה×ĸמים ׊נ×Ēנו להם מקלט נדמו ×Ēחילה כמיטיביהם. אבל הם ×Ēב×ĸו ×Ēמורה. הם ×Ļיפו שהיהודים יהפכו או×Ēם ל×ĸשירים. כי אכן, בכל מקום שהיהודים באו אליו הם הביאו ברכה למארחיהם. אך היהודים סירבו להיו×Ē × ×›×Ą×™× של ה×ĸמים המארחים. הם מיאנו להיו×Ē ×§× ×™×™×Ÿ. יש להם זהו×Ē ×ž×Š×œ×”× ואורחו×Ē ×—×™×™× משלהם, והם ×ĸמדו ×ĸל זכו×Ēם להיו×Ē ×—×•×¤×Š×™×™×. וכך, בכל אר×Ĩ מארח×Ē, היחס ליהודים ה×Ēהפך ×ĸם הזמן. הגויים, הנהנים מ×Ēרומ×Ēם הרבה של היהודים לשגשוג הכלכלי של אר×Ļם, היו טו×ĸנים שהיהודים מנ×Ļלים או×Ēם, את כי ההפך היה הנכון. כשהיהודים ה×Ļליחו, הם הואשמו בגנבה: "ה×Ļאן ×Ļאני! כל א׊ר א×Ēה רואה לי הוא!". ה×Ļלח×Ēם של היהודים לשמור ×ĸל מיד×Ē ×ž×” של כבוד ×ĸ×Ļמי ו×ĸ×Ļמאו×Ē, וליהנו×Ē ××Ŗ הם מהשגשוג שנו×Ļר בזכו×Ēם, גרמה לגויים לקנא בהם ואת לז×ĸום. ואז היה מגי×ĸ השלב שמסוכן בו להיו×Ē ×™×”×•×“×™.




סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il