ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
ד"ה כי פי
לשון הקודש היא שפת ארץ כנען
רש"י פירש שיוסף מוכיח את זהותו לאחים מכך שהוא מדבר בלשון הקודש. הרמב"ן חולק על כך, ואומר שאין הוכחה לאחים בזה שדיבר יוסף בלשון הקודש כיון ששפה זו הייתה שפת כל ארץ כנען, ואין הוכחה מכך ששליט מצרים יודע אותה לכך שהוא יוסף. לכן מפרש רמב"ן שאין כאן הוכחה אלא זירוז להביא את יעקב, שאחרי שהאחים רואים את מצבו הטוב של יוסף ואת כוחו במצרים, ודאי שהוא יוכל להצילו מן הרעב.
מה, כד
ד"ה אל תרגזו
משמעות השורש רגז
יוסף אומר לאחיו "אל תרגזו בדרך". משמעות המילה רוגז היא רתת ורעד, שלרוב מתלווה אל הפחד. יוסף אומר לאחיו שלא יפחדו מליסטים כיון שהכל יודעים שהם שיירה של המושל יוסף, ולא יעזו לפגוע בהם.
מו, א
ד"ה ויזבח זבחים
הסוד שבהקרבת הזבחים לאלקי אביו יצחק
רש"י פירש על פי המדרש, שאמרה התורה שיעקב זבח 'לאלהי אביו יצחק', ולא אמרה התורה 'לאלהי אברהם', משום שחייב היה יעקב בכבוד יצחק יותר מכבודו של אברהם. הרמב"ן חולק על פירוש זה, שהרי יעקב יכול היה להקריב לשם 'ה' אלקי אבותיו', בלי לייחד את אביו; או לזבוח סתם לשם ה', כמו שכבר עשה בקרבנות אחרים. אלא שיש בזה סוד, והוא, שיעקב פחד מן הירידה למצרים, והתכוון בהקרבת השלמים, שמשימים שלום בעולם, לרכך את מידת הדין (מידתו של יצחק) שהייתה מתוחה עליהם בירידתם למצרים.
מו, א
ד"ה ויזבח זבחים
מחלוקת רמב"ם ורמב"ן בהבנת פירוש אונקלוס למעשי ה'
על הפסוק "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" תרגם אונקלוס "אנא איחות עמך ואנא אסקינך". ושאל עליו הרמב"ם (מו"נ א, כז): הרי בכל מקום בתרגומו מרחיק אונקלוס את הגשמות, ואומר שאין הדבר כפשוטו, ואם כן מדוע כאן תרגם אונקלוס כפשוטו? עונה הרמב"ם שכיון שהפסוק כאן הוא ציטוט ממה שנאמר ליעקב במראות הלילה, ולא תיאור מעשה ה', לא חש אונקלוס לשנותו. כי רק כשהתורה מתארת מעשי ה' שולל אונקלוס את הגשמות, אבל לא בדברים המובאים בחלום, כי ודאי אינם כפשוטם. הרמב"ן מאריך להביא ראיות כנגד דברי הרמב"ם, מקומות בהם היה ראוי לאונקלוס לפרש שלא כפשוטו, ופירש כפשוטו, ומקומות שהיה ראוי לפרש כפשוטו, ולא פירש כן. ולכן אומר הרמב"ן שהמקומות בהם שינה אונקלוס הם לא מחשש להגשמה, אלא מחמת דברים ידועים בקבלה וסודם ליודעי חן.
הרמב"ם הביא שם פירוש נוסף, שהאלהים המוזכר כאן אין זה ה' אלא מלאך. ולפי דבריו גם בפסוקים המוזכר כבוד ה' ואונקלוס תרגם כפשוטו יש לומר כן. הרמב"ן חולק גם על זה בראיות רבות ומוסיף, שחלילה לומר שהשכינה המוזכרת במקומות רבים בתורה היא דבר אחר מה' יתברך, והמתפלל לדבר אחר מה' כעובד ע"ז.
מו, ב
ד"ה ויאמר יעקב
ההבדל בין שם יעקב לשם ישראל
הרמב"ן שואל, מדוע אחרי ששינה ה' את שמו של יעקב לישראל, קורא לו הוא כאן יעקב. ומתרץ, שקרא ה' כאן לישראל יעקב לרמוז לו שעמ"י במצרים לא יהיה חזק ותקיף, כמשמעות השם ישראל, אלא יהיו תחת שיעבוד. וכן זו משמעות הכתוב לקמן "ואלה שמות בני ישראל.. יעקב ובניו", שאמנם הם עתידים להיות חזקים, כמשמעות שם ישראל, אבל בעת שעבודם במצרים לא יהיו כך.
מו, טו
ד"ה שלשים ושלש
הנסים שמזכירה התורה – נסים שמבססים את האמונה בה' ובנביאיו.
חז"ל מקשים על מניין בני לאה שבכללן נמנו שלושים ושלושה, ואילו בכתובים נמצא רק שלושים ושניים. ומתרצים חז"ל שיש למנות גם את יוכבד שנולדה בין חומות מצרים. האבן עזרא מקשה על פירוש חז"ל, שאם כך, כאשר יוכבד ילדה את משה גילה היה מאה ושלושים, ופלא מדוע לא סיפרה התורה נס זה, אחר שסיפרה התורה על שרה שילדה בגיל תשעים. הרמב"ן יוצא כנגד רבי אברהם ומגן על דברי חז"ל, ואומר, שגם לפי שיטת האבן עזרא חייב להיות נס שאינו מוזכר בכתובים. שכיון שהיא בת ללוי, אף אם נאמר שהיא נולדה לזקנותו הנה היא נולדה לו כאשר היה זקן כאברהם, ואף יותר, וגם היא תלד לגיל שבעים ושלוש, ויש בזה נס יותר גדול מאצל אברהם.
אלא אומר הרמב"ן שאין בקושיית האבן עזרא עיקר, שמנתה התורה רק ניסים שנתנבא עליהם מראש נביא, או שמלאך נגלה ואמר שיקרה כן, שבנסים אלו מוכח שיש בורא לעולם ומתחזקת אמיתת הנבואה (רמב"ן שמות יג, טז). אבל שאר הניסים לא מנתה התורה, שהרי כל ההשגחה על עמ"י היא בניסים נסתרים, ובמה חשובים יותר ניסים אלו. [בתוך דבריו רומז הרמב"ן ליסוד אחר, שכל הטובה והרעה הבאה על האדם הן ניסים נסתרים. עיין בפירושו לשמות יג, טז].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
