ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת את פרשת שלח. המרגלים הוציאו דיבה על ארץ ישראל, מאסו בארץ חמדה. ארץ חמדה, ארץ ישראל, היא ארץ ה', ארץ הקודש, ארץ החיים, ארץ צבי. ומי שיודע את ערכה של ארץ ישראל מוכרח לגור בה ולא ייתכן אחרת. יש אנשים שיושבים בחוץ לארץ ולא עולים לארץ ישראל, זה בעצם חטא המרגלים. גם המרגלים לא רצו לעלות לארץ ישראל. אמרו שיותר נוח במדבר, שם אפשר לעבוד את ה' בצורה טובה יותר, ולמה צריך לעלות לארץ ישראל, גם מסוכן שם, ארץ אוכלת יושביה, יש טרור, סכנה לגור שם, אי אפשר להתמודד עם הקשיים, עם האויב שבארץ ישראל. נשארו בחוץ לארץ, במדבר, אפילו רצו לחזור למצרים מפני שמסוכן בארץ. ועל זה התורה מקפידה, הם אמרו דברים אמיתיים, התורה מאשרת את הדברים, בספר דברים כתוב:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם; עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק (דברים ט א-ב)
אבל תזכור, התורה אומרת: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ" (שם ג) צריך להאמין שריבונו של עולם הולך לפניך ואתה לא הולך לבד.
התיקון שצריך לעשות זה לדבר בשבחה ובמעלותיה של ארץ ישראל. לא רק להגיד שהיא ארץ זבת חלב ודבש, אלא להגיד שהכול פה לטובה. למצוא תמיד את המעלות של ארץ ישראל, לא לחפש את החסרונות שבארץ ישראל ולא ביושביה. זה התיקון של חטא המרגלים, לחפש את המעלות.
יש שני צדדים של הסתכלות מה היה חטא המרגלים. פרוש אחד אומר זה היה מתוך צדיקות, לשם שמים, לא רצו לצאת מהמדבר. במדבר הענן היה הולך לפניהם ביום ועמוד האש בלילה, רואים את השכינה כל הזמן, 'כולל' למהדרין. כל התקציב מסודר, אין שום עול "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה" (דברים ח, ד) אפשר כל הזמן לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. 'הרי אם ניכנס לארץ ישראל נצטרך לעבוד עבודת קרקע, להתפרנס, וזה יוציא אותנו מהלימוד ויוריד אותנו מטה מטה. יותר טוב להישאר במדבר'.
ויש פירוש אחר הפוך. ישראל ביקשו לשלוח מרגלים כי הגובה האלוקי שהיה במדבר היה כבד עליהם. קשה להם כל הזמן לעמוד מול השגחה גלויה, כל דבר הקב"ה רואה, מיד יש עונש על כלמעשה. זה היה למעלה מכוחם של ישראל לעמוד בגבהים האלה. וישראל ביקשו לחיות 'חיים נורמאלים', אמנם עם השגחה אלוקית אבל קצת יותר מוגבלת.... 'שלא הקב"ה יוביל אותנו לארץ ישראל ויעשה לנו את המלחמה, וזה יחייב אותנו להיות ברמה כזו גבוהה כל הזמן שזה למעלה מיכולתנו', לכן הם ביקשו לשלוח מרגלים שיתורו את הארץ, המלחמה צריכה להיות מלחמה רגילה ואנושית ועל ידי כך לא תהיה השגחה כל כך צמודה וחזקה.
באמת עניינה של ארץ ישראל כולל את שני הדברים. ארץ ישראל היא לא רק ארץ אלא גם שמים, וצריך להיות סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. זה עניינה של ארץ ישראל. הארץ היא קדושה, הגשמיות מקודשת בארץ ישראל. אבל גם השמים קדושים, יש מדרגה מיוחדת של רוחניות. מדובר על כלל ישראל ולא על כל יחיד ויחיד, לא כל אחד יכול להיות גם מוצב ארצה וגם מגיע השמיימה, אולי יחידי סגולה יוצאים מהכלל. כלל ישראל צריך להיות כזה, כולם מחוברים זה לזה. בסולם יש שלבים שלבים, אבל הסולם הוא אחד. יש ראשי עדת ישראל שראשם בשמים, שהם למעלה, בעולמות רוחניים עליונים, ויש אנשים מעשיים שזה התפקיד שלהם בעולם, לבנות את החיים המעשיים בארץ ישראל.
אומה שלמה צריכה את כל הכוחות. צריכה להיות עצמאית, לא תלויה באחרים. לקיים כל הציוויים שהקב"ה מצווה אותנו כאומה, 'אתה בחרתנו מכל העמים', ואומה כוללת את הכול. בארץ ישראל, יש את הקרקע הקדושה ויש את הגובה האלוקי. כל אחד ואחד צריך לחיות ברמה גבוהה עד כמה שהוא יכול. לא כל אחד צריך להיות גם איש מעשה וגם בשמים. אבל צריך להוריד כמה שאפשר את הרוחניות לחיי המעשה, ולהעלות את חיי המעשה עד כמה שאפשר לגבהים הרוחניים. ואז מסלקים את שתי הטעויות של אנשי המרגלים, או בדרך האחת או בשנייה.
ההסברים השונים על חטא המרגלים נכונים כולם. היו כאלה והיו כאלה. היו אנשי רוח ואנשי קודש שטעו לחשוב שזה יקלקל אותם, והיו אנשי מעשה שלא רצו את הרוחניות, וגם זה וגם זה לא היה נכון. האומה כוללת בתוכה את כולם, אז גם בקלקולים ובטעויות כלולים כולם, יכולות להיות טעויות של גדולים וטעויות של קטנים. התיקון הוא לדעת את מעלת ארץ ישראל. ארץ שמחכימה את יושביה, ארץ מקודשת, ארץ ישראל מלאה בכל טוב בכל המובנים. להרבות בשבחה של ארץ ישראל זה תיקון חטא המרגלים.
פגיעה בעם ישראל היא חילול שם שמים
נעבור לעוד נקודה בפרשה. הקב"ה מקפיד מאד על חטא המרגלים. לפי האור שמח אפילו מקפיד יותר מאשר על חטא העגל. לפי העונש אנחנו יכולים לראות שהקב"ה יותר הקפיד על המאיסה בארץ ישראל מאשר על כבודו. חטא העגל שכביכול היה פגיעה בכבודו של הקב"ה, הוא סלח ולא העניש את הדור, וכאן הקב"ה לא סלח והדור שחטא לא נכנס לארץ ישראל, ולא רק זה אלא אפילו לא ראה את ארץ ישראל. לראות את הארץ זו גם מעלה גדולה. משה רבינו זוכה ורואה את ארץ ישראל, הקב"ה מבטיח לו. והם, הדור ההוא, לא יראו את הארץ. יש כאן הקפדה מאוד גדולה.
מה תשובת משה רבינו, איך אפשר ללמד זכות על ישראל?! אנחנו רואים שמשה רבינו אומר שאם הקב"ה יעשה את מה שהוא אמר: "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.." (במדבר יד, יב) יהיה בזה חילול ה':
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ; וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה; וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר; מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר (שם יג-טז).
הגויים יחשבו שהקב"ה לא יכול להביאם לארץ ישראל. הם לא יגידו שהקב"ה העניש את ישראל על חטאם, אלא הם יגידו שהקב"ה לא יכול להביא אותם לארץ ישראל ולכן הוא הרג אותם במדבר ויהיה בזה חילול ה' גדול. ומשה אומר: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר" (שם יז) תסלח להם כדי שלא יהיה חילול ה'. אותה טענה טוען משה גם בחטא העגל: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות לב, יב), טענתו של משה היא לא שישראל לא חטאו, אלא הוא אומר שאם הקב"ה יפגע בעם ישראל זה חילול ה', כי כולם יודעים שה' הוציא אותנו ממצרים, ועשה לנו ניסים ואותות כאלה שכל העולם יודע שעם ישראל הוא עם ה'. אז כל פגיעה בעם ישראל זה חילול ה'. למה זה חילול ה', הרי ישראל חטאו ומגיע להם עונש - אלא שהעולם לא יפרש את זה כך. הקב"ה הוא אביהם של ישראל ואם רואים שהבנים נפגעים זה סימן שהאבא לא יכול לטפל בהם, אין לו כוח.
את הרעיון הזה אומר בעל הנתיבות על הגדה של פסח. על כל הניסים שהקב"ה עשה אתנו במצרים נאמר: "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו) החסד הזה הוא לעולם. למה, כי כאשר הקב"ה הוציא אותנו ממצרים הוא קשר את שמו בנו, עם ישראל הוא עם ה'. וכל מה שעובר על עם ישראל זה קשור בשם שמים. ולכן הקב"ה מחויב להגן ולשמור על עם ישראל לעולם, זה אינטרס שלו, אחרת כבודו נפגע. זה מה שאומר בעל הנתיבות.
הפרשה הזו מלמדת אותנו לימוד גדול. שהקב"ה כביכול מחויב לשמור על עם ישראל, כי זה כביכול בשבילו. 'ושמך קראת בשמנו' הקב"ה קשר את עם ישראל אליו, וכל מה שקורה לישראל קשור בשם שמים. וכשישראל נמצאים בגלות זה חילול ה' כך אומר הנביא יחזקאל. מה החילול ה' שיש בדבר, לא המציאות שהם עוברים עבירות, אלא המציאות שהם לא בארץ ישראל, עם ד' נמצא בגלות. אומר הנביא, הקב"ה יגאל את ישראל כדי שלא יתחלל שמו, למען שמו, שלא יגידו הגוים שאין לו כוח להציל את ישראל. את זה אנחנו שומעים בפרשה שלנו. הקב"ה אומר: "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ) אתה צודק, למען שמי אני צריך להציל את ישראל. לא 'סלחתי', אלא 'סלחתי כדברך ', שאם ישראל יפגעו יש בזה פגיעה בכבוד שמים.
פרשת ציצית
נתבונן בפרשת ציצית. ראשית כל מצוות ציצית שקולה כנגד כל התורה כולה. היא עוטפת את כל רמח' איברים ושסה' גידים של האדם, 'רובו ככולו'. הבגד צריך לעטוף את רוב האדם, ורובו ככולו. הבגד עוטף את כל האדם, את הגוף ואת הנשמה.
ארץ ישראל שקולה גם היא כנגד כל המצוות כולם. האדם נמצא בתוך הארץ, הארץ עוטפת אותו, האדם כלול בתוך ארץ ישראל. קיום כל המצוות הוא רק בארץ ישראל כמו שאומר הרמב"ן. שתי המצוות הללו: ציצית וארץ ישראל שקולות כנגד כל המצוות. עניינה של מצוות ציצית הוא להזכיר את כל המצוות. צריך להזכיר את זה כי אנחנו מתרגלים לציצית ולא שמים לב שהלבוש כל הזמן עוטף אותנו, ואנחנו נמצאים בתוך מצווה כל הזמן. עניינה של המצווה הזו "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (במדבר טו, לט) כל המצוות נזכרות על ידי מצוות ציצית. עניינם של כל המצוות הוא לגלות את הפנימיות של הנשמה, את הדבקות שלנו בריבונו של עולם, את הטבע האלוקי הפנימי שטמון בנו, שכולו טבע אלוקי וקשור באהבה ויראה לריבונו של עולם. הגילוי של זה הוא על ידי המידות הטובות ומתוך כך על ידי כל המצוות.
במסכת אבות אנחנו אומרים לפני תחילת כל פרק: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ..." (ישעיה ס, כא). המהר"ל מסביר בהקדמה שהכוונה במילים "כל ישראל" היא אפילו לתינוק. יש מחלוקת אם אפילו עובר או דווקא תינוק שקצת מבין. על כל פנים לא מדובר דווקא על מי ששומר מצוות והוא גדול. אלא כל תינוק שנולד בישראל יש לו חלק לעולם הבא כיוון שישראל שייכים לעולם הבא בנשמה בטבע. יכולים לקלקל חלילה, ויכולים להגדיל את חלקם, אבל בטבע השורשי ישראל שייכים לעולם הבא. הטבע האלוקי הזה מתגלה באופי ובמידות. לישראל יש טבע של מידות טובות הנובע מתוך הטבע האלוקי שיש בתוכם. המידות מתגלות על ידי המעשים. המידות זה האופי הכללי, מתוך כך הוא עושה הרבה מצוות. אדם ירא ה' ומתוך כך הוא עושה הרבה מצוות של בן אדם למקום ובן אדם לחברו. מתוך הטבע, האופי, באים המעשים.
לפני הפרק אנחנו אומרים שלכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (שם) לישראל יש נשמה אלוקית ומתוך כך המידות הטובות, כל פרקי אבות זה מידות טובות. ואחר כך ומתוך כך נמשכים המעשים. 'אמר רבי חנניא בן עקשיא: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות' (אבות ו, יא). כך מסביר המהר"ל, הנשמה, האישיות, ומתוך כך המעשים בפועל.
כך גם הציצית המקיפה אותנו, יש בקצוות את הציציות, זה הגילוי. הבגד הוא המידה, בגד נקרא מידה. ולו יש המשך, הציציות שמגלות את המידות הכלליות הטובות במעשי המצוות. עניינה של הציצית הוא כללי, הוא כולל את כל המצוות כולם. לכן זו מצווה ששקולה ומזכירה את כל המצוות. נתבונן בפרשה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (במדבר טז, לז-לח)
בתחילה הקב"ה אומר למשה לומר לישראל שיעשו להם ציצית, בלשון נסתרת, 'ונתנו' גם בלשון עבר. ובפסוק הבא: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" (שם לט) 'לכם', מי אומר את זה, מי אומר למי, כאן זה עובר ללשון נוכח, היה צריך לומר 'והיה להם לציצית וראו אותו וזכרו את כל מצוות ה ועשו אותו ולא יתורו'! אך התורה שינתה. יש כאן איזו התקדמות. קודם בלשון נסתר ואחר כך בלשון נוכח, אולי משה מדבר כך בשם ה'... זאת אומרת שמשה לא אומר בשם ה', אלא כאילו ה' עצמו מדבר בלשון נוכח:
וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם; לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם (שם לט-מ)
'את כל מצוותי', מי אומר מצוותי - הרי הקב"ה נותן מצוות! קודם נאמר 'והיה לכם לציצית וזכרתם את כל מצוות ה'', זה משה מדבר אל ישראל, ואומר להם: תזכרו את מצוות ה'. ועכשיו אנחנו מתקדמים עוד שלב 'את כל מצוותי' משה מדבר בלשון הקב"ה, לשון נוכח. יש כאן התגלות. ריבונו של עולם אומר לנו: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם מא), שלא תהיה לכם טעות, ריבונו של עולם הוא המצווה אותנו. יש כאן מהלך של התקדמות, ציווי שאחר כך מתחזק וריבונו של עולם מופיע ומצווה את המצווה. משה מדבר בלשון נוכח בשם ה', ואחר כך ממש ה' מדבר מתוך גרונו באופן ישיר. עד שבא הפסוק האחרון 'אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם'. המצווה הזו מזכירה את יציאת מצרים ואת כל המצוות. כשאדם הולך עם ציצית הוא צריך לזכור שהוא עם מצווה שמזכירה את כל מצוות ה'.
עשה טוב וממילא הרע יסור
הרב זצ"ל מסביר כאן בהרחבה, ואני אגע בנקודה אחת מדבריו. כתוב כאן:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (שם לט).
במבט הפשוט נראה שהקב"ה מצווה לזכור את כל המצוות וגם להיזהר שלא לעשות עבירות. 'ועשיתם אותם' זה דבר אחד, 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' זה דבר שני זה סור מרע. קודם אמר עשה טוב ואחר כך אמר סור מרע. הרב מסביר את זה שאחד נובע מהשני. אם אתם תראו את הציצית ותזכרו את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ממילא 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם'. אם אתם תהיו במקום כזה שאתם עושים את המצוות, אתם מלאים בקדושה ובעבודת ה', המצוות כל הזמן מקיפות אתכם ואתם כל הזמן חיים בעולם רוחני, ודאי שלא תתורו אחרי לבבכם. זה יקרה ממילא. יש כאן הדרכה. כשאדם מתמלא בקדושה ממילא הוא מסתלק מכל השלילה. זה סוג של עבודת ה' בגבורה, לא לפחד מעבירות אלא לרדוף אחרי המצוות. להיות מנצח כל הזמן, לא להיות אדם שכל הזמן מפחד שיעשה עבירות. לא להיות פחדנים, אלא לקיים מצוות עוד ועוד, ומתוך הגבורה ועשיית המצוות לא שייך בכלל לעשות עבירות. האדם לא נמצא במקום כזה שהוא יכול ליפול. זה עניינה של הציצית, לזכור את כל מצוות ה', ולא תתורו, ואחרי זה עולים ל'והייתם קדושים לאלוקיכם', מדרגה של קדושה.
הפסוק 'אני ה' אלוקיכם' חוזר פעמיים. ורש"י מסביר שזה חוזר פעמיים כי אני ה' - 'נאמן לשלם שכר'. אלוקיכם - 'נאמן ליפרע'. אני ה' אלוקיכם - 'עוד למה נאמר, כדי שלא יאמרו ישראל: מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר - על כרחכם אני מלככם'.
חשבתי בליבי שאפשר להסביר 'אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים' 'אני ה' אלוקיכם' גם עכשיו, לא רק לזכור את מה שהיה, אלא לראות את ריבונו של עולם תמיד, לראות את הניסים שהוא עושה איתנו כל יום.
מאז יציאת מצרים ועד עתה 'אני ה' אלוקיכם', מאז ועד היום הזה 'אני ה' אלוקיכם'. שנזכה.
֎ ֎ ֎
לקבל השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת [email protected] , או למספר 0547881227
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
