ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אָמַר לוֹ אִם תַּקְנִיטֵנִי גּוֹזְרַנִי טֻמְאָה אַף עַל הַמְּסִיקָה. חִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ בֵּין שִׂמְחָה לְעֹנֶג. הַתַּעֲנוּג לֹא יִתְפַּשֵּׁט כִּי אִם עַל הַגּוּף מְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג כָּל אָדָם פְּרָטִי לְתַכְלִית* הַקְּדֻשָּׁה וְהַמַּעֲלָה. אָמְנָם הַשִּׂמְחָה הִיא יוֹצֵאת לִפְעֻלָּה דַּוְקָא בְּהָמוֹן, אוֹתָהּ רָאוּי לִשְׁמֹר שֶׁתִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַטָּהֳרָה. וְאִם כָּל כָּךְ יִתְאַחֲדוּ* בְּעֵינֵי הַמִּסְתַּכְּלִים מֻשְּׂגֵי הַשִּׂמְחָה עִם מֻשְּׂגֵי הַתַּעֲנוּג, עַד שֶׁמִּצַּד הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת שֶׁאֵין צֹרֶךְ וְחוֹבָה לְבַקֵּשׁ עַל הַתַּעֲנוּג תְּעוּדוֹת שֶׁל טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה, כֵּן יִהְיֶה גַּם כֵּן מֻשַּׂג הַשִּׂמְחָה, עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל כָּעַמִּים יִשְׂמַח בִּימֵי חֹל כִּימֵי מוֹעֵד עַל יַיִן וְשֵׁכָר וְשִׂחֵק מִשְׂחָקִים וְחוֹלְלִים, רָאוּי* בֶּאֱמֶת לִגְזֹר עַל הַמְּסִיקָה, לִגְדֹּר גָּדֵר גַּם בְּעִנְיְנֵי הָעֹנֶג שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל הַרְחָבָתוֹ, כִּי אִם לִתְעוּדָה שֶׁל טָהֳרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לִקְדֻשָּׁה וּמְבִיאָה לְאַחֲרִית טוֹב. אָמְנָם בֶּאֱמֶת רְחוֹקִים הֵמָּה הַמֻּשָּׂגִים, וְיֵשׁ בְּיַד הַצִּבּוּר בִּכְלָל לְהִתְנַשֵּׂא לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ אֶל גִּיל כָּעַמִּים* בְּהָמוֹן וּפֻמְבִּי, כִּי אִם בְּטָהֳרָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָזֶה תַּכְלִית נִשְׂגָּבָה, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה*, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּתַעֲנוּג, וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל שִׂמְחָה הוּא דְּאָסוּר תַּעֲנוּג שָׁרֵי. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהִיא כֹּחַ נַפְשִׁי, כְּשֶׁתִּתְיַשֵּׁר בָּאָדָם יָפֶה שֶׁתִּהְיֶה רַק לְצַד הַמַּעֲלָה וְהַקְּדֻשָּׁה בְּטָהֳרָה, תְּרוֹמֵם אֶת הָאָדָם כֻּלּוֹ עַד שֶׁמֵּעַצְמוֹ יָבֹר* לוֹ דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת גַּם כָּל עִנּוּגָיו קֹדֶשׁ לַד', וְיִמְסֹק בְּטָהֳרָה* בְּנִדְבַת לִבּוֹ וְחֵשֶׁק נַפְשׁוֹ.
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת א, פֶּרֶק א, פִּסְקָה עז - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְתַכְלִית – לשלמות. יִתְאַחֲדוּ – ישתוו. רָאוּי – לכן ראוי. אֶל גִּיל כָּעַמִּים – על-פי הפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" [הושע ט, א]. יָבֹר – יבחר. וְיִמְסֹק בְּטָהֳרָה – יתענג בענייני קדושה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
95 - שמחה ועצבות חלק ב'
96 - שמחה ועצבות חלק ג'
97 - שמחה ועצבות חלק ד'
טען עוד
ביאורים
למדנו אתמול על ההבדל בין עונג לבין שמחה – באשר לשמחה לימדונו חז"ל לתעל אותה לדברים רוחניים, אך באשר לעונג, כלומר: השמחה הקטנה יותר, שבשגרת החיים, לא הדריכו חז"ל שיש צורך לתעל אותו.
הסיבה להבדל זה נובע מההבדל כלפי מה פועלת השמחה: היחיד או הכלל. התענוג הוא לאדם הפרטי עצמו. האדם הפרטי מקבל את התענוג והוא נשאר בקרבו פנימה – ולכן הוא משפיע רק על הפרט. אבל השמחה, שעניינה ומהותה הוא התפעלות הנפש מעבר לשגרה, כמו שביאר הרב קוק אתמול, מופיעה גם כלפי חוץ ומרוממת את כל הסביבה הקשורה לאדם ואיננה נשארת טמונה רק בלבו פנימה. ולכן נדרשת זהירות גדולה באשר לשמחה, משום שהיא משפיעה על ההמון, וזאת הסיבה שנדרשת טהרה גדולה יותר בקיומה, שלא כמו בתענוג.
עם זאת, "אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה". גם לפי שמאי הדין כעת הוא ששמחה של תענוג מותרת, אבל שמאי אומר שאם תתחזק בעולם שאלתו-בקשתו של הלל, להתיר גם שמחה של חולין, יהיה עלינו לנקוט דרך הפוכה, ולאסור גם את העונג של חולין. כי החשיבות הראשונה במעלה היא להגביל את השמחה בעם ישראל, שתהיה רק שמחה כזו שקשורה אל הקודש.
ומוסיף הרב קוק שכשזוכים לעלות בקודש ולשמוח רק למטרות עליונות של טהרה, בסופו של דבר גם את הנועם שבתענוג לוקחים רק למטרות גדולות, ומי שישמח בְּטהרה – סופו להביא גם את תענוגותיו לטהרה, ואת כל מעשיו יצליח לכוון לשם שמים.
הרחבות
טהרת השמחה
שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. הרב קוק מבאר מהי שמחה הנובעת ממקום כן ואמתי, ומהי מטרתה של השמחה. באורות הקודש מרחיב הרב קוק בנושא:
"...הקודש עצמו, העומד למעלה מהטבע, תובע הוא את הדקיון (=המשפט) של הטבע – הפשטות, הבריאות, הנורמליות שבחיים. בטבע, יש שנאת הקודש הרגיל, הצורר את הטבע, המשדד את מערכתו. הקודש הרגיל, המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי – אוגר הוא את שארית כוחו להלחם עם הטבע. אבל לוחם הוא עם הטבע שלו עצמו, כושל הוא ונופל במלחמתו. הטבע המתנשא לתבוע את דקיונו (=משפטו), שניעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו – מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו, גם את הודו יפיו ובריאותו, פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו.
לווייתן ושור הבר, שניהם נופלים במלחמתם, ונעשה מבשרם סעודה יפה לצדיקים. מי שלא נשקע בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות (=מלחמת חיות זו בזו) של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה, הרי הוא זוכה ומזכה לראות קניגיון מלבב זה , עומד הוא ממעל לשניהם..." [אורות הקודש ב, הקודש הכללי כג].
חז"ל נתנו משל על שור ולווייתן, שעתידים להילחם זה בזה ולהיהרג שניהם, ומבשרם תהיה סעודה לצדיקים. הרב קוק מסביר את המשל. השור והלווייתן מסמלים את הקודש ואת הטבע, שבהתנהלותם הרגילה מצֵרים ומפריעים זה לזה לבוא לידי ביטוי, ולכן הם נלחמים. אבל שניהם עתידים להיכשל וליפול, כיוון שהם בעצם נלחמים נגד עצמם – הם שני צדדים של אותה מטבע. שמחת הצדיקים – שנשמותיהם שייכות בצורה העמוקה ביותר לתורה – בסעודת השור והלוויתן לעתיד לבוא, תהיה שמחה אמִתית, הנובעת מכך ששמרו על טהרת מידותיהם – "היא תזכה לראות את הכוחות הבהמיים, שביבשה (=שור) ושבַּיָם (=לווייתן) מתאבקים, לוחמים בקצף, מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב, 'אני אכבוש הכל'. אבל לא לדגי הים, ולא לבהמות הרים הנצחון – כי אם לקורא בשם ה', והקורא בשם ה' – הוא יִמלט, וימלט הכל".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
