ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
"תנא דבי ר' ישמעאל: בשכר שלושה זכו לשלושה. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים".
חז"ל אומרים לנו שהמעשה שעשה אברהם אבינו בארוח המלאכים השאיר רושם. הם מתייחסים לשלוש נקודות.חמאה וחלב זה מזון וכנגד מעשה זה זכו למן שגם הוא מזון. המעשה השלישי היה המים וכנגדו זכו למים. אך הנקודה השנייה היא יוצאת דופן. ענני כבוד זה משהו רוחני, עמוד הענן. אמנם גן המן היה משהו רוחני מיוחד, אך בסופו של דבר עיקרו היה לזון את בני ישראל במדבר.
מבחינה חומרית גם לבארה של מרים נודעו סגולות מיוחדות, אך הן היו נלוות לעיקר. העיקר היה להרוות את בני ישראל. לא כן עמוד הענן. כולו היה רוחני. חז"ל אומרים שהערב רב שהצטרפו לישראל ממצרים לא היו תחת עמוד הענן. כדי לעמוד מתחת הענן צריך להיות בעל סגולה. יתר מזה, חז"ל אומרים שהענן היה פולט את רשעי עם ישראל החוצה. אמנם היו גם מעלות גשמיות לענן, הענן היה שומר ומגן עליהם, אך כאן מעלות אלו היו נלוות, והעיקר היה רוחני.
זוהי נקודה אחת בבריתא שיש לשים לב אליה.
יש כאן עוד נקודה לעמוד הענן זכו בשכר "והוא עומד עליהם". העמידה אינה עצם הכנסת האורחים כמו נתינת האוכל והשתייה, אלא זהו הידור בהכנסת האורחים, לעמוד על מנת לשרת ולהיות מוכנים לסייע בעת הצורך.
שכר רוחני גדול יותר מאשר שכר גשמי, ואם כן צריך להבין מדוע על ההידור בהכנסת אורחים זוכים בשכר גדול יותר מאשר על הכנסת האורחים עצמה.
שאלה נוספת: כנגד המזון והשתייה זכו, מידה כנגד מידה, במזון ושתייה, אך כיצד עמוד הענן מהווה מידה כנגד מידה ל"והוא עומד עליהם"?
כדי לבאר דברים אלו נתבונן בגמרא בשבת (דף פח):
אמר ריב"ל בשעה שעלה משה רבינו למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבוש"ע, מה לילוד אשה בינינו. א"ל, לקבל תורה בא. א"ל, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם. אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! מה אנוש כי תזכרנו, בן אדם כי תפקדנו, מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אם אתה מחפש למי לתת את התורה - תנה הודך על השמים. "א"ל הקב"ה למשה, החזר להם תשובה. אמר לפניו, רבונו של עולם, מפחד אני מהם שמא ישרפוני בהבל שבפיהם (שרפים עומדים ממעל לו). אמר לו, אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה... אמר לפניו, רבוש"ע, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - למצרים ירדתם?! "מבית עבדים" - לפרעה נשתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?!
"לא יהיה לך אלוהים אחרים" בין עמים שעוברים ע"ז אתם שרויים, שאתם צריכים אזהרה?! וכך ממשיך משה בדוגמאות נוספות המראות שהתורה לא שייכת אליהם.כשאנו קוראים גמרא זו ומתבוננים בדברי המלאכים בתחילה, עולה הפליאה, וכי לא ידעו את דברי משה רבינו, הם לא ידעו שכתוב בתורה "לא יהיה לך אלוהים אחרים"?! ואם הם ידעו, מה משה חידש להם בתשובתו? עוד יש להקשות, מהי צרות עין זו של המלאכים? נניח שהם רוצים שהתורה תהיה גם שלהם, אך מה אכפת להם שתינתן גם לנו?
התשובה היא שיש כאן דיון מאוד יסודי. המלאכים יודעים שאם הקב"ה נותן את התורה לעם ישראל ומורידה למטה, זה לא רק שעוד כמה אנשים יקיימו את התורה, אלא עם ישראל מקבל בעלות על התורה. היא לא ניתנה לנו רק על מנת שנקיימה אלא אנו נעשים בעלים עליה. תורה זה לא רק תורה שבכתב אלא גם תורה שבעל פה. תורה זה הנהגה על פי השכל וההיגיון שלנו, אנחנו קובעים, וכפי שאומרת הגמרא המפורסמת בב"מ לגבי תנורו של עכנאי, שעשה ר' אליעזר מופתים על-מנת להוכיח שהוא צודק עד שלבסוף אפילו יצאה בת קול ואמרה שהלכה כמותו, אך אז קם ר' יהושע על רגליו ואמר "לא בשמים היא". ברגע שהתורה ירדה למטה וניתנה לנו היא כבר לא בשמים. זוהי המשמעות של נתינת התורה לעם ישראל והמלאכים יודעים זאת, ועל כן התווכחו. עכשיו צריך להבין מה משה רבינו עונה להם. אם הויכוח היה על הבעלות על התורה ולא על קיום המצוות בלבד, לכאורה תשובת משה רבינו אינה ממין הטענה.
ישנו מדרש נוסף, הדרוש הסבר, בשמות רבה (פרשה כח):
"ומשה עלה אל האלוקים הה"ד עלית למרום שבית שבי (לקחת את התורה). באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה רבינו. עשה לו הקב"ה קלסתרון פניו של משה כקלסתרון פניו של אברהם אבינו", ואמר הקב"ה למלאכים "אי אתם מתביישים הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו".
הם רצו לפגוע במשה, ואנו כבר מבינים מדוע, אנו מבינים מהי נקודת הויכוח. אך לא מובן המשך המדרש "וכי לא אצלו אכלתם ארוחת צהרים? " מה הקשר - אכלנו, אבל מה זה שייך לענין?!המשנה במסכת אבות אומרת שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו. כל מה שיש במציאות, כל העליונים וכל התחתונים לא נבראו אלא על-מנת לספר כבוד שמו.
ישנם שתי מדרגות עיקריות בסיפור כבודו של הקב"ה. אנו אומרים בתפילה "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדשים אותו בשמי מרום". אנו מקדשים ולמעלה מקדשים. יש כבוד שהקב"ה מקבל מהעליונים ויש כבוד שהקב"ה מקבל מהתחתונים. המלאכים הם "שרפים עומדים ממעל לו". חז"ל אומרים שהמלאך עומד, משום שאין לו מאבק, הוא סטטי, ללא עליות וירידות. הכבוד שלהם הוא שיא הכבוד ואין ערוך אליו. כשאנו מבטאים את רצוננו לקדש את שמו אנו אומרים שאנו רוצים לקדשו כפי שמקדשים אותו למעלה, למעלה זה השיא משום ששם הכל טהור. אין רע ואין פסולת, כיוון שאין יצר הרע. זהו סוג אחד של כבוד.
אבל יש עוד סוג של כבוד. כבוד שהקב"ה רוצה לקבל מבני אדם יצורי גוף, בני אדם מלאי טינופת וקליפות. הקב"ה רוצה שגם מתוך כל זה יכבדוהו. זה דורש מאבק וזה לא בא בקלות. זהו כבוד מיוחד מסוג אחר.
כשהמלאכים אומרים לקב"ה "תנה הודך על השמים, מה אנוש כי תזכרנו", הם שואלים: וכי אתה נותן בעלות על התורה לאדם קרוץ חומר המשופע בלכלוך ובחטאים? הבעלות על התורה שייכת לנו משום שאין בנו רע. אומר להם משה רבינו "למצרים ירדתם"?! זה לא חכמה למעלה, כל עניינה של התורה הוא המעבר, הניצחון, הקשיים וההתגברות עליהם. החכמה היא לצאת ממצרים ולקבל תורה. לפרעה נשתעבדתם?! לצאת מבית עבדים של פרעה לאחר מ"ט שערי טומאה ולקיים את התורה זה כמעט לא יתכן, ואנחנו עשינו זאת. כל עניינה של התורה הוא לעלות מהחומר ולהגיע לשיא השיאים. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. זה לא שייך אצלכם המלאכים, משום שאתם עומדים. זוהי תשובת משה רבינו.
אבל זה עוד לא מספיק. במדרש בפרשת וירא שואל ר' יונה בשם ר' חייא בר חנינא "היא מדבר סין היא מדבר אלוש - באיזו זכות זכו ישראל שניתן להם מן במדבר?", והמדרש לא עונה "בזכותה של שרה שהגישה להם עוגות", אלא "בזכותו של אברהם שאמר - לושי ועשי עוגות". דיוק דברי המדרש מוכיח שיש כאן דגש מיוחד לא על העוגות אלא על הלושי - ההכנה! העיקר זה העמל וההכנה, העשייה של הדברים ולא התוצאה.
יש סיפור ידוע על ר' לייבל'ה, בעל התורת אמת, נכדו של רעק"א, שנתפס לחסידות ונהיה תלמיד של החוזה מלובלין. כאשר הגיע לאוזני רעק"א שמועה שנכדו מתפלל שחרית בארבע אחר הצהריים, נזדעזע ושלח אליו שליח. ר' לייבל'ה ענה לו תשובה. לא משנה אם התשובה היתה נכונה, בכל אופן היסוד ודאי נכון. התשובה היתה שעד שעת הצהריים הוא מתכונן לתפילה. הוא המשיל לכך משל. כמה זמן לוקח לבדוק אם הסכין כשרה לשחיטה? הרבה זמן. וכמה זמן לשחוט? מהר. כך לעניין התפילה, העיקר זה ההכנה, ואם מתכוננים הרבה לתפילה שהיא שעת השיא, אז אנו כבר מוכנים, ויכולים אפילו להתפלל מהר. בכל אופן עיקר העבודה זה ההכנה.
"לחם אבירים אכל איש" (תהילים). פשט הפסוק הוא שהקב"ה האכיל את בני ישראל לחם בזמן היותם במדבר. נחלקו ר"ע ור"י בגמרא ביומא (דף עה) במשמעות המילים "לחם אבירים". ר' עקיבא מפרש - לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, ומלאכי השרת נקראים אבירים.
אמר ר' ישמעאל, וכי מלאכים אוכלים, והרי למעלה לא אוכלים כפי שכתוב שמשה עלה ושם לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה. לכן מבאר שלחם אבירים פירושו לחם שנבלע באיברים, לחם שאין בו פסולת וכולו נבלע באיברים. בכל אופן לפי שתי הדעות המן היה לחם רוחני מיוחד ולא לחם פשוט.
אמר אברהם אבינו לשרה "לושי ועשי עוגות" ובזכות זה זכו למן. שרה האכילה בעוגות אלו את המלאכים. זה לא פשוט כי בשביל כך צריך להכין לחם אבירים, לחם במדרגה גבוהה הראוי להיאכל על ידי המלאכים. לכן זכו בשכר זה לקבל במדבר לחם אבירים.
אבל שומעים כאן דבר הרבה יותר גבוה. נביא מדרש נוסף. בתחילה כתוב "והנה שלושה אנשים ניצבים עליו", משמע שהם במדרגה גבוהה יותר, ואילו לבסוף כתוב "והוא עומד עליהם". מתרץ המדרש "עד שלא יצא ידיהם הם ניצבים עליו כיוון שיצא ידיהם הוא עומד עליהם". כתוב כאן את מה שאמרנו. כל עוד לא הגיש להם את האוכל, הם עומדים עליו. מלאכים יותר גדולים מבני אדם, כפי שכתוב "מה אנוש כי תזכרנו, תנה הודך על השמים", אך לאחר שנותן להם את האוכל הוא יותר גדול מהם. מה הוא עשה בינתיים? בינתיים הוא אמר "לושי", אותו מעשה שבשכרו זכו למן, אותו עמל ששייך רק לבני אדם.
עכשיו נחזור למדרש בספר שמות. כשמלאכי השרת רצו לפגוע במשה רבינו, צר קלסתרון פניו כשל אברהם ואמר להם "לא זהו שאכלתם אצלו?". הקב"ה עונה למלאכים - אתם יותר גדולים?! השכחתם שירדתם ואכלתם אצלו, ומה מלאכים אוכלים - לחם אבירים, אתם אכלתם אוכל שמתאים לכם, ומי הכין לכם - אברהם ושרה. אותו בן אדם, עליו נאמר מה אנוש כי תזכרנו, מסוגל גם להכין אוכל הראוי למלאכים. לאחר שהכינו אוכל זה הם כבר יותר גדולים מהמלאכים, עתה כבר נאמר "והוא עומד עליהם".
שאלנו קודם, היכן המידה כנגד מידה בענני הכבוד כנגד והוא עומד עליהם. עכשיו אפשר להבין. אם בן אדם מסוגל להתעלות ולהיות גדול יותר ממלאך, יש לו את הזכות להיות תחת ענני הכבוד, שהם מעלה רוחנית כביכול תחת כנפיו של הקב"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
