ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות עבודה זרה
- רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי
כיצד התחילה עבודה זרה בעולם? בתחילה חשבו שרצון הבורא לחלוק כבוד גם לשמש ולכוכבים. לאחר זמן החלו לעשות צורות בדמות הכוכבים ולעבוד להן, ולאחר זמן התחילו להאמין שיש כוחות לצורה עצמה או לכוכב עצמו, ורק חכמים בודדים הכירו את ה', עד אברהם אבינו. אברהם הבין מדעתו שלא ייתכן שאין בורא ומנהיג לעולם, הכיר את ה' מדעתו, והתחיל להפיץ את שם ה'.
נקודה להרחבה:
הרמב''ם כותב (ע''פ המדרש) שאברהם הכיר את בוראו בן ארבעים. הראב''ד מביא שיש מדרש אחר האומר שאברהם הכיר את בוראו בן שלוש. נראה שהרמב''ם בחר דווקא במדרש שהיה אברהם בן ארבעים כדי להדגיש שהכרת הבורא יכולה להגיע מתוך חשיבה רציונלית בלבד (מה שודאי אינו אפשרי בגיל שלוש).
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי (14)
הרמב"ם היומי
11 - הלכות עבודה זרה פרק י"א - הרמב"ם היומי
12 - לב הלימוד - הלכות עבודה זרה
13 - הלכות עבודה זרה פרק י"ב - הרמב"ם היומי
טען עוד
אסור לעבוד עבודה זרה גם אם העובד מבין שה' הוא הבורא, והוא עובד את הכוכב רק כמתווך בינו ובין ה'. אסור אפילו לקרוא בספרי עבודת כוכבים, או בכלל לחשוב מחשבות הגורמות לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, משום שלא בכל אדם יש דעת להשיג את האמת על בוריה.
המגדף (מקלל את ה') דומה לעובד עבודה זרה, משום ששניהם כופרים בעיקר, ולפיכך שניהם נתלים לאחר מיתתם. מגדף חייב רק כאשר הזכיר שם אדנות או הויה, וקילל אותו באחד מן השמות שאינם נמחקים. כל השומע אדם שמקלל את ה', אפילו בכינוי, חייב לקרוע את בגדיו.
נקודות להרחבה:
1) הרמב''ם אומר שאף פנייה לישות מסוימת כתיווך בין האדם לבין ה' היא ע''ז. דין זה הוא הבסיס לוויכוח גדול בין חכמי ישראל האם מותר לומר פיוטים שיש בהם פנייה בבקשה למלאכים (כגון ''מכניסי רחמים'' או ''ברכוני לשלום'').
2) הרמב''ם כותב שהתרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון אין מקבלים אותם בתשובה לעולם. דברים אלו עומדים בסתירה לכאורה למה שכתב בהלכות תשובה ''כל הרשעים והפושעים והמומרים וכיוצא בהם שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלים אותם שנאמר שובו בנים שובבים וכו'.'' התשובה היא שה' ודאי מקבל את תשובתם, אבל ההדרכה מבחינה חברתית היא לא להחזיק אותם כבעלי תשובה.
פרק ג
העבודות שחייבים עליהם סקילה אם עבד לע''ז הן: השתחוואה, שחיטה, הקטרה וניסוך. כמו כן חייב על כל ע''ז בעבודתה המיוחדת לה (כגון שזרק אבן למרקוליס), וכן אם קבלה עליו באלוה. אבל המנשק ע''ז או מנקה אותה וכדומה עובר בלאו. העובד ע''ז מאהבה (שאהב את הצורה הזאת) או מיראה (שחשש שתרע לו) פטור.
אסור לעשות פסל לשם ע''ז אפילו בשביל הגוי, ואסור שגוי יעשה עבורו פסל לשום ע''ז. וכן אסור לעשות פסל בצורת אדם אפילו לשם נוי, כאשר הצורה בולטת. ולצייר חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים אסור אפילו על הלוח.
נקודה להרחבה:
האחרונים דנו כיצד מותר לצייר ציורים של חמה ולבנה – יש שהתירו כאשר הציור הוא ללא צבע, או כאשר הצורה אינה שלמה. וכן יש שהתירו כאשר אין ממש דמיון לחמה ולבנה. עוד דנו לגבי ייצור וקניית בובות משחק בצורת אדם, ובעשיית דמות אריות על גבי ארון הקודש.
פרק ד
עיר שהדיחו אותה לעבוד ע''ז, ורובה עבד ע''ז, נקראת עיר הנידחת ודינה שונה מיחיד העובד ע''ז: דין העובדים בסייף (בניגוד ליחיד שבסקילה), דנים את העיר בבי''ד של שבעים ואחד (בניגוד ליחיד שבעשרים ושלושה), ושורפים את כל הממון שבעיר (גם ממונם של האנשים שלא עבדו ע''ז). הנהנה מממון זה הטעון שריפה – לוקה. לאחר ששרפו את העיר אסור לשוב ולבנותה.
נקודות להרחבה:
1) דעת הרמב''ם שקודם שדנים עיר הנידחת שולחים שני תלמידי חכמים להזהירה, ואם עשו תשובה אין דנים אותם. הראב''ד משיג וכותב שלא מצא שמועילה תשובה לעניין זה.
2) הרמב''ם כותב שכאשר העיר כולה עבדו ע''ז הורגים ''כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים''. הרמ''ה כתב על כך ''חלילה לאל מרשע וכי היכן מצינו קטן חייב שזה חייב''. ובאמת דבר זה שנוי במחלוקת בתוספתא. עוד תמה הרמ''ה על דברי הרמב''ם שהורגים את הנשים, שאם הנשים עבדו ע''ז הרי שהם חלק מעיר הנידחת, ואם לא עבדו – מדוע ייהרגו?
פרק ה
המסית אדם מישראל לעבוד עבודה זרה, חייב סקילה אף שהמוסת לא עבד עבודה זרה בפועל. אין המסית צריך התראה, וניתן גם להערים עליו ולהחביא עדים שיעידו על כך שהסית.
המתנבא בשם עבודת כוכבים, ונביא שמתנבא מה שלא ראה במראה הנבואה, ונביא האומר את נבואת חברו בשם עצמו – מיתתם בחנק, ודינם בבי''ד של שבעים ואחד.
הנודר והנשבע בשם עבודה זרה לוקה. וכן אסור לגרום לאחרים להישבע בשם עבודה זרה, או להזכיר שם של עבודה זרה שלא נזכר בתורה.
נקודה להרחבה:
המהר''ם שי''ק כתב שאסור לכתוב את השנים לפי המניין הלועזי, כיוון שהספירה היא ללידת אותו האיש, ויש כאן איסור של הזכרת עבודה זרה. אחרונים אחרים חולקים ומקלים מטעמים שונים – שכוונת הכותב היא למניין בעלמא ולא להזכיר את אותו האיש, וכן שהמניין כלל לא מתחיל מלידת אותו האיש.
פרק ו
העושה אוב וידעוני – מיני כשפים הגורמים להשמעת קולות – חייב סקילה. וכן המעביר מזרעו למולך – מוסר את בנו לכומר המעבירו בתוך האש (אך לא שורפו) – חייב סקילה.
אסור להקים מצבה – מבנה שמתקבצים סביבו – אפילו לצורך עבודת ה', שזו דרכם של עובדי ע''ז. וכן אסור להשתחוות – אפילו לה' – על גבי אבן, שזו דרכם של עובדי ע''ז. לכן נהגו בבתי הכנסת לשים דבר החוצץ בין פניו לבין האבן (אף שחיוב מלקות הוא רק על השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים). בבית המקדש אין איסור, ומותר להשתחוות על אבן בפישוט ידיים ורגליים. כמו כן אסור לטעת עץ בכל העזרה, שזו דרכם של עובדי ע''ז לטעת עץ בצד המזבח. התורה הרחיבה את האיסור ואסרה לבנות כל מבנה עץ בבית המקדש.
נקודה להרחבה:
מפרשי התורה נחלקו בפירוש המונח ''אבן משכית'': רש''י פירש שהוא מלשון כיסוי (כמו סכך), שמכסים את הקרקע באבנים. אולם רשב''ם פירש שהוא מלשון ''שכה'', כלומר ראייה והסתכלות, והכוונה היא לאבן שיש עליה ציורים. ואונקלוס תרגם ''אבן סגדא''.
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק י"ד - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק ד' - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות טומאת צרעת – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר טהרה הלכות טומאת צרעת פרק י"ב
מנחה: ישי לפידות
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק ח' - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק ג'- הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עבודה זרה פרק י"ב - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
