ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות מאכלות אסורות
- רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי
פרק א':
ממשיכים בקדושה!
לאחר שלמדנו איך נוהגים בקדושת היחסים בין גבר לאשה לומדים איך נוהגים בקדושת האכילה
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי (18)
הרמב"ם היומי
12 - הלכות מאכלות אסורת פרק יב' - הרמב"ם היומי
13 - לב הלימוד - הלכות מאכלות אסורות
14 - הלכות מאכלות אסורת פרק י"ג - הרמב"ם היומי
טען עוד
סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה, והם שני סימנין: ''מפרסת פרסה'', ו''מעלת גרה'' (וצריך שיהיו את 2 הסימנים)
אין בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה, חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה: שלושה מיני בהמה--והן שור, שה, ועז; ושבעת מיני חיה--אייל, וצבי, ויחמור, ואקו, ודישון, ותאו, וזמר. (יש אומרים שהוא הגירף)
סימני עוף טהור, לא נתפרשו בתורה; אלא מנה הכתוב את המינים הטמאים בלבד, ולכן שאר מיני העוף מותרים.(כמפורט בפרק)
סימנים שנתנו חז''ל לזיהוי העוף הטהור: כל עוף שהוא 'דורס ואוכל' (מניח רגליו על האוכל בשעה שהוא אוכל אותו), בידוע שהוא מאלו המינים הטמאים. ושאינו דורס ואוכל--אם יש בו אחד משלושה סימנין אלו, הרי זה עוף טהור:
אצבע יתרה, או זפק והיא המוראה, או שיהיה קורקבנו נקלף ביד.
סימני חגב טהור: 8 המפורשים בתורה וסימנם: כל שיש לו ארבע רגליים, וארבע כנפיים שחופות רוב אורך גופו ורוב היקף גופו, ויש לו שני כרעיים לנתר בהן.
סמני דגים טהורים: סנפיר, וקשקשת. ומי שאין קשקשיו מכסים את כולו, מותר, אפילו אין בו אלא סנפיר אחד, וקשקשת אחת-הרי זה מותר.
פרק ב':
בעלי החיים האסורים באכילה
כל האוכל מבשר בהמה,חיה,עוף,דג,חגב,שרץ הארץ, טמא/ה, כזית--לוקה מן התורה, בין שאכל מן הבשר בין שאכל מן החֵלֶב (חלק אסור שבבשר).
חיוב מלקות לפי גודל האכילה האסורה:
*בכללי – בכזית. או בריה שלימה.
*שרץ – בכעדשה.
*באכילת אדם – אסור, ואינו לוקה.
שרץ המתהווה בפרי או בור מים – מותר, כל עוד לא פירש; ב) דבר האסור מכמה סיבות (לדוגמא המאכל אסור משום שרץ ובנוסף גם משום עוף טמא)– לוקה כפליים.
פרק ג':
מאכל היוצא ממין האסור
כל היוצא ממין אסור (חלב/ביצים) או מותר אך במצב טרף (כגון פרה גוססת בגלל חיה שנשכה אותה וכד') -אסור לאוכלו. מלבד דבש דבורים וחלב אדם.(מותר לשתות חלב אדם אך מכלי ולא ישירות מהאשה). דבש דבורים הותר כי הדבורה רק מניידת את הצוף והוא לא יוצא ממנה ממערכת העיכול.
תוצרת מאכלים מגויים: בגדול -אסורה, אם אינו מזהה מקורה.
גבינה – אסורה (מחשש שהגוי יערבב חלב אסור), חמאה – יש שאסרו.
פרק ד':
נבלה וטרפה
''זה נבלה וזה טריפה'' -אבל מה ההבדל ביניהם?
היום לומדים את איסורים אלו ומתוך כך ההבדלים:
האוכל כזית מבשר בהמה/חיה/עוף שמתה או נטרפה -לוקה וכל שלא נשחטה כראוי, הרי זו בגדר 'מתה'.
⚰ נבלה – בהמה/חיה/עוף שמת בלא שחיטה כשרה או ללא פרכוס(כמפורט בפרק)או עוף טהור חי.
⚰ טרפה בהמה/חיה/עוף הנוטה למות מחמת מכה שקבלה.
בהמה שהיא חולה ונוטה למות מותרת בשחיטה כשרה ואכילה אך ראוי להחמיר ולא לאכול אותה.
מתחייב מלקות כאמור באכילת גודל 'כזית', אין 2 איסורים מצטרפים לשיעור זה אלא רק בנבלה וטרפה. (לדוגמא הלוקח מעט חֵלֶב, ומעט דם, ומעט בשר בהמה טמאה, ומעט בשר נבילה, ומעט בשר דג טמא, ומעט בשר עוף טמא, וכיוצא באלו משאר האיסורין, וצירף מן הכול כזית, ואכלו -אינו לוקה, ודינו כדין אוכל חצי שיעור)
פרק ה':
אבר מהחי
הכלל: אסור לאכול אבר שנתלש מן החי, או אבר שהתדלדל לפני שנשחטה הבהמה/חיה/עוף. התדלדל בחלקו, דינו נקבע לפי כמות ואיכות הדלדול (כמפורט בפרק)
עוּבּר: שחיטת אמו מטהרתו וכל עוד הוא לא התהלך על רגליו אינו דרוש שחיטה כשרה לפני אכילתו. אבר שיצא מעובר (אף כי חזר, כאבר מן החי נחשב ואסור)
פרק ו':
דם
האוכל כזית מן הדם -במזיד, חייב כרת. בשוגג, מביא חטאת קבועה. ואינו חייב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד.(דם דגים וחגבים טהורים מותר).
דם האדם -אסור מדברי סופרים, אם פירש מהגוף אבל דם השיניים מותר לבולעו. אם נשך בפת, ויצא עליה דם גורד את הדם ואחר כך אוכל.
אין חייבין כרת אלא על 'דם הנפש' של הנשחט -היוצא בקילוח בעת השחיטה אך דם אחר אין חייבים עליו (כמפורט בפרק)
הכשרת בשר:
*לבישול – הדחה, מליחה חזקה, שְׁהִיָּה, הדחה והשלכה למים רותחים.
*לצלי – מולח וצולה.
*אוכל חי – מליחה חזקה והדחה חזקה.
*הכשרת לב/כבד/מח/טחול -קורע הלב, מהבהב כבד או מוח, טחול מותר לבשלו כמו בשר רגיל.
*כל חלק שיש בו דם, או דבר שנבלע בו דם, אסור (כמפורט).
עם השנים חודדו הלכות הכשרת הדם והוספו להם דינים שונים המובאים בשו''ע,רמ''א ועוד. יש ללמוד דינים אלו לפני הכשרת בשר.
פרק ז':
איסור אכילת חֵלֶב
כתוב בתורה: ''דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.''(ויקרא, ז', כ''ג).
חֵלֶב הינה חלקים שומניים מוגדרים של בהמה.
האוכל כזית חֵלֶב-במזיד, חייב כרת.בשוגג, מביא חטאת.
הדינים: א) האיסור – כל חלקי חֵלב שור, כבש ועז שהיו חיים; ב) אם הבשר חופה (מכסה) אותו – מותר (כמפורט); ג) הדחה ומליחה – אסורה עם החֵלב והחוטים וכדומה.
פרק ח':
גיד הַנָּשֶׁה
גיד הַנָּשֶׁה נוהג בבהמה וחיה הטהורין.
גיד הַנָּשֶׁה הוא גיד על כף הירך האחורית.
הדין: א) מהתורה – הגיד הפנימי בכף הירך של בהמה וחיה טהורים בלבד; ב) מדרבנן – שאר חלקי הגיד.
השגחת כשרות: א) כשר – מטבח נאמן, משלוח ע''י עם-הארץ, בשר מסומן וכדומה. ב) לא כשר – מטבח שנכשל, מחנויות שאחת טריפה, וכל בשר שמקורו אינו ידוע.
איסור סחר בגיד הַנָּשֶׁה: קיים באיסורי תורה בלבד.
פרק ט':
בשר בחלב
בשר בחלב אסור מהתורה: לבשלו, לאוכלו ולהנות ממנו. והעושה כן -לוקה.
עוף אינו אסור באכילה מן התורה אלא רק מחכמים, לפיכך מותר לבשלו, ומותר בהניה.
דגים וחגבים, מותר לאוכלן בחלב.
נתערבו בשר בחלב:
*אם בצוננים – הדחה במים מספיקה.
*אם חם לצונן – מגרדים את מקום המגע כקליפה.
*חם לתוך חם – נותן טעם או אם בטל ב60 (כמפורט בפרק).
*לחתיכה בסיר -אם בטל ב60.
דינים שונים:
-אסור לאכול עוף וגבינה בשולחן אחד (אלא אם כן שני הסועדים לא מכירים זה את זה).
-אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה שמא יאכל בה בשר. ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת, כדי שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב -הרי זה מותר.
-סכין בשרי – פעמים שאסורה בחלב.
-אחרי חלב מדיח ומקנח את פיו ויכול לאכול בשר.
-אחרי אכילת בשר יש להמתין 6 שעות.
1.הרמב''ם לא מביא כלל את האיסור לאכול בשר ודג.
2.הרמב''ם מתיר חלב עם דג כדלעיל.
3.יש ללמוד את הלכות בשר בחלב כל אחד כפי מנהגו ואין לנהוג הלכה מלימוד שטחי..
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק י"א - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות מתנות עניים – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר זרעים הלכות מתנות עניים ב'
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק יד' - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק ט' - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק י"ז - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות מאכלות אסורות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות מאכלות אסורת פרק ח' - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
