ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- משפחה חברה ומדינה
- מצוות התלויות בארץ
- ביכורים ומצוות נוספות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פרשתנו פותחת בפסוק (דברים כו, א) "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". אומרים חז"ל, אין "והיה" אלא לשון שמחה. ואומר בעל אור החיים הקדוש, התורה מלמדת אותנו שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, וכל מי ששוהה בחוץ לארץ אינו שרוי בשמחה שלמה, והוא מביא את הפסוק בתהלים (קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה", ומבאר שכל זמן שעם ישראל היו במדבר הם לא ידעו עמל ויגיעה, כי כל מלאכתם נעשתה מאליה, הם אכלו לחם אבירים, ובגדיהם התכבסו בעודם עליהם וכל כיוצא בזה, וכשעמדו להכנס לארץ חששו שמעתה תהיה ישיבתם כרוכה בעמל ועבודת כפיים כדרך כל בני היישוב, לכן אמרה התורה "והיה כי תבוא אל הארץ", ללמד שאין לחשוש מההתייגעות שהיא מנת חלקם של בני היישוב, כי עצם הישיבה בארץ ישראל מביאה על האדם שמחה ומנוחת הנפש. והנה, ישנם אנשים עשירים שכל תענוגות תבל למרגלותיהם, אבל אין הם שמחים שמחה שלמה כיון שהם גרים בחוץ לארץ, וחסר להם בנפשם את חלקם בישיבת ארץ ישראל.
מראשית כל פרי האדמה - ז' המינים
עוד כתוב בפרשה (שם, ב) "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". וקשה, מזה שכתוב "כל פרי האדמה" משמע שלוקח מכל פרי האדמה, ואילו חז"ל דורשים מהמלה "מראשית" שאינו לוקח אלא מקצת מפרי האדמה, היינו משבעת המינים? אלא ללמדך שאמנם כל הפירות שגדלים בארץ ישראל חשובים וטובים, אבל המעולים שבכולם הם שבעת המינים דוקא. ובאמת, בדורות קודמים לא הבינו מה החשיבות הרבה שהתורה ייחסה לפירות של שבעת המינים, אבל בימינו שדרך המחקר התפתחה, חקרו וגילו שביסוד שבעה מינים אלו טמונים מרכיבים בריאותיים ראשונים במעלה, וחז"ל גם גילו לנו שטמונים בהם כוחות רוחניים, וזו המעלה שבפירות אלו שבהם נשתבחה ארץ ישראל. והאור החיים הקדוש מבאר בעניין זה פירוש נפלא שצריך לבכר את הפירות של מינים אלו למרות שיש לו עצים מהרבה מינים אחרים. וגם לפי ההלכה בשו"ע (סי' רי"א סעי' א') יש להקדים בברכה פירות שבעת המינים על פירות אחרים, אפילו אם פירות אחרים חביבים לו יותר, ומשמע שהוא פוסק כן לאפוקי הרמב"ם (ועיין לבא"ח פרשת מטות אות א' ואות ב' ששבעת המינים קודמים).
הביכורים - קדושת בית המקדש
את הביכורים צריכים להביא לכהן בבית המקדש, וכך התורה כותבת (שם, ג) "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ויש לשאול, כיצד מצווה התורה להביא לכהן שיהיה בימים ההם דוקא, ואולי עד שיגיע לבית המקדש הכהן עוד לא נולד או שכבר נפטר? אלא שמעלת הביכורים אינה בנתינה לכהן דוקא, אלא המעלה היא שייכנס לבית המקדש ויתבשם מריח הקדושה השורה שם תמיד,ואת הביכורים מניח על יד המזבח ודיו, והכהנים של אותו משמר מטפלים בו.
בתר עניא אזלא עניותא
המשנה במסכת ביכורים (פ"ג משנה ח') מתארת את הבאת הביכורים לבית המקדש, וז"ל:
"העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והבכורים ניתנין לכהנים".
הקלתות של זהב שהביאו העשירים לא נשארו בבית המקדש, אלא הוחזרו לבעליהם; אבל סלי הנסרים הפשוטים של העניים נשארו בבית המקדש.
ואומרת הגמרא (ב"ק צ"ב ע"א):
"אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא, אמר ליה דתנן עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה הסלים והבכורים נותנים לכהנים".
הרי שגם הסל של העני ניתן לכהנים, משא"כ אצל העשירים רק הפירות נתנו לכהנים, ואת הסלים היקרים החזירו להם. אבל כשהעניים היו רואים את העשירים שמביאים את הביכורים בקלתות יקרות של זהב היה לבם נצבט בקרבם על רוע מזלם כי הם הביאו בסלסילות פשוטות של נסרים. ואם לא די בכך, כשהיו מגיעים לנתינת הביכורים לכהן היה הכהן מחזיר את קלתות הזהב לעשירים, כך שלכאורה לא היו יוצאים נפסדים, אבל את סלסלת הנסרים של העניים היו הכהנים לוקחים ולא מחזירים, והיה לבם נחמץ בקרבם ביותר.
אבל המשנה באה ללמד אותנו אדרבה, את הקלתות של זהב היו מחזירים לעשירים כי יש בהם ריח של גאוה ולא רצו לשמור אותם, אבל את הקלתות של העניים, הקב"ה רוצה ואוהב כיון שיש בהם חביבות לקיום המצוה בכל האמצעים שברשותם, ולכן ציוה לשמור את הסלים שלהם בבית המקדש, וזה ניתן לכהנים.
ולא עוד, אלא שעל ידי זה מתברך העני בכל מעשי ידיו, והוא זוכה להצלחה מרובה בפרנסתו, והוא יוצא מעניותו. ולפי זה משתנה הפתגם הנ"ל לטובה, ומעתה ביאורו הוא ש'בתר עניא אזלא עניותא', כלומר אחרי שהביא העני את הביכורים במסירות נפש, סרה מעליו עניותו ומעתה הוא יכול להתברך בשפע וברכה מאת ה'.
פעם הלכתי עם דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף' לביתו של יהודי עשיר, והיה לו בית מפואר הפלא ופלא, וראינו שבחנייה של ביתו ישנם כמה מכוניות. וכשנכנסנו למשרדו ראינו אותו עומד ומסתכל בחלון ועל פניו עצב גדול. שאלתי אותו על מה ולמה הוא עצוב, והוא אמר לי שחסר לו דבר מה. אמרתי לו מה חסר לך? והרי יש לך כמה מכוניות, אחת לו ואחת לאשתו, ואחת לבנו ואחת לבתו, והוא אמר לי, אבל ראיתי שיש לשכני מכונית חדשה מסוג "קדילאק". יש אדם שיכול להחזיק בכל העושר שבעולם אבל לא יפסח על דברי חז"ל "יש לו מנה רוצה מאתיים". אמרתי לו כתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך", התורה מלמדת אותנו שיכול להיות לאדם כל טוב שבעולם, אבל הוא גם צריך להודות להקב"ה על הטוב שנתן לו ולהרגיש בזה שמחה אמיתית, אחרת תמיד כשיראה איזה דבר אצל שכנו יתחמץ לבבו וירע לו ולא ישמח במה שיש לו. והאדם צריך להיות בבחינת "איזהו עשיר השמח בחלקו".
הגדתי היום לה' אלקיך
כשמביאים את הביכורים אומרים "הגדתי היום לה' אלקיך". ויש לשאול, וכי ה' הוא רק אלוקיו של הכהן בלבד? אלא שכשהיו נכנסים לבית המקדש היתה הרגשה של קדושה מיוחדת והיו חשים את השכינה ממש, היו רואים את עבודת הכהנים, את הקרבת הקרבנות והקטרת הקטורת, היו רואים את עמוד הענן ואת הניסים שהיו נעשים בגשם וכדו', והיה האדם מתפעל ואומר לכהן "אשריך שאתה נמצא במקום כזה" לכן אומר "הגדתי היום לה' אלקיך".
הקדושה של בית המקדש
כשהיו העשירים נכנסים לבית המקדש עם ביכוריהם, הם היו מניחים את הפירות ליד המזבח וחשבו שכבר ילכו לעסקיהם, ועל זה אומרת התורה מי שבא לבית המקדש צריך להתבשם מהקדושה שבמקום, ולכן לא יכלו לצאת מיד בחזרה לעסקיהם, אלא היו צריכים לישון בירושלים דוקא. זאת ועוד, כשהיו העשירים רואים את הכהנים הולכים יחפים בבית המקדש, הם לא הבינו מדוע הם נוהגים כן, והם היו מתנדבים לקנות לכולם זוג נעליים חדש, ואז היו מסבירים להם שהכהנים הולכים יחפים כדי להיות מחוברים לקדושה. התורה דאגה לכך שכל באי בית המקדש יתבשמו מהקדושה המיוחדת של המקום הקדוש ביותר של עם ישראל, ועם מטען רוחני שכזה יכלו לצאת בחזרה לביתם.
קיום המצוות על פי התורה
האור החיים הקדוש דרש על הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך":
"כמו שצריך כל הפעולות הטובות, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה".
כלומר, לא יאמר אדם שהוא עושה את הפעולות ואת המצוות של התורה על פי שכלו בלבד, כי אין בשכלו של האדם בלבד כדי לקיים את המצוות, ובפרט כששכלו אינו ישר, אלא יש לקיים את המצוות רק על פי התורה, ואפילו אם יאמרו לו על שמאל שהוא ימין או ימין שהוא שמאל והוא אינו מבין את הדברים כמו שהם, צריך לקיים את המצוות רק משום שכך התורה ציוותה.
טנ"א - ששים מסכתות הש"ס
ועוד אומר בעל אוה"ח הקדוש על הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך", טנ"א - בגימטריא ששים, ללמדנו שצריך כל אדם לשאוף לדעת את כל ששים המסכתות שבש"ס עד שיהיו "מידך", היינו בידו - ברשותו, וכך יוכל לגדול בתורה וביראת שמים.
"ובאת אל הכהן" - לשערי גן עדן
ועוד אומר הרב על הפסוק "ובאת אל הכהן" - שהכוונה למלאך מיכאל. בשעה שאדם נפטר מן העולם הזה והולך לעולם הבא, ישנם כמה סוגי הנהגות. יש מי שממתין כמה ימים עד שמגיע תורו לעמוד בפני בית דין של מעלה. ויש מי שעולה למעלה ואומרים לו שיכניסו אותו לבית דין מאוחר יותר. ויש שכשהוא נפטר מיד מכניסים אותו לדין ללא המתנה, כל אחד לפי מדרגתו. והנה חז"ל לימדונו (וגם בכתבי חב"ד הובא הדבר) שיש שער של גן עדן העליון, ויש שער של גן עדן התחתון. והנה בכל עת שראיתי זאת בכתבי חב"ד או שהיו אומרים את זה בשם האדמו"ר מחב"ד, לא ידעתי מה המקור לדבריהם, עד שראיתי שהדברים כתובים במפורש בדברי אור החיים הקדוש.
ולא כל אחד זוכה להכנס לשערי גן עדן כולם, גם לעליון וגם לתחתון, אלא רק לאנשים מיוחדים.
תועלת האב בחינוך הבנים
בזוהר הקדוש מפליג בעניין חינוך הבנים ואומר שיש עילוי גדול לכל אב בשעה שבנו עוסק בתורה או בקיום המצוות. הנה חז"ל אומרים שנפשו של דוד המלך עליו השלום התעלתה ביותר משעה ששלמה בנו בנה את בית המקדש, ואז נכנס לגן עדן עליון. ועל זה דרשו את הפסוק "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", והקשו והרי לא דוד חנך את הבית אלא שלמה בנו? אלא שנקרא על שמו כיון שבנו שלמה עשה את זה, ואז התעלה דוד ביום חנוכת בית המקדש שבנה שלמה בנו.
ארמי אובד אבי - יצר הרע
בוידוי של הביכורים אומרים (שם, כו, ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" וכו'.
ובזוהר הקדוש כתב שלא מדובר בסיפור היסטוריה בלבד, אלא במלחמה כנגד היצר הרע שהוא נוהג עם האדם במנהג רמאות כדי להכשילו ולמונעו מלקיים את המצוות. ולכן מזכירים "ארמי אובד אבי" שהתחיל לרמות כבר מאדם הראשון וחוה, ועל ידי זיכרון הדברים הללו ישיב האדם אל לבו שלא ייכשל בפיתויי היצר כלל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
