ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- סליחות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
החל מהערב אנחנו מצטרפים לאמירת הסליחות, לפני ימי הדין הבאים עלינו לטובה ולברכה. חכמינו אמרו: 'בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר 'היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם'. עוד אמרו חכמים: 'מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא'. כלומר, אנחנו יכולים ללמוד ממה שאנחנו רואים פה בהנהגת העולם, כיצד הסדר של ההנהגה למעלה. כמו שבארץ יש בתי משפט ובתי דינים, כך למעלה גם כן יש בתי משפט, בתי דינים, סנגורים וקטגורים.
וכך אומר הזוהר על פרשת פנחס:
ביום ראש השנה, עומדות שבעים קתדראות לדון דין העולם. כמה מגינים עומדים מימין לזכות, וכמה קטגורין עומדים משמאל להזכיר חובות העולם, וחובות כל אחד ואחד. על כן צריך אדם להתוודות ולפרט חטאיו, כי מי שמפרש חטאיו ומתוודה לפני הקב"ה - לא נמסר דינו אלא בידי המלך הקדוש ברוך הוא בלבד.
כלומר, מי שמתוודה, אינו עומד לדין בפני בתי הדינים של מעלה, אלא נמסר דינו בידי הקב"ה לבדו. ומי שהקב"ה דן אותו, נידון לטוב.
על כן ביקש דוד המלך 'שפטני אלקים'. וכן שלמה אמר 'לעשות משפט עבדו', הוא ולא אחר. על כן צריך אדם לפרט חטאיו לכל עבר ועבר, כמו שכתוב 'וחטאתי אודיעך ועווני לא כיסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה', ואחר כך כתוב 'אתה נשאת עוון חטאתי סלה. וממשה למדנו, שאמר: 'אנה חטא העם הזה חטאה גדולה'. ואם תאמר, שליח שלהם אינו יכול להתוודות?
אולי החוטא לא יכול להתוודות על ידי שליח – הנה משה רבינו היה שליח והתוודה בשם העם.
ומי שמפרש חטאיו - בית דין של מעלה בדלין הימנו, מפני שהאדם קרוב אצל עצמו. וכיוון שהודה בעצמו, לא יכול המקטרג להגיד עליו חובה. ואז הקב"ה מוחל לו, כמו שכתוב: 'ומודה ועוזב ירוחם'.
כלומר, אם האדם מודה על חטאיו, אי אפשר לדון אותו על פי הודאתו, כי אדם לא נאמן להעיד על עצמו, כמו המודה בקנס שנפטר מלשלם. עד כאן דברי הזהר. זאת אומרת שאדם צריך להקדים ולהתוודות על חטאיו לפני בוא ראש השנה, לפני שעומדים בדין. על כן תיקנו חכמים להקדים ולומר סליחות, והאשכנזים עכשיו מצטרפים לאחינו הספרדים שהקדימו אותנו והתחילו בסליחות כבר מראש חודש אלול.
וידוי חיובי
בא אלי תלמיד, ואמר: אני לא יודע איך להתכונן לראש השנה. אני חושב שאני משתדל מאוד, ועושה ממש כל מה שאני יכול. אני לא חושב שאני יכול לעשות יותר ודיברתי גם עם הר"מ שלי, ושאלתי אותו: מה אני צריך לעשות יותר, והר"מ אמר שאני משתדל מספיק, ושלא אתאמץ יותר ממה שאני עושה עכשיו. אז איך אני מתכונן לראש השנה, אני לא אומר שאין לי נפילות מפעם לפעם, אבל כל מה שאני יכול אני עושה, ואני לא אמור לעשות מה שאני לא יכול!.
אמת. הקב"ה לא דן את האדם אלא לפי מה שהוא יכול, ולא דורש מאדם יותר ממה שהוא יכול. אז הוא צודק, והר"מ שלו צודק. גם בפרשת השבוע מצאנו מציאות כזאת של וידוי מעשרות. בא אדם לבית המקדש, ואומר:
לא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
עשיתי כל מה שאני יכול לעשות. ועכשיו אני מבקש:
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ. (דברים כו, יג-טו)
אמרתי לאותו תלמיד: תגיד וידוי כזה. אנחנו רואים בתורה שאדם שמתוודה על כך שהוא עשה כל מה שהוא היה יכול לעשות זהו וידוי. אבל כמו בווידוי מעשר, אתה יכול לבקש מהקב"ה שייתן לך יותר כוחות, ושתזכה לעלות למדרגה נוספת. וכשיהיו לך יותר יכולות תוכל לעשות יותר. אני חושב שמי שמרגיש כך לא צריך לייסר את עצמו.
בזוהר כתוב שאדם שמתוודה על חטאיו לא צריך לחטט ולחפש חטאים שהוא לא יודע אם קיימים. כמו בבדיקת חמץ. לא צריך לחפש מתחת לאדמה בעומק של שלושה טפחים, או במקום שהיד לא מגיעה או במקום שלא רגילים לשים חמץ. אין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות. כך גם אומר הזוהר לגבי צרעת, שהכהן הרואה את הנגע צריך להסתכל 'לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן'. אם הוא לא יכול לראות, כי הנגע מוסתר בקמטים למשל, הכהן לא צריך להתאמץ לחפש את הנגע.
אם כן, כשאנחנו באים לראש השנה, אנחנו צריכים לראות גם את המעלות וגם את הדברים שצריכים תיקון. ראיה שלמה, בריאה. ומי שמרגיש שהוא עושה ככל יכולתו - לא צריך יותר, אלא יבקש מהקב"ה שייתן לו יותר כוחות שיעזרו לו להתקדם ולהיות עוד יותר טוב. ומי שמרגיש שבכל זאת יש דברים שהוא צריך לתקן, אסור שהוא ישכח שיש הרבה דברים טובים שהוא עושה, ולהביא את שתי הרשימות אתו בשעת הווידוי.
לא חייבת להיות רשימה בגלוי, אבל בלב וודאי צריכה להיות. רשימה אחת של הדברים הטובים שהוא עשה במשך השנה, ורשימה שניה של הדברים שצריכים תיקון, שהוא צריך לשוב עליהם בתשובה. כך הגישה היא מאוזנת ונכונה, שאדם יודע שהוא לא רק עובר עבירות, לא רק חוטא. הוא עושה הרבה מצוות, ויש גם דברים שוודאי שצריך להתוודות עליהם. אדרבה, מי שמרבה במצוות - וזה כל תלמידי הישיבה, וכל האנשים שמשתדלים לעשות את רצונו של הקב"ה - מצוותיהם רבות מאוד מאוד. גם אם יש כמה דברים שעדיין צריכים תיקון, צריכים להתוודות ולבקש שהכתמים הקטנים האלו שעל הבגדים הלבנים והיפים שיש לנו, מרוב המצוות שלנו, שימתקו גם הם, ולא יקלקלו את היופי של העבודה שלנו.
מדוע בכה רבן יוחנן בן זכאי?
אם תשאלו, הרי הגמרא אומרת במסכת ברכות שכשרבי יוחנן בן זכאי חלה באו תלמידיו אצלו, וכשהוא ראה אותם הוא התחיל לבכות, אמרו לו: 'עמוד הימיני, פטיש החזק, מה אתה בוכה?' ענה להם רבן יוחנן: 'אם הייתי הולך לפני מלך בשר ודם, שהיום פה ומחר בקבר, והיכולות שלו מוגבלות - הייתי בוכה. עכשיו, שאני הולך לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, לא אבכה? ולא עוד, אלא שיש לפני שתי דרכים, אחת גן עדן ואחת גיהינום, ואני לא יודע לאן מוליכים אותי!' ומי כמו ר' יוחנן בן זכאי, שהוא שלם בכל דבר, שידע את כל התורה כולה, כל הפשט, הדרש, הסוד והעמיד תלמידים רבים, ולו לר' יוחנן בן זכאי יש ספקות לאן מוליכים אותו. אם הוא בוכה, איך ייתכן שיש כאן תלמיד שיכול לבוא ולהגיד 'אני מרגיש שאני בסדר'?! ר' יוחנן בן זכאי על עצמו לא הרגיש כך!
אני חושב ששָאנֵי (שונה) ר' יוחנן בן זכאי. דווקא בגלל גדלותו של רבן יוחנן בן זכאי נדרש ממנו יותר. אדם שנמצא במקום גבוה כזה, קדוש כזה, טהור כזה, חייב להיות נקי וזך מכל דבר. לכן הוא חשש שלפי מדרגתו אולי הוא לא מושלם. אבל לא כל אחד הוא ר' יוחנן בן זכאי.
בשם כל ישראל
אבל כל זה רק במבט האישי. הרי אנחנו לא עומדים לפני הקב"ה כל אחד ואחד בפני עצמו. כל ישראל ערבים זה לזה. קראנו היום בפרשה על הבריתות שהקב"ה כרת עם ישראל, וכבר הזכרתי כמה וכמה פעמים ששלוש בריתות הקב"ה כרת עם ישראל - בהר סיני, בערבות מואב, ופעם שלישית בהר גריזים והר עיבל. והבריתות האלה נכרתו עם כל אחד ואחד מישראל, ועם כל ישראל ביחד, וכל אחד נהיה בזה ערב לכל ישראל.
הגמרא במסכת סוטה אומרת, שכל אחד ואחד נעשה בברית ערב על כל אחד ואחד מישראל, בערבות מיוחדת על כל מצווה מתרי"ג המצוות. ולא רק זה, אלא שהוא ערב על הערבות של כל אחד ואחד מישראל. אדם הוא לא אחראי רק על עצמו, הוא אחראי על כל מה שקורה לכל אחד מישראל. אם ישאל השואל: איך אני יכול להיות ערב? מה אני יכול לעשות? אני עושה כל מה שאני יכול, ויותר מזה אני לא מחויב לעשות, איך אנחנו יכולים לקחת ערבות על כל ה'לייטים', ועל ה'רצף', ועל עוזבי התורה, והמתבוללים - מה אני יכול לעשות יותר?
אנחנו צריכים להבין, שהערבות היא לא מין עול שהקב"ה מטיל על כל אחד ואחד. כל המעלה שלנו היא שאנחנו קשורים זה לזה. הבחירה האלוקית שהקב"ה בחר בנו היא בחירה בעם ישראל כעם, לא בחירה בכל פרט ופרט בפני עצמו. זו זכות גדולה מאוד, הייחודיות שלנו בסגולה האלוקית, שהיא הסגולה הכללית של האומה כולה. אילולי הקישור שלנו לכל חלקי האומה - לא הייתה לנו הסגולה הפרטית האישית של כל אחד ואחד. כל הגדולה המיוחדת שלנו היא שאנחנו עמו וצאן מרעיתו, וכל אחד ואחד מאתנו הוא חלק מהעם. הערבות הזאת עושה אותנו לגדולים ומיוחדים.
אז כשאנחנו באים היום להתפלל, אנחנו באים לא כפרטים, אלא כציבור. כולנו באים לעמוד לפני הקב"ה ולבקש את רחמיו. ואם יש חלקים בציבור שאנחנו רואים שהם צריכים תיקון - זה שייך לנו. אנחנו ציבור כללי, עם הרבה זכויות, יותר זכויות מחובות. וכל זכות וזכות שווה פי חמש מאות מכל חוב, כמו שחז"ל לימדו אותנו. על הזכויות נאמר 'עושה חסד לאלפים', והחובות נשמרות רק לארבע דורות. זאת אומרת שכל זכות היא פי חמש מאות לפחות מכל חוב, ודווקא בגלל זה אנחנו שואפים לתקן ולנקות את החובות.
לימוד זכות על כלל ישראל
אנחנו צריכים ללמוד ממשה רבינו איך באים ומבקשים מחילה לפני הקב"ה. מה עשה משה רבינו כשהוא ראה שעם ישראל חטאו חטאה גדולה, ועשו להם פסל ומסכה. מצד אחד הוא ניגש מייסר ומעניש את עם ישראל, מצד שני כשהוא פונה לקב"ה: 'ויחל משה', הוא שואל: 'למה אתה כועס על עם ישראל? איך אתה דורש מהם דרישות? הם זה-עתה יצאו ממצרים, הם 'עשו להם אלהי זהב'. בגלל כסף וזהב שנתת להם. הרגלת אותם במשך כל כך הרבה שנים להיות בין המצרים, עובדי ע"ז - איך אפשר לדרוש מהם לנהוג אחרת. כמו שאומרים חז"ל: משל למלך שקנה לבנו בשמים, והשאיר אותו בשוק של זונות, וכולן שם באות לקנות אצלו - איך לא יחטא? מה אפשר לדרוש מישראל? כך אחרי שמשה מוכיח את ישראל בצורה קשה, לפני הקב"ה הוא מסנגר בכל כוחו.
ועוד אמרו חז"ל, שאמר לו משה לקב"ה: 'ריבונו של עולם, למה אתה כועס על ישראל שעשו עגל - אתה מוריד גשמים, הוא יוריד את הטל.' אמר לו הקב"ה למשה: 'מה, גם אתה חושב שלפסל הזה יש כוח, אתה חושב שהוא יכול להוריד טל?' אמר לו משה רבינו, 'אם הוא לא יכול לעשות דבר, לא להוריד גשמים ולא להוריד טללים, אז למה אתה כועס עליהם, ש'עשו להם עגל מסכה'... אם כן, לפי חז"ל משה חיפש את כל ההסברים והתרוצים להוכיח שאי אפשר לכעוס על עם ישראל. כל סנגוריה אפשרית.
גם אנחנו, כשאנחנו באים לראש השנה, אנחנו צריכים לגשת כך לפני ריבונו של עולם. להגיד סנגוריה על בניו: רק עכשיו חזרנו מארצות אחרות, מהגלות, והתקשורת מחברת את כל העולם כולו. יש לנו כל כך הרבה ניסיונות גדולים ועצומים. ריבונו של עולם - אי אפשר להאשים את עם ישראל. לא את ה'לייטים', כי הם חושבים שהם עושים כמה שהם יכולים לעשות, ומה שנכון לעשות. ממש כמו שבינינו יש כאלו שחושבים שהם עושים את המקסימום, גם אלו חושבים וצודקים. וגם אלה שעל ה'רצף' וכדומה, שחושבים שהם עובדים אותך בצורה שלימה ונכונה. והיתר הם תינוקות שנשבו.
ללמד זכות על ישראל. כמו שמשה רבינו מסר את נפשו על ישראל, עמד והתפלל, כך אנחנו, תלמידי החכמים בני התורה, 'משה' של כל דור ודור, צריכים לבוא לראש השנה בתחושה של אחדות, שכל עם ישראל זה עם אחד, וכל מה שיש בישראל שייך לכולנו. אנחנו, נציגי הצד של התורה, באים לפני ריבונו של עולם ומלמדים זכות על ישראל לפני הקב"ה. והקב"ה אוהב את אלו שמלמדים זכות על בניו, ושונא את אלו שמקטרגים על בניו, אפילו אם הם קדושים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בעמידתנו מול הקב"ה, כולנו כאיש אחד, לבוא ולבקש, מתוך הרגשה שהאחריות היא על כולם.
ובעזרת ה', הקב"ה ידון אותנו לטובה וברכה לשנה טובה ומבורכת, לשנת גאולה וישועה.
֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת [email protected] , או למספר 0547881227
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
