ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מבואות ללימוד התורה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה ז"ל
ונראה לבאר, שאדם המשמש תלמיד חכם הוא מתבטל כלפיו, הוא נעשה משרת שלו. וברגע שהוא מקבל על עצמו מוכנות לשמש את התלמיד חכם, בבת אחת הוא נעשה תלמיד. ובאותו הרגע, כלליות הדרך של רבו - היא דרכו - "ואידך זיל גמור", השאר זה רק פרטים.
כמובן שהתלמיד צריך להבין את דרכו של הרב בכל הפרטים ובכל העניינים, אבל הכלל של קבלת הדרך, זה יותר גדול מכל הפרטים שאח"כ.
כן הדבר בקבלת עולה של תורה. כשאדם נכנס לישיבה גדולה, שכולה עוסקת בתורה, יש כאן קבלת עול תורה, ולכן הימים האלו הם ימים מאוד גדולים ויש להם חשיבות גדולה.
ישנה חשיבות גדולה באופן בו אדם מקבל על עצמו עול תורה. ככל שהקבלה היא יותר מושלמת, בלי תנאים, מתוך אמונה שורשית ראשונית שדרכה של תורה היא דרך נכונה ואמיתית, ויש נכונות מלאה להתבטל כלפי דרכה של תורה, כך התורה מתאחדת אתו יותר, הוא והיא נעשים אחד. וכמו שאומרת הגמרא "הרב שמחל על כבודו, כבודו מחול" (קדושין לב, א) מפני שהתורה היא שלו. בתחילה כשאדם עוסק בתורה נאמר עליו "כי בתורת ה' חפצו" (תהלים א), ובהמשך העיסוק בתורה נאמר עליו "ובתורתו יהגה יומם ולילה" - בתחילה זו תורת ה', אבל כשהוא מתמלא ומתדבק בתורה - נעשית התורה שלו, קנינו, וזכותו למחול על קנינו.
יש כאן רעיון עמוק, אך יסוד הדבר הוא שהתורה והאדם מתאחדים. זה לא אדם "שיש בו תורה", אלא "אדם של תורה".
זאת השאיפה שהאדם ההולך לעסוק בתורה צריך לשאוף אליה - להתאחד עם התורה, ללא שום מגבלות וחששות שמא התורה תשפיע עליו יותר מדאי. וככל שהגישה הזאת יותר בריאה ויותר שלמה, כך כל קבלת התורה שלו בהמשך נעשית בגדול.
הגישה של ישיבת בית אל, כפי שקיבלנו והודרכנו ממורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל ומאביו הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל, היא מיוחדת בכך שמתוך הבחירה והסגולה ניגשים לתורה. מתוך שהקב"ה בחר בנו מכל העמים - מתוך כך הוא נתן לנו את תורתו. הבחירה האלוקית של הקב"ה בישראל היא בחירה אבסולוטית, היא לא מתחילה מזה שישראל הם טובים, אלא מזה שישראל נבחרו עוד בטרם נברא העולם. והמהות הזאת היא המייחדת אותנו. יש מדרגות בעולם, ועם ישראל הוא עם אלוקי, עם ה', עם ששייך לגודל האלוקי שמעל העולם. ומתוך המציאות הזאת באים אנו אל התורה.
וכך היה רגיל הרב צבי יהודה זצ"ל לחזור ולומר: אומרים חז"ל (נדרים פא, א) "מפני מה חרבה הארץ? 'מי איש חכם ויבן את זאת?' (ירמיה ט) דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו, עד שפרשו הקב"ה בעצמו - ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' (שם). אמר רב יהודה אמר רב: (על) שאין מברכים בתורה תחילה". וכוונתם במדרש "שלא ברכו בתורה תחילה" - היינו, שלא ניגשו לתורה ביחס הנכון. לגשת לתורה ביחס השלם והנכון פירושו לגשת עם התוכן של הברכה הראשונה - "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה". לפני שמזכירים את התורה, מזכירים את סגולת ישראל. הקב"ה בחר בנו מכל העמים, ומתוך כך בא התפקיד - נתינת התורה.
ואנחנו צריכים לגשת לתורה כאנשים השייכים לתורה והתורה שייכת לנו. אנחנו לא הולכים להפוך את הטבע שלנו, אלא להפך, אנו הולכים לגלות את הטבע הפנימי שלנו. עלינו להיות מאושרים בזה שעל ידי התורה אנחנו נמצא את המהות הפנימית שלנו. כך צריכה להיות הגישה הנכונה לתורה.
וכעת, כשאנו מבינים שעצם מהותנו שייך לתורה, ניתן להבין ביתר עמקות את עניין ה"מצוות". לכאורה הביטוי מצווה - משמעו שהקב"ה מטיל עלינו צו אלוקי לעשות את רצונו. אך האם זה רצונו או רצוננו? בספר הזוהר נקראות מצוות התורה בשם "עצות" - תרי"ג עצות. בעצה אומרים לאדם מה כדאי לו לעשות, אומרים לו את מה שטוב למתייעץ, ולא את מה שטוב למייעץ. התורה היא עצות, היא אומרת מה שטוב לנו ומה שמתאים לנו, התורה מגלה לנו את עצמנו.
"כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים" (ברכות ו, ב) ומסביר על כך הרב צבי יהודה - דבריו נשמעים בראש ובראשונה לעצמו. "דבריו" פירושו - רצונו. כוחות המעשה שלו נשמעים כלפי רצונו, כלפי השקפתו.
ואלו שני דברים שאדם צריך לפתח בעצמו - בתחילה "קבלת עול תורה", ואחר כך צריך להוסיף גם את היישום והביצוע של הקבלה הזו.
לשם ביצוע ה"עול" בכל הכוחות, יש צורך בפיתוח כח רצון באופן חזק, לא רצון של אחרים, אלא רצון של עצמו. החלטת? ישם את זה בכל הכח!
אמנם מבחינת הרצון, אין לו גבולות, אבל בפועל יש המון עיכובים. אמנם לעיתים, יש עיכובים אובייקטיביים שבעקבותם לא יכול האדם לממש את רצונו, אך הרבה מן העיכובים - ניתן להתמודד אתם, ועלינו לעבוד חזק כדי לממש את רצוננו. צריך להכיר את העבודה הזאת, להתמודד ולפתח כוחות ולעשות דברים שהם קשים. זה בעיקר בתחילת התקופה של הלימוד בישיבה, לפני שמתרגלים ללמוד, לפני שמתאהבים בלימוד, "ועם האוכל בא התאבון" - לאט לאט החשק הולך וגובר, אבל לפני כן יש עיכובים. ועלינו לפתח כוחות של שליטה ולהתמודד.
זה עול גדול מאוד, להתרגל ללמוד גם ברגע שאין חשק, גם כשעייפים. אך זה חשוב להתרגל לעשות דברים שקשה לעשות אותם. להיות אדם כזה, שמה שהוא רוצה, הוא גם עושה - לא להיות חלש. זה "האלף-בית" של בריאות האדם, וזה שייך לכל התחומים, לא רק לתחום של הישיבה, אבל בראש ובראשונה, התחום העיקרי הוא התחום היהודי הרוחני. ואם מטפחים את הכוחות האלו, אז יודע האדם להשיג אח"כ הישגים בלי גבול, והוא מקבל עוד סיעתא דשמיא על ההתאמצות, והכוחות הולכים ומתגברים.
א"כ נגענו עד עכשיו בשתי נקודות בסיסיות כהכנה ללימוד התורה: א) לקבל את העול בשלמות. ב) לפתח את כוחות הביצוע ולהתגבר על הקשיים.
בישיבתנו לומדים לפי הקו הכללי של דרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, שצריך ללמוד את כל התורה כולה, וגם לימוד אמונה בכלל. אמנם מבחינת כמות הזמן, לא מקדישים ללימוד אמונה את רוב הזמן במשך היום, אלא רק מעט, אבל זה מעט המחזיק את המרובה, ויש לזה משקל מרכזי. הרב צבי יהודה זצ"ל היה מדמה את זה ללב בגוף, שאע"פ שהוא קטן, הוא מרכזי מאוד. וכך, אע"פ שרובו של היום אנו עוסקים בלימוד הגמרא ובבירור הלכה, ורק חלק מהיום אנו מקדישים ללימוד האמונה, בכל זאת, לחלק הזה יש תפקיד מרכזי מאוד, כלב המחיה את כל המערכת כולה.
הגישה הזו של לימוד אמונה, היא לא רק בגישה של שיטת המוסר, כלומר - תיקון המידות והמעשים, אלא מעבר לזה, בהכרה גדולה של אמונה, של קבלת עול מלכות שמים - שמתוך כך בא עול מצוות.
כשניגשים לתורה, צריך לדעת מהי תורה. כשאנו נפגשים עם לימוד התורה, אנחנו הופכים להיות עסוקים כל היום בדבר ה'. "והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות" (אבות פ"ו, ב). קבלנו מכתב מהקב"ה, דבר ה' הוא מדבר אלינו, דרך הדורות, דרך התושב"כ והתושב"ע, אנחנו עוסקים בדבר עליון ונעלה. הקב"ה רצה לתת לנו את הזכות להפגש עם דרך עליונה ואלוקית, להיות מוארים ממנה, וכל נגיעה שאנחנו נוגעים בתורה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו עוסקים בדבר ה'.
וזהו כמובן עניינו של לימוד האמונה, הוא מביא אותנו לגישה הבריאה של קבלת עול מלכות שמים, ומתוך כך עול מצות.
עוד יש להקדים, שהיחס לתורה כולל כמובן גם את היחס ללומדי התורה, כלומר הת"ח. הגמרא במסכת מכות אומרת שתמוה מאוד שיש אנשים הקמים לפני ספר תורה, ולפני ת"ח לא קמים, שהרי כוחו של הת"ח גדול יותר, התורה אומרת "ארבעים יכנו" (דברים כה, ג), ובאו ת"ח ואמרו ל"ט מלקות (מכות כב, א). זאת אומרת שיש לת"ח כח יותר גדול מכח התורה. הם שליטים כביכול על התורה. הגמרא רוצה לרמוז לנו שת"ח זו תורה חיה, ספר תורה זה אותיות קדושות על קלף, אבל אין בו חיות, ת"ח זה תורה חיה. "וחיי עולם נטע בתוכנו" (ברכות התורה) - זה תורה שבע"פ (עיין שו"ת עזרת כהן אה"ע סי' קה, עפ"י טוש"ע סימן קלט).
והחלק החשוב מאוד ביכולת ובגדולה של קליטת התורה, זה היחס הנכון אל נושאי התורה שבכל הדורות, והיחס לת"ח ממשיכי התורה שבדורנו, שהרי "אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו" (ר"ה כה).
אמנם יש בזה קצת קשיים, מכיוון שיש דעות שונות בין הת"ח, ויש תחומים שיש בהם ויכוחים עמוקים וחריפים, אבל צריכים לדעת להבחין בין נקודת הויכוח ובין השורש המשותף. הכיוון שלנו הוא לא לחטט, להתעסק במחלוקות, אלא להתעסק יותר בשורש המשותף, וזה אולי המיחד אותנו: לראות את הגודל של כלל התורה, של כלל נושאי התורה. כמובן שיש נושאים שיש בהם ויכוחים, ואנחנו לא מתעלמים מכך, ויש לנו עמדה משלנו, אבל לא בגלל שיש תחומים שיש בהם ויכוח, מתבטלים כל הדברים המשותפים הרבים שאין בהם ויכוח. אין ויכוח על ארבעה חלקי השו"ע, אין ויכוח בנושא תפילה, אין ויכוח בנושא שמירת שבת והלכותיה. וכך אם נלך הלאה לכל ד' חלקי השו"ע, נגלה שבאופן בסיסי זה לא ביסוד הויכוח. גם ביסוד האמונה, ביסוד קבלת התורה, אין ויכוח.
יש ויכוח בדגשים מאוד חשובים ומאוד מרכזיים. אנחנו נדגיש את ההדגשים שלנו, אנחנו לא נוותר על הדעות שלנו, ואנחנו נשתדל לשכנע שהדרך שלנו היא הדרך שכולם צריכים ללכת בה, אבל נדע את התחומים שבהם אנחנו מתווכחים, ואת התחומים בהם אנחנו משותפים.
בדרך כלל בישיבות המוסר, רגילים להשתמש בפסוק ממשלי האומר: "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" (משלי טו, כד). מבאר הגר"א: אורח חיים פונה למעלה, למשכיל דרכו, למען סור משאול מטה. כלומר, אם לא מתקדמים למעלה אז יורדים למטה.
"והבור ריק אין בו מים" (בראשית כד, טז), "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו" (שבת כב, א). אם אין בו מים, אז יש בו נחשים ועקרבים ו"אין מים אלא תורה" (ב"ק יז, א). אין מצב ריק, אם אדם לא עולה, הוא יורד. והמוטו הזה הוא הדבר המקובל בד"כ בישיבות המוסר - חייבים לעלות כי אחרת יורדים.
אך בישיבתנו, אנו לומדים בצורה אחרת - צריך לעלות כדי להיות למעלה, לא כדי לא להיות למטה, אנחנו לא בורחים מחולשות, אנחנו רודפים אחרי הטוב, רודפים אחרי החיים. ואכן זה באמת האופי של הדור שלנו, דור התחיה הארץ ישראלי, הוא לא אוהב לברוח משום דבר, הוא לא אוהב לפתח פחדנות, יראה מן החטא באופן הנמוך של הדבר. הוא לא אוהב פחד מהעונש, זה דור שאוהב להיות אמיץ וגיבור. וזה המיוחד והחידוש בשיטתו של מרן הרב קוק זצ"ל ביחס למקובל בישיבות אחרות - שעצם ענינה של הישיבה זה לא רק לסור מהרע, אלא לשוב לטוב, להתקדם אל החיים. המגמה שלנו אל החיוב, אל הגודל, אל האור האלוקי. בדרך הזאת אנחנו הולכים, ובע"ה נעשה ונצליח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
