ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התמודדויות וחבלי משיח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן עזרא נלב"ע י"ג בטבת תשע"ד
מצויים אנו במאבק רוחני מול הרוחות המתפרצות נגד האמונה ונגד התורה. נתבונן בדרכו של הרב במלחמתו נגד הרוחות שהיו בזמנו שעדיין מנשבות בחזקה. מרן הרב הבין שהדרך ללחום מלחמת מגן ומלחמת תנופה נגד הרוחות הזרות אינה ע"י סתימת החלונות ויצירת חומה שתמנע את ההשפעה המזיקה. הסתגרות כזו מעידה על חולשה ומוסיפה חולשה. על כן סלל מרן הרב דרך חדשה של מאבק נגד הדעות והרוחות המזיקות.
וכך אמר הרב באגרת קל"ד (אגרות הראי"ה חלק א, עמוד קס"ד):
ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה , ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואח"כ כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה גם כן.
וכן במאמר טללי אורות (מאמרי הראי"ה עמ' 19):
טבע הצורה הרוחנית, במקום שהיא פוגשת במכשול על דרכה מאיזו הופעה רוחנית אחרת המנגדתה, הוא: אם תטה את הדרך בשביל האחרונה, אז אף שתישאר בצביונה ותחזיק מעמד, מכל מקום לא תימלט מאיזה פגיעה ורפיון,
אבל אם תסול לפניה מסילה חדשה, ע"י השפעתה של הצורה המנגדת ובעזרתה, אז יוסיף לה הכוח המנגד עצמה, עד שתעמוד על ידו על נקודה יותר גבוהה ומזהירה ותצא בזר ניצחון חדש בעיקר מטרתה ויסוד חייה. ואחר שהשתמשה בכח המתנגד, אם תמצא את לבבה ישר להרסו יעלה בידה על נקלה. אע"פ שנתחלפו התכונות הפנימיות של המדעים בכמה עניינים רוחניים חשובים, בחילוף התקופות והזמנים, מכל מקום התכונה הכללית הולכת ומקפת את כל הזמנים וחליפותיהם.
כשהייתה היהדות צריכה לעמוד על נפשה לשאת את דגל היסוד האלהי בידה, ונפגשה בתיאוריה היוונית של קדמות העולם, הצליח הרמב"ם ז"ל בזה מאד, לא רק בפנותו את הדרך לתן מקום לדגל האלהי להינשא על יסוד החידוש לבדו, כ"א גם בזה שהשתמש בכוח האויב, ודבר בבטחה ע"ד השאלה האלהית גם וביחוד עפ"י דרכי המחקר של הקדמות, ואח"כ הגיעו התוצאות להיות מפיקות נוגה על הדרך הכבושה של החידוש, באמץ כפול מלא גבורה וחיים.
אבל אם תסול לפניה מסילה חדשה, ע"י השפעתה של הצורה המנגדת ובעזרתה, אז יוסיף לה הכוח המנגד עצמה, עד שתעמוד על ידו על נקודה יותר גבוהה ומזהירה ותצא בזר ניצחון חדש בעיקר מטרתה ויסוד חייה. ואחר שהשתמשה בכח המתנגד, אם תמצא את לבבה ישר להרסו יעלה בידה על נקלה. אע"פ שנתחלפו התכונות הפנימיות של המדעים בכמה עניינים רוחניים חשובים, בחילוף התקופות והזמנים, מכל מקום התכונה הכללית הולכת ומקפת את כל הזמנים וחליפותיהם.
כשהייתה היהדות צריכה לעמוד על נפשה לשאת את דגל היסוד האלהי בידה, ונפגשה בתיאוריה היוונית של קדמות העולם, הצליח הרמב"ם ז"ל בזה מאד, לא רק בפנותו את הדרך לתן מקום לדגל האלהי להינשא על יסוד החידוש לבדו, כ"א גם בזה שהשתמש בכוח האויב, ודבר בבטחה ע"ד השאלה האלהית גם וביחוד עפ"י דרכי המחקר של הקדמות, ואח"כ הגיעו התוצאות להיות מפיקות נוגה על הדרך הכבושה של החידוש, באמץ כפול מלא גבורה וחיים.
וכן אומר הרב באגרת תקמ"א (אגרות הראי"ה חלק ב' עמוד ק"ע :
הכלל היסודי למגמתה של כל תיאוריה רוחנית , העומדת להאיר ולהחיות. להציל ולגונן על איזו הופעה רוחנית המתגלמת בחיים, נגד זרמים רוחניים אחרים שגם הם מתגלמים בחיים, והם מקטרגים אותה, ממעטים את צביונה ועושקים ממנה כחות, אורות ונשמות, הוא: שהתיאוריה המתעודדת, על הגנתה והשפעתה החיה, צריכה להחזיק בקרבה את כל היקפה, רחבה ורומה, של התיאוריה המנגדת, שממנה האסונות נובעים אליה.
היא צריכה למוד את כוח האויב בכל הערכים וכל השיעורים, ולהתנשא בכל כוח ממעל לו, אחרי שתגיע כבר בכל שיעור-קומתה אליו. במלחמות תיאוריות עיקר כוח האויב הוא, כמובן, הכוח הרוחני, המוסרי, הרעיוני, הפנימי, וההלך הנפשי. אלה הם העיקרים, ועמהם נגררים ג"כ הטפלים : הכסף, הסידור, הקניינים, וריבוי העוזרים והנקשרים אל הדגל. ואם אויבים רוחניים רבים מגיחים, באמת החובה מתכפלת להתנשא ממעל לכולם.
וע"פ זה הדעה נותנת, ש"אגודת ישראל" צריכה היא להתחשב עם כל הכוחות הרוחניים השמאליים, העומדים לשטנה על דרך-החיים של ישראל, לשער באומד יפה את העושר הרוחני שלהם בכל המובנים, ולהתאמץ להתנשא עליהם, בכוח עליון כזה, שאין לכולם גם יחד, ולה יש ויש, - זהו כוח הקודש האלהי.
היא צריכה למוד את כוח האויב בכל הערכים וכל השיעורים, ולהתנשא בכל כוח ממעל לו, אחרי שתגיע כבר בכל שיעור-קומתה אליו. במלחמות תיאוריות עיקר כוח האויב הוא, כמובן, הכוח הרוחני, המוסרי, הרעיוני, הפנימי, וההלך הנפשי. אלה הם העיקרים, ועמהם נגררים ג"כ הטפלים : הכסף, הסידור, הקניינים, וריבוי העוזרים והנקשרים אל הדגל. ואם אויבים רוחניים רבים מגיחים, באמת החובה מתכפלת להתנשא ממעל לכולם.
וע"פ זה הדעה נותנת, ש"אגודת ישראל" צריכה היא להתחשב עם כל הכוחות הרוחניים השמאליים, העומדים לשטנה על דרך-החיים של ישראל, לשער באומד יפה את העושר הרוחני שלהם בכל המובנים, ולהתאמץ להתנשא עליהם, בכוח עליון כזה, שאין לכולם גם יחד, ולה יש ויש, - זהו כוח הקודש האלהי.
ובהמשך:
בקדושת התורה והמצווה, בגבורת הוד האמונה, בביטחון מסורת אבות קדושים וגבורי-אל, אנו יכולים להרחיב צעדים, לחפש כל הארחות החיים של כל ענפי התיאוריות השונות, להריק אל אוצרנו בגבורה ויושר-לב את כל חמדתן ולהראות לעיני כל ישראל, ולעיני כל העולם כולו, שתחיית ישראל תחיית-אמת היא, מפני שהיא שואבת את חייה ממקורה האמתי. וישראל בוודאי ידע, שכל השאלות הרבות , אשר התיאוריה השחצנית, עם כל עדיה אשר עליה, לא תוכל לתן להן פתרון, תפתרן רק התיאוריה המקורית השלמה, התיאוריה הדוגלת באמת בשם ד' אלהי ישראל, באמונתו ובתורתו, במצוותיו ודרכיו, בחכמה ודעת, בעז ותפארת, בחן וכבוד, ובכל גבורה וחיל.
כלומר, הרב מתבונן במבט עמוק של אמונה והכרה שהכול מכל כל מכוון על ידי ריבונו של עולם והכול להופעת כבודו יתברך. כל ירידה היא לצורך עליה חדשה וגדולה. כל צרה היא על מנת לצאת ממנה לרווחה יותר גדולה ממה שהיה קודם הצרה. וכן צרות רוחניות ורוחות קשות שנראות מהרסות ומחריבות את התורה, את הקודש, גם הן באות לרומם את התורה ואת הקודש.
הציונות החילונית
תנועה רוחנית שלילית שהשפיעה השפעה חזקה על הדור ועל הצעירים במיוחד, הייתה של הציונות החילונית. היא באה לנתק בין המוסר היהודי לבין התורה והמצוות, וזה כפירה בעיקר. היא באה להקים יהדות חילונית השומרת על המוסר היהודי, מוסר הנביאים, הממשיכה את הרוח המיוחדת של העם היהודי, את כל הרכוש הרעיוני התרבותי של העם היהודי - אך משוחררת מהעול של המצוות, מעול מלכות שמים.
הציונות החילונית ראתה בציונות ובשאיפה לחזרה לארץ ישראל להיות עם החי את חייו העצמאיים לא רק בשביל לפתור את בעיית הסבל בגלות, את בעיית הקיום היהודי הפיזי, אלא את הבעיה הרוחנית התרבותית של העם היהודי. כביכול לא רק לפתור את צרת היהודים אלא צרת היהדות. לשחרר מכבלי המצוות, לבקש את הלב ולא את הספר. בהשקפה זו יש כפירה איומה מצד אחד ושאיפה מוסרית ליושר וצדק ולבנין האומה מצד שני.
התמודדות הרב עם הציונות החילונית
כנגד תנועה זו, החפצה בקיום האומה והמבקשת שהאומה תופיע במוסריותה ובערכים הרוחניים, בא הרב ואמר - אדרבה, השאיפות לקיום האומה ולמוסריותה זו שאיפת התורה. כשנעמיק בתורה בפנימיותה נגלה שהיא היא המוסר היותר טהור ויותר זך, המוסר המושלם, ואת זה אפשר למצוא בטעמי מצוותיה של התורה.
הכפירה נובעת מהכרה שטחית של התורה, מכך שלא עוסקים בלימודי האמונה בחובות הלב. והמצוות ללא הכרת עומק עניינם הם כגוף בלא נשמה, הן מכבידות ומעיקות. בא הרב וכתב את מאמר טללי אורות, בו ביאר את טעמי המצוות, והראה שהמצוות מכוונות את האדם למוסר השלם. הרב רואה שחיי הגלות מעוותים את הנפש והם שגורמים להופעת התורה בצורה מעיקה. גאולת ישראל תגאל את התורה, והתורה תתגלה בכל תפארתה.
לא רק שהרב לא לחם נגד הלאומיות, אלא הוא ראה את השאיפה הלאומית בונה את הגוף של האומה, ובלי גוף אין נשמה וצריך רק למלא את הגוף בנשמה רוחנית, בקודש. הרב לא לחם נגד השאיפות המוסריות שהלב מבקש, אלא הראה שהלב מבקש מוסר יותר גבוה, מוסר יותר עליון והתורה היא מקור המוסר.
הרב מזכיר במאמר טללי אורות שהמדע מתקומם עתה גם על המוסר ידידו מנוער, הוא מתקומם על המוסר החברותי בשם התביעה הפרטית שהיא גם כן תביעה מוסרית. חופש הפרט.
ההתמודדות עם המאיסה בדתות
התמודדות נוספת שהיתה בזמן הרב עסקה ביחס המזלזל בעולם הרחב אל הדתות בכלל, וממילא בחלקים מעם ישראל אל חיי תורה ומצוות. באדר היקר (עמוד ל"ב) הרב אומר שהגעגועים לחיים בריאים וטבעיים נהפכו בתקופה האחרונה לכלי קרב על מושג הדת והאמונה בכלל. העמים הושפעו מישראל (נראה שכוונתו למינות הנצרות) בזמן שישראל היו במצב ירוד ומדולדל. המצב הרוחני והחומרי היה חולה. העמים שאבו דווקא את הצד החולה, את רפיון הרוח ואי התאמה לחיים בריאים, ואת ההנחה שהעוז והצהלה נמצאים רק אצל מי שאינו מושפע מהדת. אך דתנו שונה, יסוד החיים הרעננים מונח ביסודה של דת קודשנו.
הרב מדבר על הרוח החדשה שטוענת שהדת מכופפת את החיים ומדכאה אותם, הרוח הזרה הכפרנית אומרת שהדת היא מוסר של עבדים. והכפירה משחררת מהעבדות ועושה את האדם לאדון, והיא נותנת לחיים עוז וגבורה שמחה וצהלת חיים. וכנגד זה בא הרב ומראה בפרקי ישראל ותחייתו שאמונת ישראל אינה כשאר הדתות, אינה כדת הנוצרית, התורה היא תורת חיים, מרוממת את החיים, מקדשת את החיים, אינה מצמצמת, אינה לוחמת בגוף אלא מרוממת אותו, ושואפת להרחיב את החיים ולמלאות אותם בעוז ואור עליון.
כאמור, הרב אינו לוחם חזיתית כנגד הרוחות החדשות הזרות, אלא מראה שהנקודות הטובות שבהם מקורם בתורה.
אני רוצה להביא לפניכם דברים מספר "קבלת הראי"ה" לר' יוסף אביב"י (חלק ב' עמוד 682. באדיבות יד יצחק בן - צבי, ירושלים):
לא כן נהג הראי"ה בחכמות הרוחניות. מהן הוא נוטל רק חלקים, מאמרים אחדים ומשפטים בודדים. הוא מעיין בחכמות הרוחניות ומברר אותן - את השגוי הוא זורה החוצה, ואת הראוי הוא אוסף ומביא אל חכמת הקבלה ביתה. כך עשה הראי"ה לשפינוזה, לקאנט, לניטשה, להרמן כהן, לברגסון ולפילוסופים נוספים. כך נהג עם משה הס, עם צבי גרץ, עם אחד-העם, עם מ"י ברדיצ'בסקי ועם הוגים וסופרים אחרים. וכך עשה לדרווין, לפיסיקאים, לביולוגים ולחוקרים נוספים במדעי הטבע... את כל הרימונים הללו מצא הראי"ה, תוכם אכל, קליפתם זרק.
כיצד יש להתייחס לפמיניזם?
מכאן יש ללמוד איך הרב היה מתייחס לרוח הפמיניזם, לשאיפה לשוויון זכויות לנשים, למגמה להעצמת הנשים. האם הרב היה יוצא למלחמה נגד כל המגמה הזו ? לא ולא. הוא היה אומר שיש ברוח הזו הרבה מן הצדק, יש בה הרבה צדדים חיוביים. אין כל פסול בתביעה שהנשים יתקדמו ויוציאו את כוחותיהם מן הכוח אל הפועל. הקב"ה ברא להן כוחות וכשרונות על מנת שיתגלו וישתמשו בהם בכל התחומים, ובעיקר בעבודת ה'.
כל אדם צריך לגלות את כישרונותיו. כל איש וכל אשה, כל אחד והיחודיות שלו. לאנשים הכוחות האופייניים להם ולנשים הכוחות האופייניים להן, וככל שכל מין ישתלם יותר ויגלה את כשרונותיו יותר, כך העולם יהיה שלם יותר והופעת שמו יתברך תתגדל.
הרב היה אומר שיש לברך על המגמה הזו, אך יש לנקות אותה מכל סטייה של פגיעה בצניעות ובטהרה. הרב היה אומר שהפמיניזם האמיתי לא בא לטשטש את השוני בין אנשים לנשים, לא בא להקהות את הטבע השונה, אלא אדרבא להעמיק את היחודיות, להגדיל את המיוחד והשונה וכך העולם נעשה שלם וגדול.
דרכו של הרב הייתה כדרכו של בניהו בן יהוידע. הוא לקח את הנשק של האויב והכה את האויב בנשק שלקח ממנו, "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו".
הרב הלך בדרכים גדולות
הרב הלך בדרכים גדולות, הרב לא הסתפק בשמירה על החוגים הקרובים הנאמנים לתורה, אלא מגמתו להשיב גם את אלו ששגו, נסחפו והתרחקו.
הרב אינו מחפש תשובה על השאלות שמעוררים המתרחקים, הרב בא לעקור את השאלות מעיקרא. ולא עוד, אלא להשתמש בהם לעליית מדרגה של אמונה, וכך להשיב את המתרחקים לאמונה גדולה שגדלה על ידם. על ידם נחשף עומק חדש של תורה, גודל חדש של אמונה, הופעת תורה מלאת חיים בריאים, מוסר תורה מזוכך שהוא מוסר התורה המקורי.
אכן זה מחייב גדולי תורה, גדולי אמונה שמראים בחייהם שהתורה מרוממת את החיים ומעשרת אותם, שמראים בחייהם שמוסר התורה הוא המוסר הישר והשלם.
איך להתייחס להתפתחות הטכנולוגיה?
את ההתפתחות הטכנולוגית והתקשורתית יש לפרש שריבונו של עולם מכין כלים להופעת התורה בגדלות. לפלאפונים החכמים יש תפקיד בהארת אור התורה בעולם. האפשרות להשתמש בהם ולהגיע למקומות אסורים זה ניסיון שבא לרומם את כוחות הנפש.
אמנם בפועל מי שעדיין אינו חזק, ואם יהיה בידו פלאפון חכם הוא עלול להיכשל בגלישה למקומות אסורים, אסור לו להחזיק מכשיר שמכשיל אותו. אך צריך לדעת שהתיקון השלם טמון בבריאות הנפש, כדברי חכמים "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". צריך לחנך לשליטה עצמית, לא להיות חלש, לא להיות נגרר, לא להיות סמרטוט. להיות עצמאי, להיות חופשי, משוחרר מהשפעות רעות מנוגדות לרצונו. כי אם אין מתגברים על יצר הרע אלא רק חוסמים אותו, הוא נחסם מצד אחד ומתפרץ מצד שני. צריך לפתח שליטה עליו. על זה צריך לעבוד יומם ולילה. חוסר שליטה על יצר הרע זו מחלה, ובמחלה צריך לטפל טיפול שורשי.
אל יאמר אדם שזה טבעי שהוא נמשך לגירויים. הטבע הבריא הוא שאדם שולט על כוחותיו ועושה רק מה שהוא רוצה באמת. אם אדם עושה דברים שמנוגדים לרצונו זו מחלה, כך יש להתייחס לזה ואין להסכים לחיות עם החולשות האלה, אלא להבריא מהם.
משל למה הדבר דומה, לאדם שאין לו שיווי משקל ומפעם לפעם הוא נופל. האם יסתפק בהליכון למנוע נפילה, או שיטפל בבעיה וייצב את שיווי המשקל? מי שנופל ברוחניות הוא נכה, זה לא הטבע הבריא. אפשר להיות בריאים וצריכים להיות בריאים. אם מבינים שזו נכות הכוחות מתחזקים. צריך לקחת כדורי אהבת ה' ויראתו במינון גבוה, ונעשים בריאים. זה האתגר, זה הניסיון של הדור על מנת להעלות אותו לבריאות שלמה.
הדור שלנו דור גדול, שיטת הבריחה וההתגוננות לא מדברת אליו, הוא חותר לניצחון. יש לו זכות ארץ ישראל והוא יצא מהגלות וצריך להאמין בכוחו. הוא מסוגל להגיע לפסגות גבוהות של אמונה, של אהבת ה', אהבת הטוב. יש בו סלידה מחולשה ומכל מה שהוא נגד רצון ה', שזה גם נגד רצונו הוא.
יש אימרה: 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', שיטת התגוננות ללא הכרעת האויב לא תצלח. על כן את מירב הכוחות יש לרכז לחיזוק כוחות הנפש הבריאים. צריך ללמוד להיות גיבורים הכובשים את יצרם, לא כיבוש של הכנעה בלבד, אלא להבריא אותו ולעבוד את ה' בכל לבבך - בשני ייצרך. זה תפקיד הניסיונות, לעלות את הדור למעלתו הגדולה.
כך הרב רואה את ההתפתחות התרבותית, המדעית, הטכנולוגית, הכול מתפתח כדי להיות לעזר להופעת אור ה' הגדול. ואל יאמר אדם העזר כנגדי שנתת לי הוא גורם לי לחטוא, זה היה חטאו של אדם הראשון ואין לשוב ולהיכשל בחטא זה. העזר נוצר לסייע ולטובה - את זה צריך ללמוד, את זה מבינים מתוך אמונה עמוקה. ואז אדם מחוסן ואינו נפגע מכל רוח חדשה שנראית הרסנית, ולא עוד אלא מהפך אותה לטובה ולברכה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
