ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
ומובא בספרים הקדושים שהכוונה שעשו אותנו לאנשים רעים, ואמרו עלינו שיש לנו מחשבות רעות לעשות דברים רעים.
פרעה הרשע שמסמל את היצר הרע בעולם, ידע היטב שבשביל שעם ישראל יתרחקו מאביהם שבשמים, עליו להחליש את רוחם כדי שיאבדו תקווה, ואז יהיה ביכולתו לנצח אותם ולהעבירם מחיק היהדות.
לכן רצה פרעה להכניס בהם ייאוש שלא יאמינו בעצמם על ידי שיחשבו שהם ביסודם אנשים רעים, וממילא כבר אין להם סיכוי להשתנות. כי גם אם הם עושים איזה מעשה טוב, זה בדרך מקרה, והרי שוב יחזרו לטעותם. וזו הכוונה 'וירעו אותנו', היינו, שעשו אותנו כאילו אנו רעים באופי שלנו.
את הפסוק "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" (ישעיה נה, ז) מבאר הצדיק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זיע"א בספרו "חשבה לטובה" (מאמר לחודש אלול), שיעזוב את המחשבה שרשעות היא דרכו ואין לו ברירה ואופן לשנות את עצמו, ושזה כאילו כל מהותו להיות רשע. אלא יעזוב את הרעיון הפסול הזה. רק ידע, שהמעשה לא טוב, אבל לא הוא עצמו, כי הפנימיות של יהודי הוא קודש לה' ועצמותו הוא כולו טוב.
אנו מתקרבים לימי ראש השנה, ובתפילות החג מבקשים "ותעביר ממשלת זדון מן הארץ". בעל ספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם הרמח"ל זיע"א (מאמר החכמה) שהכוונה לממשלת עמלק.
ה'אמרי אמת' זיע"א כותב ש'עמלק' סופי תיבות הפסוק "רק' רע' כל' היום'" (בראשית ו, ה). כי כל עניינו של עמלק לגרום לאדם שיסתכל על עצמו בעין רעה ממש, ושיחשוב שכאילו כל מהותו היא רעה, וכך לקרר אותו מעבודת ה', מפני שלא יאמין שיש לו ולמעשים הטובים שלו ערך וחשיבות, וזו השיטה של עמלק לגרום לאדם להתרשל מקיום מצוות.
כותב ה'שפת אמת' זיע"א (שלח, תר"ס) בשם הזוהר הקדוש המבאר את הפסוק "וידו אוחזת בעקב עשו" (בראשית כה, כו), שחודשי 'תמוז אב אלול' היו בחלקו של עשו הרשע, ויעקב אבינו חטף את חודש אלול מחלקו. וזו הכוונה "וידו אוחזת בעקב עשו", שיעקב אבינו אחז בחודש אלול שהוא 'עקב'- סוף חודשי השנה.
כותב 'הלקח והלבוב': "ומן הנראה שלא היה זה רק לשעתו, אלא בכל שנה יש מלחמה זו. עשו הרשע רוצה שאלול יהיה בחלקו, ויעקב אבינו נלחם עמו, ומלחמה זו נערכת באדם עצמו כל שנה בבוא חודש אלול. וצריך האדם לידע שנדרשת בזה מלחמה, כי אם לא ילחום באלול אזי יתגבר כוח הרע ועשו ישלוט חס ושלום על 'אלול' שלו".
ומסביר, שיסוד המלחמה שבין עשו הרשע ליעקב אבינו הוא בעיקר על צורת ההסתכלות של האדם על עצמו. עשו בא להילחם עם יעקב אבינו "וארבע מאות איש עמו" (בראשית טו, יג), ופירש רבינו בחיי שמספר ארבע מאות עולה בגימטריה 'רע עין', וזה כוחו של עשו, שהאדם יסתכל בעין רעה ושלילית על עצמו ועל חברו.
מנגד, יעקב אבינו מגלם את מידת 'עין טובה', כפי שאמר "יש לי כל" (בראשית לג, יא), רוצה לומר שיש לו מידת ההסתפקות, כפי שפירש רש"י 'כדי סיפוקי', שיש לו כל מה שצריך וזה נובע מעין טובה.
ימי חייו של יעקב אבינו היו קמ"ז שנה, וכותב הגר"א זיע"א על הפסוק (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יבורך", שימי חייו קמ"ז עולים בגימטריה כמניין 'טוב עין', וכן 'יש לי כל' עולה בגימטריה ארבע מאות, שזהו הכוח של הקדושה של מספר ארבע מאות לבטל כוח הטומאה של עשו.
כשיהודי רוצה בחודש אלול לעשות תשובה, עלולה קליפת עמלק- עשו לגבור עליו. היא מזכירה לו את העבר הלא ראוי שלו, ונותנת לו "הוכחות" כמה הוא כולו רע ואין לו שום סיכוי לתקן את עצמו, ושאין שום סיבה שהקב"ה ימחל לו על עוונותיו, ובאלו פנים הוא ניגש בראש השנה להכתיר ולהמליך את מלך מלכי המלכים- אביו שבשמיים.
החיזוק הוא, ללכת בדרכו של יעקב אבינו ולהיות בעל 'עין טובה', עין טובה על עצמו.
כותב ה'בני יששכר' זיע"א ש'אלול' בגימטריה 'בינה', לפי דבריו נלמד שעבודת האדם להתבונן ולמצוא בעצמו נקודות טובות ששם אינו רשע, כפי שכותב רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה רפב) על הפסוק בתהילים (לז, י) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".
שצריך למצוא גם ביהודי הרחוק 'מעט' טוב ששם הוא בחינת 'ואין רשע', ואז ממילא 'והתבוננת על מקומו ואיננו', כי העלית אותו מכף חובה לכף זכות, על ידי שהוצאת אותו ממעגל הרוע ופתחת לו פתח שיוכל להוציא את עצמו מהדימוי העצמי השלילי שלו על עצמו, וכמובן שזה סובב ופועל גם על האדם עצמו.
עוד נאמר בפרשתנו (כו, ה) "ארמי אובד אבי". בהגדה של פסח כתוב "בקש לבן לעקור את הכל, שנאמר ארמי אובד אבי". והפירוש הוא - איך ביקש לבן לעקור את כל היהדות מאיש הישראלי, על ידי שמאביד ומשכיח ממנו שהוא בנו של מלך מלכי המלכים, ושמכניס במוחו מחשבות שכביכול כל הקומה והאישיות שלו היא רעה לחלוטין.
אבל באמת, כל זמן שיהודי זוכר שהוא בן מלך, והוא יודע את מעלתו וערכו, זוכר שמונחת בתוכו נשמה אלוקית, חלק אלוק ממעל, נשמה טהורה שהקב"ה נפח בו והיא תמה ונקיה ללא רבב, על ידי ידיעה זו יהודי יכול להרים ולחזק את עצמו מכל מקום שיהיה.
ובימים אלו שיהודי בא לתקן את מעשיו, עליו לדעת שמה שגרם לו לטעות וליפול שוב ושוב באותו חטא הוא, שגמר בדעתו שבחטא הזה הוא 'רשע' ואין באפשרותו לצאת ממנו, ועיקר התשובה היא להתנתק מהחותמת שהדביק על עצמו, להפנים ולהאמין בלב שלם שהוא ביסודו ובמהותו טוב וצדיק גמור, ומתוך אמונה זו יוכל לתקן ולרומם את המעשים הצריכים תיקון ולזכות לתשובה שלמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
