ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עסקאות, חוזים והסכמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב המקובל יצחק בן טפחה זיע"א
המקרה: בני זוג התגרשו וחתמו על הסכם גירושין. בהסכם הגירושין נכתב: "הצדדים מסכימים כי הבעל ישלם לידי האשה למזונות הילדים סכום של 800 ₪ לחודש".
בפרוטוקול בית הדין כתוב, שלאחר שהצדדים חתמו על הסכם הגירושין, קיבלו הצדדים בקנין אג"ס על ההסכם שחתמו בנוסח הבא: "אני מקבל בקנין על ההסכם שחתמתי עליו". גם כאן, לא נזכר לשון של התחייבות.
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
2 - נזק תוך כדי בדיקת קנייה של אופנוע
3 - שטר שנכתב שלא כדין ובסופו היה קניין
4 - חוב ששולם באמצעות המחאה ואבדה
טען עוד
פסק הדין : יש לחייב את האב לשלם את המזונות, כפי שכתוב בהסכם הגירושין.
הנימוקים: ראשית, הרב גולדברג טוען, שיש לדון את חתימת הצדדים על ההסכם כמועילה להתחייב מדין סיטומתא שכן נהגו להתחייב בלשון הסכמה. הטעם שההסכם מועיל, אע"פ שאינו כתוב בלשון המחייבת מבחינה הלכתית הוא על פי דברי הריב"ש (סי' שמה, הובא בב"י חו"מ סי' סא סי"ט), שכתב שאם לשון השטר אינו מספיק מן הדין, כל שנהגו לגבות בכיוצא בו, הולכים אחר המנהג.
אולם, לגבי המקרה דנן, עדיין אי אפשר לחייב את האב לשלם אפילו לדברי הריב"ש, משום שיש מחלוקת בראשונים ובאחרונים אם קנין סיטומתא מועיל לדבר שלא בא לעולם (ראה פת"ש חו"מ סי' רא סק"ב), והאב יכול לטעון 'קים לי' דלא מועיל סיטומתא לדבר שלא בא לעולם.
הרב גולדברג טוען, שכיוון שלאחר החתימה על ההסכם עשו הצדדים קנין ביניהם, הקנין גורם להם להתחייב על האמור בהסכם באופן שיהיה מועיל מבחינה הלכתית. יסוד הדיון בעניין זה הוא בשתי סוגיות בש"ס. הסוגיא הראשונה היא במסכת ב"ב (מב: - מג.):
אמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה על זה... אמאי נוגעין בעדותן הן הכא במאי עסקינן דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וכי כתב לו מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן כשקנו מידו.
ופירש רשב"ם שם:
דכתב ליה - האי מעיד להאי מחזיק דין ודברים אין לי עמך בכל השדה ואפילו על חלקי שהכל שלך... מאי הוי - הרי אינו לשון מתנה ואכתי נוגע בעדות הוא... וידי יהו מסולקות לא אמר כלום - דכיון דכבר יש לו חלק בשדה והוא אומר לא יהא לי חלק בו אין זה לשון מתנה לחבירו אלא לשון תפלה הוא הלואי שלא יהא לי חלק בשדה זו ... כשקנו מידו - שותף חבירו קנה מידו בקנין סודר והשתא דאיכא קנין מועיל התנאי.
הרי שמסביר הרשב"ם, שלמרות שאמר לשון שאינה מועילה, כיוון שהקנה לאחר מכן, מפרשים את הקנין, שנעשה באופן מועיל, ולא כפי לשונו. ובהגהות אשר"י (שם סימן לט) כתב:
לפירוש רש"י ולרשב"ם מהני כשקנו מידם אפילו אם כתב לו בזה הלשון דין ודברים אין לי על שדה זו אבל לפר"ח ורב אלפס ור"י ברבי שמואל וריב"ם לא מהני בזה הלשון עד שיקנו מידו בפירוש מגופה של קרקע. מא"ז:
וא"כ, הגהות אשר"י מביא ראשונים החולקים על הרשב"ם בזה.
הסוגיא השניה היא במסכת כתובות (פג.):
משנה:
הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים.
גמרא:
תני רבי חייא האומר לאשתו... איבעיא להו קנו מידו מהו אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו רב נחמן אמר מגופה של קרקע קנו מידו... אמר אמימר הלכתא מגופה של קרקע קנו מידו.
תני ר' חייא האומר לאשתו - ולא תני כותב דאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה... קנו מידו מהו - אברייתא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי ... מהו - מי אמרי' לא הקנה בחליפין הללו כלום ולא אמר עליה אלא לשון דין ודברים או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא .
תני ר' חייא האומר לאשתו - ולא תני כותב דאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה... קנו מידו מהו - אברייתא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי ... מהו - מי אמרי' לא הקנה בחליפין הללו כלום ולא אמר עליה אלא לשון דין ודברים או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא .
וא"כ, על פי פירוש רש"י, להלכה, כיוון שעשה קניין, אע"פ שאמר בלשון שאינה מועילה, הקנין נעשה באופן שיועיל.
הרב גודלברג טוען שכשיטת רש"י ורשב"ם סוברים עוד ראשונים רבים, ובראשם תשובת הרשב"א (ח"ב סי' שא, הובא בב"י חו"מ סי' קצה ס"כ):
...ומכל מקום, הטענה השנית שטוען, שאין מתנת דינה מתנה, מפני שלא נתנה אלא באגב, ואין קרקע נקנה באגב. גם בזה, אין טענתו טענה...ועוד, שהרי כתוב בסוף השטר: וקנינו על כל מאי דכתוב, ומפרש לעיל. ואין לאחר קנין כלום. ותדע: שהרי אמרו, בפ' חזקת השותפין: מעידין זה לזה. ואקשינן: אמאי? נוגעין בעדותן הן. ופרקינן: דכתב ליה: דין ודברים, אין לי על שדה זו. ואקשינן תו: וכי כתב ליה, מאי הויא? והתניא: דין ודברים אין לי על שדה זו, וידי מסולקות ממנה; לא אמר כלום. ופרקינן: בשקנו מידו. אלמא: אלים כח הקנין, ומגופה של קרקע קנו מידו. וכדאמרינן בפרק הכותב: קנו מידו מהו? מדין ודברים, קנו מידו, או מגופה של קרקע, קנו מידו? ואסיק אמימר: הלכתא: מגופו של קרקע קנו מידו. ומיהו, כך קבלתי ממורי הרב רבינו יונה ז"ל, דדוקא בשהקנין בא באחרונה, כגון שאמר: דין ודברים אין לי על שדה זו; ואחר כך קנו ממנו, שהקנין מתקן ומקנה גוף הקרקע. אבל באומר: קנו ממני, שאין לי דין ודברים על שדה זו, וידי מסולקות ממנה; בזה ודאי לא קנו ממנו, אלא מדין ודברים, ולא מגופה של קרקע. וכאן, הרי אמרו בסוף השטר: וקנינו ממנה, על כל מאי דכתוב ומפורש לעיל. הנה שהקנין הבא באחרונה, מתקן ומקנה, ומגוף הכתלים קנו מידה, שהיא מקנה אותן לשעבוד הבנין, שתבנה ותכביד. וכן בכל מקום, הקנין מחזק ומתקן ומכניס בכלל המתנה, או הסלוק, מה שלא היה כן במשמעו, לולי הקנין...
דהיינו, שלמרות שהמקנה נקט בלשונו בהתחייבות שהיא רק בגדר דברים בעלמא, כיוון שעשה קנין לבסוף, מועיל לתקן הלשון ולפרש דבריו שכוונתו להקנות גוף הקרקע.
הרב גולדברג מציין שהב"י מביא את דברי הרשב"א במספר מקומות (סי' קצה ס"כ, סי' יב ועוד), ללא חולק. גם דעת הרמ"א (סי' ריב ס"א) היא כשיטת הרשב"א ודעימיה. ואף שהסמ"ע (סי' לז סק"ז) כתב שרוב הפוסקים חולקים על הרשב"ם והרשב"א הנ"ל, הרב גולדברג מאריך להביא רשימה גדולה של ראשונים הפוסקים כמותם, וכתב, שכיוון שהב"י והרמ"א הסכימו לדעתם, אין לומר קים לי כדעת החולקים.
וא"כ, הוא הדין בנד"ד, אף שהדבר שמקנה, שהוא הכסף, הוי דבר שלא בא לעולם, ואינו דומה לבית וקרקע שמועיל בהם קנין, מאחר שכתוב בהסכם שהבעל ישלם וכו', אז אומרים שהקנין הולך על הבעל, ששעבד גופו בהתחייבות על מזונות הילדים, וניתן להתחייב על דבר שלא בא לעולם, כמובאר בשו"ע חו"מ סי' ס סע' ו.
הלכה פסוקה חיובי שוכר שעזב לפני שפעילות העסק שלו נאסרה בשל הקורונה
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
