ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
ב אור החיים הק' ביאר דדברי רש"י איירי בדרך הדרש, אולם פשוטו של מקרא אומר, דדרך הוא, אם בא איש לדבר עם המלך, לא יעמוד אצל המלך והשרים, כי אם חוץ לעיגול יעמוד, ושם ידבר עמו, וכמו כן היה יהודה מדבר עמו עד עכשיו, ואח"כ נכנס לפנים מן מחיצה ועמד בין המלך להשרים בכדי שלא ישמעו דבריו אלא המלך לבדו יעו"ש.
ומקשים העולם על דבריו (ראה ליקוטי חיים, ברכ"ש ועוד) והא מצינו (לעיל מב, כא-כג) דבשעה שהיו האחים מתוודים את חטאתם לפני יוסף, ולא נשמרו ממנו שלא היו יודעים אם שומע יוסף לשונם, כי תמיד היה המליץ ביניהם, וא"כ האיך נוכל לומר שהיה חפץ יהודה לדבר עם המלך לבדו, שלא ישמע שום אדם – אפילו המליץ, כפשטות הכתוב "דבר נא באזני אדוני" הרי לא הבין כלל לשון הקודש לשיטתם.
קושיא אלימתא זו, דשו בה רבים, במסגרת קצרה זו ננסה לתמצת ג' עיקרי תירוצים שנאמרו בזה, ולהביאם בפני המעיין בצורה ברורה ומסודרת כשולחן ערוך.
תירוץ א' – דיבר עמו מצרית
יש שרצו לתרץ שעד עכשיו דיבר עמו יהודה בלשון הקודש ולכך הוצרך למליץ, ועכשיו כשניגש אליו התחיל לדבר עמו בשפתו – בלשון מצרי.
אך הקושיא נשאלת מאליה, מדוע עד עכשיו לא דיבר עמו בלשון מצרי, ומדוע הוצרכו לדבר דרך מליץ ומתרגם, ולא בצורה ישירה אל המלך.
הסבר מעניין, מבאר הגאון רבי ברוך שמעון שנייאורסון ר"י טשעבין זצ"ל, שלעולם היו יכולים השבטים לדבר קצת בלשון מצרי, ובפרט שהיו כבר בפעם השניה במצרים ודאי היתה תפיסתם מהירה להתרגל ללשונם ושפתם, אבל מפני כבוד המלכות שצריכים לדבר אליו בצחות הלשון כראוי למלכות השתמשו במליץ.
אבל בראותם איך הסתבכו הדברים חשבו אולי זה באשמת המליץ, שמשנה מדבריהם ומטעים דבריהם בלשון שמשתמע לתרי אפי, לכך ביקש יהודה "ידבר נא עבדיך דבר באזני אדוני" בלי מליץ, "ואל ייחר אפך בעבדיך" שאני בא לדבר אליך בסגנון שאינו מכובד וראוי לדבר בפני מלך, "כי כמוך כפרעה" אני מחשיב אותך כפרעה רק הכרח מאלצני לדבר בלי מליץ, ולהזכיר שוב את כל ההשתלשלות העניינים, אע"פ שאיננו מחדש דבר, כי שמא המליץ שינה.
באופן אחר, מבאר הגאון רבי מנשה קליין גאב"ד אונגוואר זצ"ל בספרו שנו חכמים , עפ"י יסוד ביהדות שיהודי צריך לדבר אך ורק בשפת אבותיו, וכמאמרם ז"ל שבזכות ג' דברים נגאלו אבותינו ואחד מהם שלא שינו את לשונם.
וא"כ אע"פ שיהודה ודאי ידע לדבר בלשון מצרי, שהרי הוא היה ראש סנהדרין שדנו את יוסף דיני נפשות כשמכרוהו, ואמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, וקי"ל (מכות ו:) שבי"ד שדן דיני נפשות צריך לדעת שבעים לשון, ועכ"פ ראש הבי"ד צריך לדעת.
אלא שעד עכשיו לא רצה להשתמש בלשון עכו"ם רק בלשון הקודש, וכשלא היה לו ברירה ורצה לדבר באזניו ממש, ההכרח לא יגונה - התחיל לדבר אליו בלשון מצרי ודו"ק.
תירוץ ב' – מלך יודע ע' לשון
בתחילה היה יהודה סובר שיוסף אינו ממש כפרעה ואין צריך לדעת ע' לשונות, ולכך דיבר עמו על ידי מליץ, אבל עכשיו ששמע שאמר יוסף (לעיל מד, יז) "חלילה לי וכו' יהיה לי עבד" - שמורה שהוא מלך, שבודאי באיזה לשון שידבר עמו - יבין, שהרי צריך לידע כל ע' לשון.
מיד "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני" עכשיו ידבר עבדך "באזני אדוני" ולא באזני המליץ, וידעתי שאל יחר אפך שמענה רך משיב חימה, והטעם שאני מבקש עכשיו ולא מקודם מפני "כי כמוך כפרעה" שעכשיו אמרת שאתה כמו פרעה – שהוא מלך ויודע שבעים לשון (כן תירץ באמרי בנימין).
תירוץ ג' – שפת הלב
וע"ד הדרוש תירץ הגרי"ז הלוי מבריסק עפ"י מעשה שאירע עם מרן החפץ חיים אשר התייצב לפני ראש ממשלת פולין, ובפיו בקשה נרגשת, בקשה שיצאה מלב חם וטהור, לביטול גזירות משרד החינוך הפולני, אשר ערערו את עשיותיהם של היכלי התורה בפולין.
עמד החפץ חיים והרצה את דבריו באידיש יהודית, וראש הממשלה הגוי עומד ומאזין. באמצע דבריו פרץ הח"ח בבכי. אחד ממלוויו של הח"ח, אשר היה אמור לשמש כמתורגמן, עמד לתרגם את הדברים לפני ראש הממשלה, אך הראש ממשלה סירב ונימוקו בפיו:
"אין צורך, גם אם לא הבנתי מילה – השתכנעתי, שכן היו אלו דברים היוצאים מן הלב"...
שפת הלב היא שפה המובנת לכל, שפה שאינה צריכה למליץ ולמתורגמן, בשפה זו חשב יהודה לשכנע את יוסף...
פרקי חיים
מצבת ציון קדשו
ט"ו תמוז תש"ב: ארץ ישראל ניצלה
היה זה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והשואה האיומה. גייסות מדינות הציר שבראשם עמדה גרמניה הנאצית ימ"ש, התקדמו בכל החזיתות. וכמו גמרו אומר לכבוש את העולם כולו, הגיעו בסערה לאפריקה והחלו כובשים בה שטחים נרחבים בזה אחר זה. בצפון אפריקה היה הגנרל הגרמני רומל הולך וכובש. הנאצים עמדו לא הרחק משערי ארץ ישראל. היטלר לא פסק מלהתרברב כי הנה, הנה קרב היום בו יכבוש את ארץ הקודש ויעשה שמות ביהודיה, היל"ת.
למעשה, הרי שכבר באלול ת"ש, התקדמו כוחות איטליה, מלוב שהיתה בשליטה איטלקית, למצרים שהיתה בשליטה בריטית. הכוחות הבריטיים הצליחו להדוף את האיטלקים ולקחו בשבי למעלה ממאה אלף שבויים איטלקים. אבל באדר תש"א נחתו בצפון אפריקה שתי דיוויזיות גרמניות ["קורפוס אפריקה"] בפיקודו של המצביא הגרמני גנרל-פלדמרשל ארווין רומל והצליחו להדוף את בעלות הברית לגבול לוב - מצרים, פרט לנמל טוברוק שבלוב שם נותרה מובלעת של בעלות הברית. הגנרל הבריטי ניסה לתקוף את הגרמנים בחשוון תש"ב. עד טבת של אתה שנה הוא הצליח להתקדם עד בנגזי שבלוב ושחרר את המצור על טוברוק. אבל אחר כך שוב התהפך הגלגל והוא נאלץ לסגת. בסיון תש"ב כבשו מדינות הציר את טוברוק, והתקדמו עד לאזור אל עלמיין מזרחה לגבול המצרי - לובי, רומל זכה לכינוי "שועל המדבר" בשל הצלחותיו בקרבות.
מרוצת התקדמותם של הצוררים לא נבלמה לרגע והם כבר עמדו בשערי ארץ ישראל, נכונים ומזומנים לבלוע אותה ולספח אותה אל תחום ממשלתם, וגם לעשות ביהודיה כלה כאשר עשו בכל מקום אשר ידם מגעת. אימה חשכה גדולה נפלה על יהודי ארץ ישראל. הקץ האיום והנורא נראה קרוב ומוחשי בעליל. או אז החלו "מאתים ימי החרדה" של היישוב היהודי בארץ ישראל.
בט"ו בתמוז של אותה שנה, יומא דהילולא של רבינו ה"אור החיים" הקדוש, נערכה תפילת רבים על ציונו שבמורד הר הזיתים כדי לשפוך צקון לחש לפני שוכן מרומים להצלת העם היושב בציון. בראש המתפללים עמדו הרה"ק מהוסיאטין זי"ע ואתו הרה"ק רבי שלמ'קה מזוועהיל זי"ע ועוד רבנים וצדיקים מפורסמים. המוני בני ירושלים שפכו תפילות רותחות על ציונו של הצדיק הקדוש. הרבי מהוסיאטין עמד אחוז שרעפים כשרבי שלמה שרייבר מעוררו כפעם בפעם וצועק: "רבי, הרשע עומד 'מאחורי הדלת' והוא אומר...". משנסתיימה התפילה אמר הרבי מזוועהיל: "ובהר ציון תהיה פליטה, לא תהיה לו שליטה על ארצנו הקדושה". והרבי מהוסיאטין פתח את עיניו ואמר: "הוא לא יבוא!". לשאלת רבי שלמה שרייבר מנין לו לרבי, נענה ואמר: "כאשר עמדתי בעינים סגורות ראיתי פתאום על הציון את שם הוי"ה הכתוב כסדרו ומאיר באור גדול! מזה יודע אני כי הוא לא יכנס ארצה ועוד ינחל מפלה מוחצת".
אחר כך שלח הרבי מהוסיאטין מניין אנשים שיצאו להתפלל על ציון רבינו עם ספר תורה בידם ואף ניגש עמם לארון הקודש והראה להם איזה ספר תורה יקחו, והוא הוסיף ואמר להם כי "יבקשו מהאור החיים הקדוש בשמו שיהיה עמו בדעה אחת!" ["נר ישראל" ח"ג, עמ' 60-61].
בינתיים, עדיין לא חלפה הסכנה. כוחות שני הצדדים עמדו בסמוך לאל-עלמיין וניהלו ביניהם קרבות התשה. במהלך חודש תמוז נערכה שורה של קרבות מבולבלים הידועה בשם "קרב אל-עלמיין הראשון", בין הצבאות היריבים, כשכל צד מנסה לפרוץ ללא הצלחה אל מערך היריב ולהשיג הכרעה צבאית. רק אחרי שורה ארוכה של התקפות שבמהלכן ספגו כולם אבידות כבדות, שככה הלחימה באופן זמני. שני הצדדים המותשים נזקקו לזמן של התארגנות מחדש. בכ"ד במרחשוון תש"ג, אחרי לחימה ממושכת, ואחרי למעלה משבוע שארך הקרב האחרון, הנורא והמכריע, ניצחו כוחות הברית בפיקודו של ברנרד לו מונטוגמרי הבריטי את כוחות מדינות הציר בפיקודו של הגנרל הנאצי, רומל, והבריחו אותם עד תוניסיה. היישוב בארץ ישראל ניצל!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
