ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מצוות לימוד תורה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
"באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עליי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ה' בנבואה בתרי עשר – 'ואת ארצי חילקו'! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!".
כך חש הרב צבי יהודה באותן שעות. אבל הוא לא עצר שם. אחרי שהתייחד עם מורנו הרב חרל"פ זצ"ל באותו חדר קטן, שניהם מזועזעים וכואבים את החסר, קמו שניהם ואמרו: מאת ה' הייתה זאת! והצטרפו לריקודי השמחה. אמור מעתה – גדול הטוב מהרע, הרוב טוב והרוב קובע. אבל אסור לנו אף פעם לשכוח את מה שחסר, את מה שעוד לא השגנו.
לא נגענו
ואם הדבר אמור לגבי קיום מצוות ירושת הארץ, קל וחומר שהדברים נכונים לגבי מצוות לימוד תורה, אותה תורה שעליה נאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש". גם כאן אני לא יכול שלא להיזכר בדבריו של מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל שהיה מצטט תכופות את הבהרת הירושלמי (ברכות פרק ה) לפסוק זה "שתהא כולה תמימה", והיה מסביר הרב צבי יהודה, שרק אם היא תמימה, שלמה, אכן היא משיבת נפש.
והתורה גדולה היא, מקרא ומשנה, תלמוד ואגדה, שישה סדרי משנה. והשבוע כל עם ישראל חגג את סיום הש"ס. סליחה, בעצם לא את סיום הש"ס, אלא את סיום הש"ס הבבלי. תרשו לי להזכיר לכם – ישנם שישה סדרים. בשניים מתוכם כמעט לא נגענו. דוגמיות סמליות בלבד מסדרי זרעים (מסכת ברכות) וטהרות (נידה) נלמדות במסגרת הדף היומי. איפה זרעים שלנו? איפה טהרות שלנו? איפה כל משנה ומשנה של תורתנו הקדושה? כל חלק וחלק של תורת ה'?! הבידינו לוותר על איזו מילה אחת מהן? חלילה וחס ושלום!
זו אותה זעקה. זעקה של מחפשי שלמות, של מי שלא מוכן להמשיך לחיות במציאות גלותית וחסרה. איפה התלמוד הירושלמי? איפה מדרשי חז"ל, מדרשי האגדה וההלכה? איפה הם? שכחנו אותם?!
נכון, תמיד אפשר לנוח על זרי הדפנה ולהסתכל בסיפוק על מה שכן השגנו. אבל התבוננות כזאת אף פעם לא מצמיחה דברים גדולים באמת. הסתכלות כזאת השאירה אותנו בגלות אלפיים שנה. אומנם החכם מכל אדם לימדנו "ביום טובה היה בטוב" (קהלת פרק ז), וכעת אנחנו בימי טובה – ימי שמחתה של תורה, שמחת סיום הש"ס הבבלי, שהיא שמחה עצומה ונפלאה. באמת דבר שלא ייאמן, איך רבבות של אנשים בכל קצווי תבל מצליחים לעמוד במשימה יומיומית תובענית כזאת. אני עומד נפעם מולה בכל פעם מחדש, אבל דווקא בגלל זה אני לא יכול שלא להזיל דמעה על מה שחסר.
להרים את הכפפה
רבים רואים בדברי הרב צבי יהודה במזמור י"ט נבואה או לפחות הד בת קול. אבל אני חושב שהרב צבי יהודה לא התכוון להתנבא. הוא התכוון לעורר אותנו. לנער אותנו מרבצנו הנוח והחמים, להוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו ולגרום לנו להרגיש מה חסר לנו, כמה התרגלנו למה שיש למרות שזה כל כך חלקי. ומכוח זה שהוא עורר אותנו, והלבבות זעקו שהם רוצים עוד, ה' יתברך נתן לנו ברוב חסדיו ונפלאותיו את שאר חבלי (רוב) ארץ ישראל. גם כעת אנחנו צריכים לזעוק – אנא מלך מלכי המלכים, תן לנו עוד מתורתך הקדושה והמתוקה.
וכאן, להבדיל, אנחנו לא צריכים רק לזעוק. אנחנו יכולים פשוט לעשות – חלקי התורה האחרים מונחים לפנינו, וכל הרוצה ליטול, יבוא וייטול. הבה נתמקד בלימוד הש"ס (למרות חשיבות חלקי התורה האחרים גם כן). כאמור, שני סדרים נחסרים מאיתנו בבבלי.
לסדר זרעים יש לפחות תלמוד ירושלמי. נכון, הוא קשה ללמידה, אבל זו ממש לא משימה בלתי אפשרית. לפני כשנה, לאחר שעברתי תאונת דרכים קשה ביום י"ט בכסלו, קיבלתי על עצמי כמה קבלות טובות, חלקן בהוספת לימוד. שמתי לב שבדיוק באותם ימים עמדו להתחיל מחזור חדש במסגרת לימוד הדף היומי של הירושלמי (כן, כן, יש דבר כזה). החלטתי להצטרף ללימוד מתוך מטרה לסיים את סדר זרעים בלבד, כדי לא לקבל על עצמי דבר שהוא מעל ליכולתי. זה היה קשה, אבל בעזרת הביאור של מהדורת שוטנשטיין (שיצא על כל הירושלמי זרעים) ועוד כלי עזר, צלחתי את המשימה. התחושה הייתה נפלאה – מדובר בסדר מן הש"ס שמחבר אותנו אל ארצנו הקדושה, אל כל רגב ורגב ממנה, אל קדושת החיים הטבעיים בארץ החיים. שמיטה ועורלה, כלאיים ותרומה, הכול כל כך מעשי אחרי אלפיים שנות גולה. רעננות הציפה אותי, עונג של תורה תמימה משיבת נפש. בפועל ניתן לקבוע בכל יום זמן קצר של רבע שעה בערך ללימוד כחצי עמוד של הירושלמי בסדר זה, ולהשלים את הכול בנחת במשך שנות לימוד מחזור הדף היומי של הבבלי.
וסדר טהרות – זו כבר באמת לא משימה קשה. למשל, אם כל לומד דף יומי יוסיף עוד חמש דקות ביום ללימוד משנה אחת (!) מסדר טהרות, שעליו קיימים אין סוף פירושים קלים ובהירים, אזי הוא יספיק לסיים את סדר טהרות פעמיים בתוך שבע שנות הסבב של הדף היומי. בשורה התחתונה, תוספת קלה של פחות מעשרים דקות לימוד תאפשר לכל לומד לסיים בתוך שבע שנים את כל הבבלי, סדר זרעים בירושלמי וסדר טהרות משניות. נפלא.
אולי כדאי שמישהו ירים את הכפפה ויפיץ תוכנית מעשית כזאת, מסודרת. בחלק ממהדורות הש"ס של 'מאורות הדף היומי' מודפסת בצד העמוד משנה יומית מכל סדרי הש"ס שעליה לא נכתב בבבלי. זו גם אפשרות טובה, אבל כאמור היא מחסירה את הירושלמי על זרעים, וחבל. אבל לפחות, כל מי שייצמד לסדר זה יוכל להסתכל בנחת בעוד שבע שנים ומחצה ולומר לעצמו – אכן, זכיתי ללמוד את כל הש"ס.
יוזמה נוספת שחשוב להרים היא הכנת הקבלות בין כל דף בבבלי לדף בירושלמי, כדי להגשים את חזונו של הראי"ה זצ"ל בתוכניתו הגדולה "סדר לימודנו בהישיבה המרכזית העולמית במקצוע ההלכה בע"ה הוא – הבבלי עם הירושלמי, בהערכה בכל סוגיה וסוגיה" (מאמרי הראי"ה).
כמובן, צריך לזכור שהקב"ה לא סופר בשמיים דפים אלא שעות של לימוד תורה, ובעיקר מאמץ והשתדלות, אבל אם בכל זאת שמחים בשמחת גומרה של תורה, אזי שזו תהיה באמת שמחה על גומרה של תורה בכללותה, לא תורה חלקית וחסרה שצללי גלות אופפים אותה.
אנחנו, חובשי ספסלי בתי המדרש של תורת ארץ ישראל, אשר אחד ממאפייניה הוא שלמותה של תורה, צריכים להוביל מהפיכה זו. בעוד שבע שנים, בסיום הש"ס הבא של הציונות הדתית, נוכל לציין שמחה, שאכן זהו סיום של תורה כללית, מקיפה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
