ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מבוא ושיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אמו"ר רחל ב"ר בנימין בונים
השפה הפנימית של אגדות חז"ל
המשנה והתלמוד מתמקדים בבירור ההלכה למעשה; אולם משולבים בהם גם מעשים ואגדות שלכאורה אין הכרח להביאם. בסדרת המאמרים נשתדל להכיר את השפה הפנימית שהאגדות משוחחות בה זו עם זו. נשתדל להראות כי שפה פנימית זו משמשת למעשה לצורך לימוד זכות, ובעת שאנו הוגים בפינו את הנאמר אנו מתפללים לקב"ה שיראה זכות בדמויות השונות שבעם ישראל.
המהרש"א כבר כתב (חידושי אגדות למסכת ראש השנה דף ג, ב) שבעת שנחמיה ודניאל היו מדברים עם מלכים זרים - דבריהם נאמרו בשני מובנים. במובן האחד דבריהם היו מכוונים למלך שדברו עמו, ובמובן הנוסף דבריהם נאמרו באופן של תפילה לקב"ה. אפשר להוסיף ולומר שכך צריך להיות גם בעת שמדברים דברי תורה, וכן אמר הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (אמרי אשר, יד עזרה תשס"ו, עמוד כב): "כי לימוד התורה באמת זוהי תפילה ועבודה שבלב, זאת אומרת שבעת לימודנו את התורה הקדושה אנו מתפללים להשם יתברך לקבל את דיבורינו". 1
שתי הדמויות המרכזיות של שפת האגדה
שפת האגדה נועדה להביא לאחדות ולשלום בין שתי דמויות מרכזיות שקיימות בעם ישראל, יהודה ויוסף; ובין ממשיכי דרכם שהם אלו שפועלים עם משיח בן דויד ואלו שפועלים עם משיח בן יוסף. הדמויות שמזוהות עם משיח בן דויד מייצגות את אלו שעוסקים בלימוד התורה, והדמויות שמייצגות את משיח בן יוסף מייצגת את אלו שעסוקים בחיבור לגשמיות; כמו כן מצויות דמויות שמשלבות באופנים שונים בין שתי השיטות. המעשים שמסופרים על התנאים והאמוראים מייצגים פעמים רבות את ההתמודדות והמתח שסביב פעולות הדמויות המרכזיות האלו. התנאים והאמוראים מזוהים עם אחד מהצדדים הללו; והאגדות מחדדות ומדגישות את השיטות השונות - והן מנסות גם להביא לשלום ביניהן.
פעמים שהאגדה עוסקת בהרמת קרנה של אחת הדמויות; אולם פעמים שהיא עוסקת במה שנראה מבחינה חיצונית כהורדת מעמדה של אחת הדמויות. המטרה של האגדה - אינה הורדת מעמדה של הדמות הזו! אלא שזהו אמצעי שנועד להעלות את קרנו של חלק אחר מעם ישראל - שאינו נוהג במעשי הצדקות של אותה הדמות. השוואת מעמדם של הדמויות השונות תביא לשלום ביניהם: "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם:" (ישעיהו יא, יג).
ההכרה בקשר שבין שתי דמויות מרכזיות אלו לבין התנאים והאמוראים, והחשיבות של האחדות; מצויה גם כן בדבריו של הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון החברותא 307 פר' חקת תשס"ז, עמוד 3):
"... בליל שבת-קודש חיפשתי את ר' (פלוני) ולא מצאתי אותו, ניסיתי להתקשר עם כל נשמות הצדיקים האמיתיים, הן משורש דויד המלך ע"ה והן משורש יוסף הצדיק. ... ... עד שבסוף הצלחתי להתקשר אליו עם איזה נשמה ולהעלותו. ... כי ע"י כח האחדות מתקשרים עם הנשמות הקדושות, והן מתקשרות עם אותה נשמה שהלכה לעולמה ועוזרות לה בהתעלותה. כגון אם האדם מתקשר אל הנשמה שהלכה לעולמה והאדם נמצא באחדות עם בני אדם נוספים, אזי בכוח האחדות האדם פועל שתי פעולות: א. מתחבר אל הנשמה שהלכה לעולמה. ב. מתקשר אל נשמות צדיקי האמת ע"י זה שלומד מספריהם הקדושים וע"י זה ששומעים ספורי צדיקי האמת. בכוח שתי הפעולות מתקשרת הנשמה שהלכה לעולמה עם נשמת צדיק האמת הנ"ל ומעלהו לשורשו. אבל כאשר אין אחדות אזי יש ללימוד המשניות לעלוי נשמתו ערך של תקון גרידא המקל מהנשמה את הסבל.
וענין ההתקשרות עם נשמות הצדיקים האמיתיים הוא כדלהלן: יש נשמות שהן משורש דויד המלך עליו השלום ויש נשמות שהן משורש יוסף הצדיק, כל הצדיקים שבהשתלשלות הדורות הם צמצומים מהנשמות הנ"ל. בכל דור ודור מצטמצמות נשמות אלו בתוך הבריאה המגושמת. דהיינו, בתחילה היו נשמות אלו עלי אדמות בצורה מופשטת בלי אחיזה גשמית. כשהנשמות היו מופשטות ולא היה להם אחיזה גשמית לא היתה התחברות מספיקה לתורה שבעל פה. בתקופת בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים שהם משורש דויד המלך ויוסף הצדיק והתחברו יותר אל הבריאה המגושמת, צמצום זה נתן את הבטוי בהתלבשות במשניות. כך שהתנאים המוזכרים במשניות הם בעצם צמצומים מנשמות דויד המלך או יוסף צדיק. לאחר חורבן בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים יותר והם האמוראים המוזכרים בגמרא. ככה הצטמצמו נשמות הצדיקים בכל דור: בתקופת הגאונים, בתקופת הראשונים, בתקופת האחרונים..."
וענין ההתקשרות עם נשמות הצדיקים האמיתיים הוא כדלהלן: יש נשמות שהן משורש דויד המלך עליו השלום ויש נשמות שהן משורש יוסף הצדיק, כל הצדיקים שבהשתלשלות הדורות הם צמצומים מהנשמות הנ"ל. בכל דור ודור מצטמצמות נשמות אלו בתוך הבריאה המגושמת. דהיינו, בתחילה היו נשמות אלו עלי אדמות בצורה מופשטת בלי אחיזה גשמית. כשהנשמות היו מופשטות ולא היה להם אחיזה גשמית לא היתה התחברות מספיקה לתורה שבעל פה. בתקופת בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים שהם משורש דויד המלך ויוסף הצדיק והתחברו יותר אל הבריאה המגושמת, צמצום זה נתן את הבטוי בהתלבשות במשניות. כך שהתנאים המוזכרים במשניות הם בעצם צמצומים מנשמות דויד המלך או יוסף צדיק. לאחר חורבן בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים יותר והם האמוראים המוזכרים בגמרא. ככה הצטמצמו נשמות הצדיקים בכל דור: בתקופת הגאונים, בתקופת הראשונים, בתקופת האחרונים..."
החזרה המרובה על המתח היסודי שבין הדמויות
הדמויות הבסיסיות של "העמלים בתורה" ושל "העמלים במלאכות" עומדות בבסיס אגדות ומעשים רבים מאוד של חז"ל; והשאלה מתעוררת: - מדוע חז"ל חוזרים באופנים שונים על כמה מעשים בסיסיים?
ברם כפי שהתבאר, המעשים והאגדות משמשים כתפילה ולימוד זכות על הדמויות השונות שבעם ישראל. וכפי שאיננו מסתפקים בתפילה מדי פעם ואנו מתפללים שלוש פעמים ביום; כך חז"ל משלבים את המתח שקיים בין שתי הדמויות הבסיסיות הללו בתוך מהלך הלימוד הרגיל; כדי שלימוד התורה יהיה משולב בלימוד הזכות.
מטרת חז"ל היא להביא לשלום בין הדמויות. החשיבות של הבאת האחדות בין הקבוצות האלו מבוארת גם כן בדבריו של הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון החברותא 356 פר' בהעלותך תשס"ט, עמוד 3):
"היות שבשביל קיום התורה עם ישראל צריך את כל הדינים שה' נתן לנו בשעת מתן תורה, אז הוא נתן זכות לחלק מהעם שיעבדו כל ימיהם בתורת משה שקיבלנו במעמד הר סיני. ולעומתם יש חלק נכבד שהולך להם קשה לשבת וללמוד את התורה... אך ללא שתהיה אחדות בין שני המחנות הם לא יוכלו להגיע לתכליתם... אך לצערנו הגדול עוד לא זכינו להגיע לאחדות ולדביקות עם אלה, מפני הלשון הרע והמחלוקת שיש בכל דור ודור."
העיטוף של המעשים הבסיסיים במלבושים השונים - הוא עצמו מועיל ללימוד הזכות. פעמים שבחיי היום-יום חברי קבוצה אחת מתקשים ללמד זכות על חברי הקבוצה האחרת. אולם כאשר המעשה עטוף בסמלים אחרים, הם מזדהים עם הדמות שבמרכז המעשה ומלמדים עליה זכות; דבר שלא היה מתרחש בלב שלם אלמלא העיטוף.
האגדה ופרשנות התנ"ך
הסמלים שקיימים במעשים שנמצאים באגדות חז"ל - לקוחים מן התנ"ך. פעמים רבות האגדה חוזרת בשפת חז"ל על מעשה או נבואה שמופיעים כבר בתנ"ך; והסמל שהאגדה משתמשת בו לקוח מן התנ"ך. הרי זה בא ללמד ונמצא למד! - מתוך העמקה בסמלים שבאגדות חז"ל נוכל לדלות את הפרשנות הנוספת שלהם לתנ"ך; פרשנות שאינה כתובה במפורש, והיא מרומזת בין השורות של האגדות השונות.
ננסה לתת מובן אחיד למושגים שחוזרים ומופיעים בכמה אגדות, ומתוך כך יובנו גם הקשרם ושילובם של המעשים והאגדות שמופיעים במקומות השונים. הכרת שפת האגדה תוכל לסייע בהבנת "לימוד הזכות" שמסתתרת באגדות נוספות שלא תבואנה לדיון במאמרים. המאמרים בנויים זה על גבי זה. תחילה מוצע במאמר פירוש למושג החוזר בדברי חז"ל במקומות רבים, אולם הרחבת וביסוס הפירוש נעשית במאמרים שבאים אחריו. ולכן כדאי לקרוא את המאמרים בסדר שהם מופיעים בו.
השתדלנו לקצר את המאמרים במידת האפשר. מצד אחד, להרבות בהבאת המקורות שמסייעים להבנת משמעות הסמל שנידון במאמר; ומצד שני, לא להלאות את הקוראים במקורות רבים מדי.
מן הראוי היה להביא במאמרים פרשנויות נוספות לאגדות שנידונות בהן, פרשנויות מהדורות הקודמים ופרשנויות מדורותינו. אך מפאת הרצון לקצר לא הבאנו בדרך כלל פרשנויות נוספות במאמר עצמו; ומי שרוצה לעיין בפרשנויות נוספות יודע היכן הן מצויות. כמו כן, מפאת הרצון לקצר את המאמרים, העדפנו לבחור גרסה מסוימת של האגדה, ולא להאריך בהשוואת הגרסות השונות של אותה אגדה.
נקדים ונאמר, שאין כוונתנו להביא הוכחות ניצחות שמכריחות את הפרשנות שאנו מציעים. כבר כתב הרמב"ן (הקדמה ל"מלחמות" במסכת ברכות):
"כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה".
לבד מכך, כל מאמר בפני עצמו הוא הצעת דברים שנועדה להתברר על ידי הקוראים, ומתוך תגובות הקוראים ומתוך המשא-ומתן יצאו הדברים מלובנים. ובין אם המאמר יישאר כמו שהוא ובין אם בסופו של דבר המאמר יקבל פנים חדשות - "מיני ומניה יתקלס עילאה" (ממני וממנו יתברך עליון, מסכת סוטה דף מ, א).
כלל המאמרים נועד להראות כיצד תוך כדי לימוד המשנה והתלמוד אנו מתפללים ומלמדים זכות על הדמויות השונות שבעם ישראל; וגדול הלימוד שמביא לידי מעשה (בבא קמא דף יז, א). ואשא תפילה להשי"ת שיקבלו המעיינים את הדרך הזו, ותוך כדי לימודם ילמדו זכות על כלל ישראל. ועל ידי לימוד הזכות שילמד כל אחד על חברו, יזכו ללכת בדרכיהם של צדיקי ישראל, שברכוני ועודדני בכתיבת וביאור דברי האגדה.
ויהי רצון שהדברים שיתלבנו במדור הזה יהיו למצבת זכרון בהיכל ה' לעלוי נשמת אמי מורתי מרת רחל ב"ר בנימין בונים ע"ה שחינכתני לתורה ולמצוות ולמעש"ט.
הדרכה לקריאת המאמרים:
המאמרים מופיעים לפי סדר הופעתם באתר של "ישיבת בית אל". המאמרים מופיעים שם במדור "ארץ אגדה". שניתן להגיע אליו גם באופן הבא:
בפינה הימנית העליונה של דף הבית של אתר "ישיבת בית אל". קיימת פינה שנקראת "בית מדרש", ובתוכה מדור "אמונה וחסידות", ובתוכו מדור פנימי שנקרא "ארץ אגדה". כאשר לוחצים על הסימון "ארץ אגדה" נפתח המדור. השיעורים שנמצאים במדור הזה מסודרים בדרך כלל - בסדר הפוך מסדר הופעתם, כאשר השיעור שנמצא בראש הרשימה הוא השיעור האחרון שהתפרסם.
כמו כן, בצידו הימני של העמוד הזה מצויים המדורים הפנימיים של מדור "ארץ אגדה", כדלהלן:
"מבוא ושיעורים נוספים"
"חוני המעגל"
"השקפת ר' מאיר"
וכן הלאה... ובכל פעם שלוחצים על מדור פנימי מסוים הוא נפתח, וכשלוחצים על מאמר מסוים שנמצא שם הוא נפתח לקריאה.
^ 1 ולתוספת הרחבה רצוי לעיין במה שהביא ה"דגל מחנה אפרים" בשם הבעש"ט בפרשת נח ד"ה תַּחְתִּיִּם, וגם בהקדמה לליקוטי תפילות לר' נתן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
