ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- הלל
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כך כותבים השולחן ערוך והרמ"א בהלכות פסח 1 , בענין אמירת ההלל בליל הסדר:
בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. הגה: וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל.
ביחס לברכת ההלל בליל הסדר נחלקו הראשונים 2 . לדעת הרמב"ן מברכים על ההלל תחילה וסוף, והוא מביא ראיה מכך שמברכים את הברכה האחרונה של ההלל 'יהללוך... מלך מהולל בתשבחות', ושנינו "כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו". וכן מפורש במסכת סופרים 3 שמברכים על ההלל בליל פסח:
תני רבי שמעון בר יהוצדק, ימים שמונה עשרה ולילה אחד יחיד גומר בהם את ההלל, ואלו הן... ויום טוב הראשון של פסח ולילו, ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות מצוה מן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גלויות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו.
אולם רב האי גאון כתב בתשובה שאין מברכים על ההלל בלילות פסחים, והוא נימק "שאין אנו אומרים אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה". מה פירוש הדבר? נראה שכוונת רב האי גאון היא, שההלל בליל הסדר צריך להיות אמירה טבעית, שירה ספונטנית שיוצאת מהלב ומתוכו של האדם, ולא בתורת תקנת חכמים רגילה.
למה לא מברכים על ההגדה?
הראשונים דנו בשאלה מדוע לא אומרים ברכה על הגדה של פסח. הרשב"א הסביר, שלא מברכים על ההגדה כיון שאפשר לצאת ידי חובה גם בקיצור נמרץ - תודה שיצאנו ממצרים. אולם המהר"ל תמה על הסבר זה, מה בכך שניתן לקיים את המצוה בלשון קצרה? סוף סוף זוהי מצוה מהתורה, ומדוע לא לברך עליה?
על כן ביאר המהר"ל, שהסיבה לכך שלא מברכים על ההגדה היא שאת ההגדה של פסח צריך להבין, ואם אדם יאמר הכל בלי להבין לא יצא ידי חובה. עיקר ענינה של ההגדה הוא הלב, שאדם יודה לריבונו של עולם על הניסים והנפלאות שעשה לנו ה' ביציאת מצרים. הצורך בכוונה הוא יחודי לאמירת ההגדה, בשונה ממצוות אחרות הקשורות לדיבור: את מצוות תלמוד תורה ניתן לקיים ברמה מסוימת גם על ידי לימוד בלי הבנה, ולכן נוסח ברכת התורה הוא 'לעסוק בתלמוד תורה', עצם העיסוק הוא המצוה, וגם אם אדם יאמר פסוקים בלי להבין הוא יברך עליהם. כך גם אם אדם יקרא את המגילה ולא הבין קיים את מצוות קריאת המגילה, וכן בדרך כלל באמירת הלל. אולם, אם אדם אינו מבין את ההגדה של פסח הוא לא יצא ידי חובת המצוה של סיפור יציאת מצרים. וכנראה זהו גם ביאור דברי רב האי גאון שההלל של ליל פסח נאמר בתורת שירה, בהבעה פנימית של הלב על השמחה הגדולה שהקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים.
אמירת ההלל - כאילו עתה יצאנו ממצרים
וכן מתבאר גם מדברי הרמב"ם. הרמב"ם 4 בהלכות חנוכה כותב שההלל הוא מדברי סופרים, ולא רק ההלל שאומרים בחנוכה אלא גם ההלל שאומרים בכל הימים שגומרים בהם את ההלל. ומשיג על כך הראב"ד, מדוע אומר הרמב"ם שההלל הוא מדברי סופרים ומשמע מדרבנן, והרי זהו עשה מדברי קבלה, הנלמד מהפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" 5 ! ומתרץ המגיד משנה שיש שני סוגי אמירת הלל - יש הלל שאדם אומר כאשר הוא ניצל מצרה, ואז חיוב האמירה הוא מדברי קבלה וכמו שרואים בפסוק שהביא הראב"ד והעוסק בהצלה מסנחריב, ויש אמירות נוספות של הלל שתיקנו חכמים לומר במועדים שונים.
אולם, הכסף משנה תמה על תשובתו של המגיד משנה: הרי גם ההלל של חנוכה הוא על הצלה מצרה, והרמב"ם כותב בפירוש שחיובו הוא מדברי סופרים! מכח שאלה זו ברור שכוונת המגיד משנה היא, שרק בשעת הצרה עצמה חיוב אמירת ההלל הוא מדברי קבלה, ואילו בשנים שאחר כך החיוב הוא מדברי סופרים. אולם, הדבר עדיין צריך בירור: הרי הפסוק אומר "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", כלומר - על מפלת סנחריב תשירו כמו בליל פסח, והרי השירה של ליל פסח אינה שירה על שעת ההצלה!
התשובה לשאלה זו היא כמו שביארנו למעלה: השירה של ליל פסח שונה מכל אמירות ההלל בימים האחרים. בליל פסח "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" 6 , חכמים לימדו אותנו שזו ההרגשה שאדם צריך להרגיש בליל הסדר, כאילו עכשיו אירע הנס, וממילא עכשיו אומרים שירה. ודברים אלו מתאימים מאוד לדברי רב האי גאון, שלא מברכים על ההלל בליל הסדר כי הוא נאמר בתורת שירה.
אמירת ההלל בנעימה
זהו גם ההסבר לכך שרק לגבי ההלל של ליל פסח כותב השולחן ערוך שגומרים אותו בנעימה, מה שלא מצאנו ביחס לאף אמירה אחרת של הלל במשך השנה 7 . כיון שההלל של ליל פסח נאמר באופן ספונטני, מובן מדוע השולחן ערוך מדגיש שיש לאומרו בנעימה, מתוך רגש עמוק במיוחד.
נוסיף כי גם הרמב"ן, שסובר שמברכים על ההלל, יכול להסכים שאמירת ההלל היא בתורת שירה - אולם שלדעתו תיקנו גם שיברך עליה.
ליל הסדר משרה השראה לכל השנה
כידוע, המצוה המיוחדת של סיפור יציאת מצרים היא בליל הסדר, ומלבד זאת יש גם מצוה לזכור את יציאת מצרים בכל השנה כולה. והנה, הרמב"ם לא מנה את מצוות זכירת יציאת מצרים במנין המצוות, והסבירו המפרשים שהדבר יובן כאשר נתבונן בלשון התורה 8 :
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם ענִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
נשים לב שהתורה לא אומרת 'זכור שיצאת ממצרים', אלא שנאכל מצה ונימנע מאכילת חמץ כדי שנזכור את יציאת מצרים במשך כל השנה כולה, "כל ימי חייך"! נמצא שחג הפסח צריך להשאיר את רישומו לכל השנה כולה, עד הפסח הבא. הלב של חג הפסח צריך להיות בהתרוממות כל כך עצומה, כזו שמשרה השראה כל כך גדולה, והרושם שלה נשאר לכל השנה כולה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָכֶם נִיסִים - תְּהוּ אוֹמְרִין שִׁירָה
ההלל המיוחד של ליל הסדר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
