ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
המקרה: הנתבע שכר בית מן התובע. התובע השאיר את סוכתו בחצר הבית, ולקראת חג הסוכות ביקש הנתבע רשות מן התובע להשתמש בסוכה. בתום השימוש, החזיר הנתבע את הסוכה לחצר הבית. בתום תקופת השכירות, החזיר הנתבע את מפתחות הבית לתובע. התובע הלך לראות את מצב הבית, ותוך כדי הבדיקה גילה כי הסוכה אינה נמצאת.
התביעה: התובע טוען, כי היות שהנתבע השאיר את הסוכה בחצר בתום תקופת השכירות, והחצר איננה מקום המשתמר, הנתבע פשע בשמירה, וצריך לשלם לו את שווי הסוכה.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, כי היות שקיבל את הדירה כשהסוכה בחצר, ולשם החזיר את הסוכה בסוף השכירות, הרי החזיר את הסוכה בדיוק למקום שבו היא היתה, ואין כאן פשיעה מצידו.
פסק הדין : הנתבע פטור
הנימוקים: לכאורה, היה מקום לומר, שהנתבע לא קיבל על עצמו לשמור על הסוכה, שהרי הוא לא גר בה, ולכן הוא לא יהיה אפילו שומר חינם, שהרי קבלת השמירה היא תנאי בסיסי לחיוב השמירה (שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף ב). אבל נראה לומר, שהנתבע קיבל על עצמו לשמור על הסוכה. שהרי עצם העובדה שהתובע השאיר נכס בחצר מראה שהוא סומך על הנתבע שישמור עליו. הנתבע ראה את הסוכה, ומן הסתם הבין שהתובע רוצה שישמור עליה, ובכך קיבל על עצמו שמירה, ודינו הוא שומר חינם.
אמנם, בהמשך הנתבע הפך להיות שואל כאשר הוא השתמש בסוכה, אבל ההשאלה הסתיימה כאשר הנתבע החזיר את הסוכה המקופלת למקומה. ואין צורך ששומר יחזיר את החפץ לרשות הבעלים, כדעת קצות החושן (סי' קצח סק"ה, ובמשובב נתיבות בסי' פו על נתיבות המשפט ביאורים סק"א). יתר על כן, היות שהתובע לא רצה שהסוכה תעבור לרשותו, אלא תישאר ברשותו של הנתבע, הרי שבסוף השאלה, אין דינו של הנתבע כשואל שכלו ימי שאלתו, שהוא כשומר שכר (שו"ע חו"מ סימן שמ סעיף ח), אלא חזר דינו להיות כשומר חינם לגמרי, שהרי היתה החזרה גמורה לבעלים. לאחר סיור במקום ושיחה עם השכנים, הגיע בית הדין למסקנה כי החצר היא אכן מקום המשתמר, היות שהיא תחומה בגדר ומוסתרת מהרחוב. וממילא, הנחת הסוכה בחצר אינה מהווה פשיעה, וכלשון השו"ע (חו"מ סימן רצא סעיף יג): "כיצד דרך השומרים, הכל לפי הפקדון. יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים. ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר, כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן". ופירש הסמ"ע (סקכ"א), שאף על פי שהכל נכנסים ויוצאים שם, מכל מקום, דרך הבעלים להניחם שם היות שהם כבדים ואינם נגנבים בקלות. ואם כן, הוא הדין לחצר ולסוכה דידן.
אמנם, כל זה אמור בשעה שבני אדם גרים בבית, אבל בשעה שאין גרים בבית, יש סיכון גבוה יותר שדברים ייגנבו מהחצר, ולכן החצר אינה נחשבת מקום המשתמר לאחר שהשוכר יצא משם, אם לא נכנסו מיד דיירים חדשים. ואם כן, בנדון דידן, הנתבע השאיר את הסוכה במקום שאינו משתמר.
הנתבע השאיר את הסוכה בחצר ומסר את המפתחות לתובע. לכאורה, זו השבה לבעלים. אולם, היות שלאחר סיום השמירה החצר אינה נחשבת כמקום המשתמר, נראה לומר שאין זו השבה לבעלים. שכן, הגמרא במסכת בבא קמא (נז.) אומרת, שאם שומר החזיר חפץ לבעלים, ושם אותו במקום שלא סביר שהבעלים יראו אותו, אין זו החזרה של החפץ, ואם נגנב או אבד, השומר חייב. על פי זה יש לומר, כי היות שהתובע לא ידע שהסוכה מונחת במקום שאינו שמור, אין זו החזרה, ולכן השומר חייב, כיוון שהוא פשע בשמירתו.
אולם, הנתבע טוען, שכשהוא שכר את הדירה, הסוכה היתה מונחת בחצר. ואם כן, כך היה אופי השמירה שהתחייב בו בשעה שקיבל את הדירה, ויש לומר שהנתבע אינו מחויב להחזיר את הסוכה למקום המשתמר יותר טוב מזה שבו היתה כשקיבל אותה, ואכן נעשתה כאן השבה לבעלים. יש לדמות זאת לדין המופיע בשולחן ערוך (חו"מ סימן קפח סעיף ב): "השולח בנו קטן אצל החנוני... ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם שלא שלחו אלא להודיעו, ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת... הגה: ועל הצלוחית שנתן המשלח ליד הקטן ומדד החנוני לתוכו, אם שברו הקטן, החנוני פטור, אלא אם כן לקחו מידו ומדד לאחרים והחזירו לידו". הרי מבואר ברמ"א, שאם החנווני לקח את הצלוחית מיד הקטן, על מנת למדוד בה לאחרים, והחזיר אותה ליד הקטן, שזו החזרה למקום שאינו משתמר, בכל זאת פטור החנווני. והטעם הוא, שמשום שלקח את הצלוחית מיד הקטן, נפטר כשהשיב לאותו המקום עצמו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
