ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- מדורים
- רביבים
על 'שיגעון' הניקיונות לפסח
שאלה: רבים שואלים איך דווקא בחג החירות מרבים כל כך בעבודת הניקיונות, עד שנראה שההכנות הלחוצות לפסח רחוקות ממושג החירות?
תשובה: באמת מצד חובת הלכה אין צורך להשקיע זמן רב כל כך בניקיונות לפסח, אלא העיקר להכשיר את המטבח ולבדוק חמץ בבית, הכנות שיכולות להתבצע ביום אחד.
אולם נשות ישראל צדיקות הן, ונהגו לדקדק בהכנת הבית וניקיונו בהידור מופלג. שכל השנה אנשים רגילים להשתגע למען הבלי העולם הזה, וכפי שכתב הרמב"ם שיש אנשים שמשקיעים הון רב בבניית ביתם כאילו הם מתכוונים לחיות בו אלף שנה, והרי לא יחיו בו יותר ממאה שנה, ומדוע ישתגעו כל כך עבור דקדוקי והידורי בניית ביתם. וכך יש מי שמשתגעים אחר בגדים ושמלות, או אחר כסף וכבוד. ועל כן נהגו נשות ישראל 'להשתגע' על הניקיונות לקראת הפסח, ולהראות בזה שכבוד שמיים יקר בעיניהן יותר מהכול, שאף כי לעיתים משתגעים אחר הבלי עולם הזה, אולם אחרי מצוותיו יתברך משתגעים יותר. ועל כן מחבב הקב"ה את הטורחים טרחות יתירות לקראת חג הפסח. ואע"פ כן, הרוצים לילך על פי שורת ההלכה ולהפנות את זמנם הנותר לתורה ומצוות, ברוכים יהיו.
על חירות ודקדוקי הלכה
שאלה: חג הפסח נקרא חג החירות, אך לכאורה כל דקדוקי ההלכות הקשורים לפסח משעבדים את האדם ולא משחררים אותו.
תשובה: עבד הוא זה שעובד למען מטרות זרות, כמו העבד שכל עמלו ויגיעו למען אדונו, שקנה אותו. אין אדם יכול להיות עבד בלא שימעט את כוחות חייו. אלמלא כן, לא היה יכול להסכים להכפיף את עצמו לפני אדוניו.
גם מי שעובד למען כסף או תאוות נחשב במידה רבה לעבד, מפני שהוא משעבד את נשמתו ואת כישרונותיו הרבים למען השגת מטרות גשמיות. נשמתו, שהיא עיקר אישיותו, נעשית משועבדת לגוף. גם מי שעובד למען השגת כבוד הוא עבד לתאוות הכבוד, וכל כישרונותיו הרוחניים משועבדים למען הכבוד.
ואם יאמר אדם: הלא זה מה שאני רוצה - כסף, תאוות וכבוד! ומה עבדות יש בכך? נשיב, כי כך מדבר אדם שאינו מודע לצדדים הרוחניים שלו, ממש כמו העבד שאינו מודע לכבודו העצמי, ועל כן הוא עובד למען זולתו, ומסביר לעצמו את עבדותו בכך שהוא עובד במטרה להינצל מענישה ולקבל מזון, לבוש ודירה. אבל באמת הוא משועבד, כי אינו מוציא את מלוא כישרונותיו אל הפועל. כך מי שעובד למען השגת כסף, תאוות וכבוד, עמל למען דברים שנותנים סיפוק זמני לצדדים הנמוכים שבאישיותו, ומזניח את פיתוח עיקר אישיותו.
ומיהו בן חורין? זהו מי שעובד למען גילוי עצמיותו באופן השלם ביותר, כאשר הכסף והכבוד הם רק כלים שמסייעים בידו לגלות את עצמיותו. וגילוי העצמיות של האדם תלוי בקשר שלו אל בוראו, והבורא גילה לנו בתורתו כיצד להוציא אל הפועל את עצמיותנו, שהתורה תואמת לנשמה הישראלית, וכל יהודי שעוסק בתורה ומקיים את מצוותיה מגלה את נשמתו. וזהו שאמרו חכמים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אליהו זוטא יז, אדר"נ ב).
ביציאת מצרים יצאה הרוחניות לחירות מהשעבוד לחומר
מצרים היתה ממלכת החומר. מבחינה חומרית הגיעה הממלכה המצרית לשיאים שלא יאומנו בעת העתיקה, אולם כל ההישגים הללו היו מנותקים לחלוטין מעולם הרוח. כל כישרונותיהם הרוחניים של המצריים היו משועבדים להישגים חומרניים בלבד. לכן היו כל כך חסרי מוסר, עד ששעבדו עם שלם באכזריות נוראה.
נמצא איפה, שיציאת מצרים לא היתה רק שחרורם של בני ישראל שבאותו הדור משעבוד מצרים, אלא ביציאת מצרים נשתחררה הרוח מהשעבוד לחומר. ולכן כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים, שביציאת מצרים תלוי גילוי הרוחניות בעולם. ולכן בכל יום ולילה אנו מזכירים את יציאת מצרים, וכן השבתות והחגים הם זכר ליציאת מצרים.
סוגים של שעבוד
אדם שמשתוקק להיות מקובל בחברה - משועבד, מפני שאינו יכול לעשות את מה שבאמת מתאים לו, שמא ח"ו יבקרוהו. אולי היה רוצה להאריך בתפילה או לקבוע זמנים הגונים ללימוד תורה, אבל בעיני חבריו זה לא מקובל. אולי היה רוצה להתנדב למען חולים, אבל בעיני משפחתו זה יראה מוזר. אולי היה רוצה למחות כנגד עוול שנעשה לחלש במקום עבודתו, אבל הוא שותק מפני שהוא חושש לספוג עלבונות אם יפתח את פיו. נמצא שהוא משועבד לסביבתו.
אנשים הרודפים אחר הכבוד, כמו פוליטיקאים למשל, משועבדים עוד יותר, מפני שלא רק שהם נמנעים ממעשים מסוימים, אלא רוב מעשיהם נעשים כדי לזכות בכבוד, נמצא שכל חייהם משועבדים לתאוות הכבוד שלהם.
גם אדם שתאב מאוד להתענג באכילה הוא משועבד לתאוותו. שעות רבות בכל יום הוא טרוד בתאוות אכילתו, ואינו יכול לפתח את כישרונותיו הרוחניים, לא בלימוד ולא במעשים טובים. וכך לגבי כל סוגי התאוות.
גם הציבור הדתי צריך להשתחרר מהתלות המוגזמת בתקציבי המדינה, במיוחד מהתקציבים הייחודיים למוסדות החינוך והישיבות (נרחיב על כך בעז"ה בהזדמנות אחרת). גם מדינת ישראל צריכה להשתחרר מהתלות בכספי התמיכה מאמריקה.
מכוח קדושת הפסח צריכים להשתחרר מכל השעבודים הללו.
שעבוד מהופך
ויש סוג של שעבוד מהופך, שאדם כל כך רוצה שלא להיות מושפע, עד שהוא בורח לקצה השני. למשל, אם הוריו יציעו לו ללמוד מקצוע, דווקא לא ילמד. והרי הוא משועבד, מפני שלא החליט כפי שהחליט מפני שחשב שכך מתאים לו, אלא מפני שנפשו נוטה לעשות תמיד ההפך ממה שהוריו אומרים לו.
דוגמא נוספת: אדם שחושש מאוד שמא ייגרר אחר תאוות וכבוד, וכדי שלא ייפול וייכשל הרי הוא מתנזר לחלוטין מכל תענוג גשמי או מכל שמץ של מצב שבו יכבדו אותו - גם אז יוצא שהוא משועבד, מפני שבפועל כל הזמן הוא חושב על התאוות והכבוד. ואף שהוא מנסה לברוח מהן, מכל מקום אינו יכול לחיות את חייו בחירות, מפני ששיקול דעתו מוטה עקב החששות המופרזים שלו מהתאווה והכבוד.
זהירות מהיגררות אחר המצריות - החומרנות
והוזהרנו גם שלא להיגרר אחר המצריות, שכל היגררות כזו משמעותה שעדיין נותרנו משועבדים במידת מה למצריות, וכמו שנאמר (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". וכן המלך נצטווה (דברים יז, טז): "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".
והיה אפשר לחשוב שיש לשלול את המצריות והמצרים מכל וכל, ועל כן באה התורה וציוותה (דברים כג, ח-ט): "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ח-ט). כלומר, יחד עם הזהירות שלא להיות מושפעים מהמצריות צריכים גם להיזהר שלא להתרחק לגמרי מהמצריות, מפני שגם בחומריות יש ערך חיובי. ומי ששולל לחלוטין את המצריות החומרית, נשאר עדיין משועבד במידת מה למצרים, שעבוד מהופך, שאינו מאפשר לו לסלול את דרכו בחופשיות נטולת השפעות זרות.
חירות לדורנו
ועד שתימלא הארץ דעה את ה', צריך לעמוד על המשמר שלא להיות משועבד לתפישות המקובלות בעולם, וגם לא להיות משועבד להתנגדות גורפת לכל תפישה מקובלת. כדי שנוכל לשפוט במבט בהיר וצלול את דרכנו על פי תורתנו, להכיר את הטוב ואת הרע, ולבחור בטוב.
היחס לאקדמיה
למשל, אסור להיות משועבדים להלכי הרוח המקובלים באקדמיה, מפני שהם משקפים תפישת עולם חיצונית שמנוכרת לאמונה, ואין ממנה סיכוי לתיקון עולם. אך יחד עם זאת אסור גם לשלול כל דבר שמתחדש באקדמיה. והשולל את האקדמיה על כל מרכיביה, נעשה משועבד לנורמות הישנות, שלא כולן מתאימות בהכרח לדרכה של תורה. ומי יודע כמה תובנות חשובות הפסיד, תובנות אשר יכלו לשמש כלים חשובים לגילוי דבר ה' בעולם.
היחס לצבא
כך גם ביחס לצה"ל. אסור שהערך המקודש של הצבא יגרום לאדם להתעלם מהביקורת הנדרשת על החסרונות שבצבא. על כל איש ישר ומוסרי להיות מודע לאינטרסים השונים שמניעים את אנשי הפיקוד הבכיר. עליו להבחין ברודנותם כלפי החלשים מהם, ובחנפנותם העצומה כלפי בעלי הכוח והשררה. מאידך, אסור שהביקורת והכעס המוצדק על מעשים רעים שעשה צה"ל לאחרונה יגרמו לשלילת ערכו המקודש.
אסור להשתעבד לצבאיות ואסור להשתעבד להתנגדות לצה"ל. על כל יהודי וחייל לראות כבן חורין את המעלות והחסרונות שבמערכת הצבאית, לתרום את חלקו ולבקר כדי לתקן.
החמץ רומז לשעבוד
החמץ רומז לשעבוד האדם. תהליך ההחמצה, שמתפיח את הבצק ומשנה את צורתו, מסמל את ההשפעה החיצונית על הבצק. לעומת זאת, המצה נשארת כצורתה הראשונית בלא שינוי.
וזאת העבודה הגדולה שלנו בפסח - לחזור בכל שנה מחדש אל העצמיות שלנו בלא שום שמץ שיעבוד.
אם נזכה לשמור עצמנו בחג המצות מחמץ ולאכול את מצת המצווה, נוכל אח"כ לחזור ולאכול חמץ, כלומר לפעול בתוך העולם הזה ולתקנו. להשתמש בחמץ כדי לגלות את דבר ה' בעולם בלא שניגרר אחריו.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
