ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
אחד משכני הזמין אותי לראות את עצי הרימון והנקטרינה שלו. ברוך ה', מתחילים לראות רימונים ונקטרינות קטנים על העצים, ואלו הקטנים – גדולים יהיו!
אך לפעמים שפע רב מדי הוא גם בעייתי. הפירות גדלים בצפיפות, ויש לכך מספר השלכות בעייתיות: יתכן וכאשר הפירות יגדלו, הם יתחככו ויפגעו זה בזה; יתכן וגם ללא חיכוך, האיכות של פירות רבים הגדלים על אותו הענף תפגע; יתכן גם שהעומס של פירות כה רבים על ענף אחד יפגע בעץ.
אמר לי השכן: בשנים כסדרן, הייתי מדלל חלק מהפירות. אך בשמיטה אין מה לעשות. הפירות אינם בשלים, ואסור לפגוע בקדושתם.
אמרתי לו שהדברים אינם כה פשוטים. נברר אותם:
התורה אוסרת את הזמירה בשביעית. למדנו בעבר שהזמירה האסורה מן התורה היא זמירה שנועדה להצמיח פירות (ויתכן וגם זמירה שנועדה לסייע לצמיחת העץ). זמירה לכל מטרה אחרת מותרת. במקרה שלנו: ניתן לראות את דילול הפירות כ"זמירה", במובן שהוא מגן מפני עומס יתר על העץ. מכיוון שה"זמירה" נועדה להגנה על העץ, ולא ללהשבחת העץ או לעידוד הצמחת פירותיו, אין בכך איסור.
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
9 - קישוט בית הכנסת בשבועות שבשמיטה
10 - דילול פירות שביעית
11 - האם פירות השמינית יצילו את פירות השביעית?
טען עוד
במשנה (שביעית פרק ד משנה י) בית שמאי ובית הלל חולקים בשאלה מאיזה שלב אסור לקצוץ את ענפי האילן בשביעית. שניהם מסכימים שאחרי שהפירות התחילו לצאת אסור לקצוץ את הענפים, שכן יש בכך פגיעה בפירות שטרם הבשילו. על פניו משמע מכך כדברי ידידי, שאכן אסור לקטוף את הפירות משהתחילו לצאת. הרמב"ם בפירוש משנה זו מסביר שאסור לקטוף את הפירות שהתחילו לצאת מכיוון שהפירות הם רכוש הציבור, ואסור לפגוע ברכוש הציבורי הזה. התוספות יום טוב תמה על דבריו: חז"ל דרשו את הפסוק "לאכלה" ולא להפסד, לכאורה זו הסיבה שאסור להפסיד את פירות השביעית, מצד עצם קדושתם! הוא אומר שככל הנראה הרמב"ם מבין שאיסור ההפסד אינו נובע מקדושת הפירות, אלא מהבעלות המשותפת שלהם.
נחדד את הדברים: למדנו בעבר שהרמב"ם אינו מונה את אכילת פירות השביעית כמצווה. אחד ההסברים (שלמדנו בשם הגרי"פ פערלא והגרי"ד סולוביצ'יק) הוא שהתורה אינה מצווה "לאכלה". התורה אוסרת על הקטיף: "לא תקצור, לא תבצור", אלא אם כן הקטיף נעשה "לאכלה". קטיף למטרות אחרות – הפסד או סחורה, אסורות. האיסור אינו "לאכלה", אלא "לא תקצור". הקציר לצורך הפסד או סחורה אסור.
אם כך, עיקר איסור הפסד הפירות אינו מחמת קדושתם, אלא מכיוון שיש להם ייעוד מסוים – לאכלה. בפירוש המשנה הרמב"ם מסביר שמי שאינו אוכל את הפירות, אלא פוגע בהם, גוזל את הכלל. קטיף הפירות לפני זמנם פוגע בפירות הפוטנציאליים, ובכך הוא גוזל את הכלל.
אם זו הבעיה, לכאורה הדבר האסור הוא לעשות את מה שפוגע בחברה. כל פגיעה שהחברה מעוניינת בה מותרת. אם השיקול החקלאי היה מכריע שהדבר הנכון לעשות הוא לדלל את הפירות בכדי להצמיח פירות טובים יותר, לכאורה לא רק שאין בכך איסור, אלא זהו הדבר הנכון לעשות. אמנם הפירות ייפגעו, אך בשיקול הכולל יתרונם של הפירות שיצמחו עדיף.
כאמור, התוספות יום טוב חולק על הרמב"ם, וסובר שישנה קדושה בפירות השביעית. השושנים לדוד אומר שהרמב"ם אינו חולק על כך. דברי הרמב"ם נאמרו רק על פירות שאינם ראויים לאכילה. אמנם התורה מצווה שהפירות יהיו "לאכלה", ולא להפסד. אך חובה זו חלה רק כאשר הפירות אכן ראויים לאכילה. המשנה עוסקת בפירות שטרם הגיעו להבשלה גמורה. הרמב"ם אומר שאין קדושה בפירות הללו, ולכן איסור הקציצה מבוסס על השיקול של הפגיעה בפירות, בלבד.
אם כך, בעצם ניתן להפוך את התמונה: גם אם נאמר שאיסור הפסד הפירות נובע מקדושתם, יתכן ואיסור זה חל רק כאשר הפירות ראויים לאכילה. כל עוד הפירות אינם ראויים לאכילה, אין חולק שמותר לדלל בכדי לשפר את יתר הפירות.
הרב שאול ישראלי נשאל (ידי הרב יואל פרידמן, מדייני הבד"ץ בני ברק ורב בעיר אלעד) אם מותר לדלל את הפירות (התשובה מובאת גם בספר "התורה והארץ" חלק ג). הוא מתיר את הדילול, לאור השיקולים הקודמים. הוא מסיים בשיקול אחרון – אם בשנים רגילות מדללים, יתכן ואם לא נדלל כעת, כל הפירות ייפגעו, ולא יהיו ממש ראויים לאכילה. אם כך, כרגע הפוטנציאל הוא לייצר פירות שאינם ראויים לאכילה. לכולי עלמא אין קדושה בפירות שלעולם לא יהיו ראויים לאכילה.
על כן, אמרתי לשכני, אחרי שתראה את הדברים, כאמור, ביחידה 10 מיחידות מורנו-שמיטה, אתה מוזמן לדלל את הפירות ולסייע להצמחת פירות טובים, משובחים וקדושים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
