ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
סיפר רב אחד: הייתי ליד ר' אברום זצ"ל כשבאו להודיע לו שהוא נבחר לכהן כרב ראשי. לאחר ההודעה ראיתי שהוא יושב ומלמל בינו לבין עצמו, וכשהתקרבתי שמעתי שהוא חוזר שוב ושוב על המילים: "להישאר עניו, להישאר עניו..."
גם בהמשך, לאחר שהתחיל את כהונתו, אמר הרב לאחד מבניו ברגע של גילוי לב: קשה לי, קשה לי כל הכבוד הזה... זה לא בשבילי... כשפעם שאל אותו אחד התלמידים למה הוא לא מסכים שינשקו את ידו, ענה: ומה יהיה עם הגאווה שלי?
ענוותנותו של ר' אברום הייתה ללא גבול. פעם שפך את ליבו ואמר: כמה אמא שלי התפללה שתזכה שאצא תלמיד חכם... ואני חושש שלא מילאתי מספיק את שאיפתה...
תולדות חייו:
פרק שישי: בתקופה מסויימת יזם ר' אברום התכנסות קבועה של גדולי תלמידי החכמים של ירושלים, בביתו של הרב הראשי – הגאון רבי יצחק אייזיק הרצוג. להתכנסות זו הצטרפו מלבדו ר' איסר זלמן מלצר, הרב אלישיב, ר' שלמה זלמן אויירבך ועוד. בכל ערב שבת ליבנו יחדיו סוגיות הלכתיות עמוקות בגאונות רבה.
גדלותו של ר' אברום ניכרה אז בשיח והרשימה כל כך את הרב הרצוג שהחליט להעניק לו מיידית סמיכה לדיינות. הוא ביקש מר' אברום שיצטרף לבית הדין בירושלים, אך ר' אברום לא רצה. רק לאחר שידידו הרב אלישיב שכבר כיהן שם לחץ עליו להצטרף אליו, הסכים והחל לכהן כדיין, שם הובאו לפניו שאלות חמורות ויסודיות בהלכה, והוא הכריע ופסק בהן בכוחו הגדול, כשחלק מפסקיו מהווים עד היום אבן דרך בפסיקה בבתי הדין.
בכהונתו בביה"ד יצר קשרי תורה קרובים ואוהבים עם חבריו הדיינים הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו, שנמשכו בהערכה הדדית עשרות שנים עד לפטירתו. כשבהמשך התמנה לבית הדין הגדול, בו כבר כיהן הרב אליהו, סירב הרב אליהו להיות אב בית הדין, למרות שמחמת ותיקותו בתפקיד היה צריך להיות, והתנה את השתתפותו בכך שר' אברום יכהן כאב"ד. רק כשר' אברום קיבל על עצמו את התפקיד – הסכים הרב אליהו להשתתף בדיונים.
הוא הלך והתפרסם כאחד מגאוני הדור, ולמרות גילו הצעיר יחסית, ביקשו ממנו שיביע דעת תורה בעניינים ציבוריים ויצטרף לועדות שונות. כך הוכנס ר' אברום לועדה שעסקה בפתרון לבעיית ניתוחי מתים שהסעירה אז את המדינה, ול"ועדת חינוך" שהביאה להחלטות חשובות בצביון החינוך היהודי במדינה.
דברים שבלב:
פעם סיפר מישהו: כשאני מתאר לעצמי איך נראה 'איש עניו', זה נראה כך: לבוש שחור-לבן, זקנו הלבן-צהבהב נושק לחגורתו, גבו כפוף ומבטו חמור סבר. והוא מרבה להשתמש במילות נימוס, סליחה ותודה ובבקשה, אותם הוא אומר כמעט בכל הזדמנות במין חוסר ביטחון עצמי שכזה...
אולי גם בדמיון שלכם זה דומה לכך. אך נשאל, האם גם את משה רבנו היינו מתארים כך? לא? 'העניו מכל האדם אשר על פני האדמה'! אם כן, כיצד נראה אדם 'עניו' באמת?
ענווה אינה פחדנות, לא רפיסות ולא כפיפות קומה. 'ענווה' פירושה האמיתי - ההבנה האמיתית שכל מה שיש לנו זה מה', וקבלת דברו בצורה מוחלטת, טוטאלית. שהקב"ה יהיה המנחה לכל פעולותיי, ועל פיו אכריע בצמתים בחיי, כי כיצד שייך בכלל לעשות אחרת ממה שהוא אומר? הרי הוא בורא העולם, המחיה אותנו ודואג לנו!
נכון, פעמים רבות ענווה תתבטא בוותרנות ונימוס, אך זה לא מתוך רפיסות, אלא כי זו הדרכת תורת ה', לקבל בסבר פנים יפות, לחייך לחבר, להבין שכולנו יצירי כפיו של הקב"ה. אך לפעמים ענווה תתבטא דווקא באסרטיביות, באומץ, בעקשנות, בעקביות ובדבקות במטרה, גם אם נתקלים בבוז או בזלזול מצד אחרים – "אל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'". כלומר, בנוסף לכל, גם יכולת לעמוד בפני מכשולים בדרך, גם זאת חלק מהענווה, מההכרה שהכל מה' ושאנחנו מחוייבים אליו ושומעים לו.
לנביא שמקבל נבואה אסור 'לכבוש נבואתו', כלומר – לשתוק ולא לומר אותה. מדוע? הנביא משמש ככלי להעברת דבר ה' בעולם. במידה והוא כובש נבואתו, הוא מתנהג בגאווה - כאילו אומר "אני 'חושב אחרת' מה' יתברך", חלילה, ואם כך - עונשו חמור. על הנביא להתנהג בענווה, ולהעביר את דבר ה' בשלמות, בלי להכניס שיקולים עצמאיים.
מידה זו הייתה בולטת מאוד אצל מו"ר רב אברום שפירא. בעת הגירוש מגוש קטיף ת"ו פסק לסרב פקודה. בתגובה היו שלעגו וחירפו אותו, או שטענו "איך הרב יכול להורות כך, הרי זה 'לא יפה', ואיך רב ראשי יכול לפסוק נגד המדינה". הוא השיב בתגובה, 'איך אני יכול ללכת נגד התורה?, התורה אומרת – זה אסור'. אין עצה ואין תבונה כנגד ה', זו ענווה.
מתורתו:
לאחר חטא העגל ביקש משה רבנו: ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. וכתוב במדרש שמדובר על כריתת ברית על לימוד תורה. מרן הגר"א שפירא הצביע על דיוק בפסוק: יש כאן שתי בקשות, אחת על ייחודיותו של עם ישראל, ואחת על ייחודיותו של משה עצמו. ואף הקב"ה ענה בהתאם: "כרתי איתך ברית ועם ישראל ".
והסביר הרב את מהות הברית המיוחדת עם משה, שהיא ברית עם מי שלומד בדרכו של משה, שמידתו המיוחדת היא ענווה. זו הברית שכתבו עליה חז"ל: "ברית כרותה היא, היגע בצנעא לא במהרה הוא משכח... 'ואת צנועים חכמה'."
והטעם לכך, הסביר הרב, כיוון שזו מהות התורה כמו שדרשו חז"ל: "חמוקי ירכייך כמו חלאים – מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר". מי שלומד מתוך ענווה מתחבר למהותה של התורה ויש לו ברית מיוחדת עם הקב"ה להצליח בלימודו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









