ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
ואומר הרמב"ן, עמלק הוא מקל מרדות לעם ישראל. כתוב (שמות י"ז ח) "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם", ודרשו חז"ל: שרפו ידיהם מן התורה. וכן רמז שהיו מפורדים, ולכן אחר כך במעמד מתן נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד.
המן בא וקטרג על ישראל ואמר (אסתר ג, ח) "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", ולפיכך יוכל לשלוט עליהם. ועל כן תיקנה אסתר שישלחו משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות בין איש לרעהו.
עמלק - כהשתקפות של ראי
חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א, משל לאדם כפרי שהתארח אצל אחותו בעיר הגדולה. והוא לא ידע על ההמצאה הנקראת 'ראי'. והנה כשהוא נכנס לחדר, דלת הארון היתה פתוחה ומהמראה השתקפה דמות של אדם. כעס האיכר על שנמצא אדם אחר בחדרו, והנה גם הדמות שעמדה לפניו כעסה. הרים האיכר כסא כדי לזרוק על אותו אדם, והנה גם אותו אדם הרים כסא ורצה לזורקו עליו. יצא האיכר מן החדר בזעם ואמר לאחותו כי ישנו אדם זר בחדר. אחותו שהבינה עם מי יש לה עסק, אמרה לו שיאמר שלום לאותו אדם הנמצא בחדר ולא יגרום למריבה בניהם, וכן היה. והנמשל, עמלק - הוא השתקפות מעשיו של האדם, וככל שהאדם ישפר את מעשיו, עמלק יסתלק ממנו.
עורמתו של עמלק נגד עם ישראל
כתוב (במדבר כ"א):
"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה".
ומבאר רש"י, וז"ל:
"יושב הנגב - זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר 'אם נתון תתן את העם הזה בידי'".
עמלק יודע היטב שתפילת עם ישראל מתקבלת, ופחד מתפילה זו. בא וראה את גודל עורמתו של עמלק שלא בוחל בשום אמצעי בכדי להכחיד את שונאיהם של ישראל, אע"פ שהוא יודע שתפילת עם ישראל מקובלת בשמים.
אשר קרך בדרך
כתוב בפרשה (דברים כה, יז - יח):
"זכור את אשר עשה לך עמלך בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וכו'.
אומרים חז"ל:
"אשר קרך" - לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך שהיו כל האומות יראים להלחם בכם כמו שכתוב "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת", ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים (עיין רש"י שם).
ואומר האלשיך הקדוש: לכל אומה שנלחמת בחברתה יש מטרה גשמית ככיבוש קרקע וכדו', אבל עמלק בא להלחם בישראל ללא שום מטרה גשמית או כלכלית שהרי לעם ישראל לא היו קרקעות כי הם היו במדבר, וכל מטרתו היתה השחתת רוחניותם של עם ישראל, ולקרר את האדם בעשיית המצוות, שיעשה את המצווה אבל בלי חשק והתלהבות.
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך
כשעם ישראל היו במדבר, הם היו מוקפים בענני כבוד. ולאחר מיתת אהרן נסתלקו העננים, ואז בא עמלק, כי כשהיו העננים מקיפים את עם ישראל הוא לא ראה אותם.
אותו דבר היה עם בלעם - בלעם רואה שעם ישראל מכוסים בעננים, והוא אומר לבלק, הקב"ה (ח"ו) פוחד ממני ועל כן הוא כיסה את ישראל כדי שאני לא אראה אותם ואשים עליהם עין הרע. אך הקב"ה גילה את העננים, ואז נעשה בלעם שתום העין.
הענן היה מגלה את צדקותו של כל אדם. אם למשל אדם היה אוכל בלי ברכה, הענן היה עולה מעליו וכדו'.
וכתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - עמלק לקח את כל מי שפלט הענן. אך אמר לו הקב"ה: רשעי ישראל יותר טובים מהצדיקים של עמלק.
מעין זה, מסופר על רב אחד שהלך ביום ראש השנה לעשות תשליך, והתלמידים שלו התחילו לאסוף דבר מה מהרצפה ולשים בכיסיהם. אמר להם הרב: מה אתם עושים? אמרו לו התלמידים: מה שהרב משליך בשבילינו זה מצוות גדולות.
ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד
כתוב (במדבר כד, כ) "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד". אומרים המפרשים, עמלק בא ושאל מי המנהיגים של עם ישראל. אמרו לו: משה רבנו ואביו עמרם, וסבו קהת, ואבי סבו לוי. אמר עמלק: "ראשית גוים עמלק", שהרי ראשי תיבות של שמי הם: ע 'מרם, מ 'שה, ל 'וי, ק 'הת, ואני יכול להלחם בהם. אבל אמרו לו "ואחריתו עדי אובד" - בסופי התיבות של ראשי האומה עמר' ם , לו' י , קה' ת , מש' ה , מוזכר סופו של עמלק - דהיינו, מיתה.
קריאת "זכור" השבת למי שלא יצא יד"ח
בשבת שלפני פורים קוראים פרשת "זכור", והחיוב לקוראה הוא מדאורייתא (שו"ע תרפה, ז). פרשת "זכור" נמצאת במפטיר של פרשת השבוע.
ומי שלא שמע פרשת "זכור" לפני פורים כגון שהיה במילואים או שהיה חולה או שלא ידע את ההלכה שחייב לכוון במצוה של מחיית עמלק וכדו', אנו מייעצים שבשבת זו השליח ציבור יאמר לפני קריאת המפטיר שהוא מתכוון להוציא יד"ח 'זכור' את מי שלא שמע לפני פורים, וגם השומע יתכוון לצאת יד"ח (ועיין מנחת חינוך מצוה תרג, תרד, תרה). ומי שרוצה להכות ברגלו וכדו' בעת שמיעת שמו של עמלק, יעשה זאת בעת קריאת המשלים, ולא בקריאת המפטיר, כדי שהמכוונים לצאת ידי חובה ישמעו את הקריאה במלואה ללא הפרעות.
שניים מקרא ואחד תרגום
המשלים פרשיותיו - מאריכין לו ימיו ושנותיו
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א וע"ב):
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".
ירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י
בשו"ע (או"ח סי' רפ"ה סעי' ב'):
"אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".
ומה טוב אם יעשה לעצמו סדר בלימודו, ובכל שנה ילמד מפרש אחר על התורה. שנה אחת ילמד את רש"י, שנה שניה אבן עזרא, שנה שלאחריה ספורנו, ואח"כ אור החיים הקדוש וכן הלאה, עד שיקנה לו בקיאות בכל מפרשי התורה.
זמן קריאת שמו"ת
מצוה מן המובחר לקרא שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה. ואם אינו יכול ישתדל לסיים הקריאה במשך יום שישי. ואם אינו יכול לסיימה ביום שישי יקראנה ביום שבת לפני האוכל בבוקר או במשך היום, ולכל המאוחר עד יום רביעי בשבוע. ואם שבוע אחד לא אמר שמו"ת, ירשום זאת כדי שיזכור להשלימה, ויכול להשלים זאת עד ערב הושענא רבה (ועיין לכה"ח שם ס"ק ג').
סיום
כתוב (שמות יז) "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". ואמרו חז"ל במסכת ר"ה (דף כ"ט ע"ב):
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים".
הכלל הוא, לבטוח בקב"ה. ועל כן אנו אומרים לכל אומות העולם שאיננו חוששים מכל התכסיסים שלהם, כי מבטחנו ועזרנו בקב"ה, וכדברי הנביא נחמיה (ח, י) "כי חדות ה' היא מעוזכם". ואנו אומרים: רבש"ע, אין לנו מלך גואל ומושיע אלא אתה. ואנו רוצים לראות את בית המקדש על מכונו מעשי ידיו של הקב"ה, ואנו רוצים את המשיח שיגאל אותנו, אתה מלכנו אתה מושיענו אתה תושיענו, וישראל נושע בה' תשועת עולמים. ויהי רצון שיהא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
