- פרשת שבוע ותנ"ך
- נשא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מידתו של רב יוסף – התבטלות אל התורה
הזכרנו שרב יוסף היה שמח מאד בחג השבועות והיה עושה עיגלא תילתא, והיה אומר אילולי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא (פסחים סח:).
חז"ל מספרים על רב יוסף שהוא היה עניו. המשנה (סוטה מט.) אומרת משמת רבי בטלה ענווה, ובגמרא (שם מט:) אמר רב יוסף לא תיתני ענווה דאיכא אנא. אל תגידו משמת רבי בטלה ענווה, רבי היה עניו גדול מאוד, ומשמת רבי אומרת המשנה בטלה ענווה, אומר רב יוסף, זה לא נכון כי אני נמצא, אני עניו. לכאורה צריך להבין את ההסתכלות הזאת, זו מדרגה כל כך גדולה של ענווה שאדם כל כך עניו עד שהוא לא מרגיש שהוא אומר שהוא עניו שזה משהו מיוחד, מתבלט בענווה. והגמרא אומרת במסכת הוריות (יד. וברכות סד.) שרבה ורב יוסף, רב יוסף היה סיני ורבה עוקר הרים, והתלבטו את מי צריך להעמיד בראש, האם סיני או עוקר הרים. והגיעו חכמים למסקנה שצריך להעמיד בראש הישיבה את סיני, אבל רב יוסף לא רצה, אמר רבה גדול ממני, ורבה התמנה להיות ראש הישיבה, ובמשך עשרים ושתים שנים היה ראש הישיבה, ראש המתיבתא. וכל עוד שרבה היה בראש, רב יוסף אפילו לא קרא אומן לביתיה, כלומר, לא נהג שום כבוד בעצמו, נהג כאחד האנשים.
מידת הענווה מתאימה מאד למי שהוא בקי, למי שהוא נקרא סיני. מי שהוא עוקר הרים, הוא מחדש חידושים, יש לו עצמאות כזאת, אפילו אם תשתכח התורה, הוא יחדש את התורה בסברות. וסיני הוא מקבל, הוא זוכר, יש לו זיכרון טוב, והוא מרגיש את עצמו ככלי קיבול לתורה, הוא נושא את התורה. זה רב יוסף שהוא הרגיש שהוא מקבל תורה מסיני. וכשהגיע יום חג השבועות, יום קבלת התורה, והוא הרי מקבל גדול , אז הוא הרגיש שזה היום שלו, יום של שמחה גדולה שלו.
הגמרא אומרת רבה ורב יוסף, רבה אמר ייתי ולא אחמיניה, על הימים שלפני ימות המשיח, אמר שיבואו אבל אני לא רוצה להיות בהם, כי הם יהיו ימים קשים של התמודדויות גדולות מאוד, אני לא יכול להתמודד עם זה. אני רוצה שיבוא, אבל לא בזמני. ורב יוסף אמר ייתי ואחמיניה ואיתיב בטולא דכופתא דחמרא, שימים אלו יבואו ואני אראה אותם ואני מוכן לשבת בצל של האוכף של חמורו של המשיח.
שוב התבטלות של רב יוסף. רבה מסתכל על הזכויות שלו ואומר אני לא יודע אם יש לי מספיק זכויות, אז אני לא רוצה להיות בימים הקשים האלה. רב יוסף לא מסתכל על הזכויות, רב יוסף אין לו כלום, הוא נשען על הקב"ה, הכול מאת ה', אז שיבוא, אני בוטח בהקב"ה שהכול יהיה לטובה, זה רב יוסף שהוא רואה את עצמו בטל לאורה של התורה.
'עמך עמי' - היסוד הלאומי בגיור
בחג השבועות אנחנו קוראים את מגילת רות. רות הייתה גיורת והיא אמה של מלכות, וממנה אנחנו לומדים דיני גיור. "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א, טז). הגיור מבטא את עניינם של ישראל. צורת הגיור 'עמך עמי'.
הזכרנו כמה פעמים, שאם יבוא גוי ויקבל עליו עול תורה ומצוות, וכבר טבל ומל את עצמו, ויקיים את כל המצוות באופן השלם ביותר, מהדר בהכול לחומרא, ומדקדק בקיום כל המצוות כולן, הוא עדיין לא יהודי, ואם הוא יעשה עבירה הוא לא ייענש. אבל לכאורה הוא עושה את כל המצוות, הוא מקבל עליו הכול, הוא החליט להיות יהודי, מה חסר בו, הרי הוא מתנהג בכל הדברים לגמרי כמו יהודי. התשובה היא שהוא צריך להיכנס לעם ישראל. אם הוא לא נכנס ולא התקבל לעם ישראל, אז כל מה שהוא עושה זה לפי רצונו שלו והוא לא יהודי. הגרות זו כניסה לעם ישראל. ואיך נכנסים לעם ישראל - לא מספיק לקבל עול מצוות, עם ישראל צריך לקבל אותו, וזה התפקיד של בית הדין שצריך לקבל את הגר ולהכניס אותו לעם ישראל. בית הדין מקבל אותו בשם כלל ישראל. ויש כללים איך להתקבל. אם הוא רוצה להיות יהודי, בית הדין צריכים ללמד אותו קצת מצוות קלות, וקצת מצוות חמורות, והוא מל את עצמו וטובל, ומקבל על עצמו להיות יהודי, וכשבית הדין מקבל אותו, הוא נהיה חלק מעם ישראל.
הצטרפות לעם ישראל - רק על ידי בית דין
בלי בית הדין הוא עדיין לא גר, אף על פי שיש עדים רבים שמעידים שהוא מל את עצמו, ויש עדים שהוא טבל ושהוא מקיים את כל המצוות, גם אם זה ידוע ומפורסם, זה לא מספיק. אם בית דין לא קיבל אותו, הוא גר תושב. מי שמקבל על עצמו לקיים את שבע מצוות בני נח, הוא גר תושב. יש דעה בגמרא שכדי להיות גר תושב צריך לקבל את כל המצוות חוץ ממצוות מאכלות אסורות, מי זה האדם הזה שהחליט לקבל כל המצוות חוץ ממאכלות אסורות, זה אחד שהחליט שהוא רוצה לקיים את כל המצוות, אבל בתור גוי שומר תורת משה, הוא לא רוצה להיות יהודי, הוא רוצה לקיים את כל המצוות ולהישאר גוי, זה גר תושב, הוא לא נחשב גר. אז באמת יש לו כמה הקלות, הוא יכול לגור בארץ ישראל אבל לא בירושלים, והוא לא יהודי. ומי שלא התקבל כיהודי, הוא לא יכול לשאת אשה מישראל, ולא יכול להיות חלק ממניין. מתי הוא יהיה חלק מעם ישראל - רק כאשר הוא יתקבל לעם ישראל על ידי בית הדין.
גר שהתגייר אינו יכול לחזור בו
ואם הוא נכנס לעם ישראל ולימדו אותו קצת מצוות קלות קצת חמורות, ואחר כך הוא מגלה שיש הרבה מצוות שהוא לא ידע עליהן, והוא לא רוצה לקיים אותן. אין מה לעשות, אתה נכנסת לעם ישראל, אתה מחויב בכל המצוות. אתה הסכמת להיות חלק מעם ישראל אתה לא יכול להגיד מקח טעות, אתה קיבלת על עצמך להיות בן ישראל. אז אמרו לו בהתחלה תדע שיש הרבה חובות, אתה לא מכיר את כולן, עכשיו שאתה בן ישראל אתה מחויב בכל הדברים הללו. החליט שהוא מתחרט ורוצה לחזור בו - אי אפשר.
זאת אומרת, היסוד של קיום תורה ומצוות, היסוד של להיות יהודי, זו הלאומיות. הלאומיות זה היסוד, כשאדם שייך לעם ישראל, אז כל המצוות שהוא מקיים מקבלות משמעות. המעבר לעם ישראל הוא מעבר של עזיבת עמו, "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי", ולכן יש הלכות מיוחדות שאם אדם מתגייר אז הוא כתינוק שנולד ביחס לקשרים שלו ולסביבה שלו. לכן אם אחותו גם כן התגיירה, הוא יכול להתחתן איתה כי הם עזבו את המשפחה שלהם וכאילו נולדו מחדש, והם לא קרובים זה לזה הלכתית. אמנם זה לא מדרבנן, אבל מדאורייתא הם יכולים להתחתן אחד עם השני. אם שני אחים התגיירו הם יכולים להיות ביחד עדים, אף על פי שלפי ההלכה שני אחים לא יכולים להעיד ביחד, אבל הם עזבו את המשפחה שלהם ועברו למשפחה אחרת, איך אפשר לעבור ממשפחה למשפחה - הם נהיו שייכים עכשיו לעם ישראל, ולא שייכים לעם הקודם,לא שייכים למשפחה הקודמת, זה היסוד. וכך מסביר המהר"ל בגור אריה, מדוע יעקב נשא שתי אחיות, מפני שהן התגיירו, והן לא נחשבות קשורות אחת לשנייה.
ישראל במעמד הר סיני גם עברו תהליך של גיור. הם לא התגיירו במובן הרגיל של הגיור, כי הם היו כבר עם. הם לא השתנו מעם לעם, הם אותו עם שיצא ממצרים ועבר את התהליך הזה של השלמת הגיור ושל קבלת עול תורה ומצוות, כמו שכתוב בפרשת משפטים פרק כ"ד. לכן אצל עם ישראל, הקרובים שהיו מקודם קרובים הם אסורים, נאסרו בקרובותיהם.
כניסה לעם ישראל – חיוב בכל המצוות
היסוד הזה של 'עמך עמי', זה היסוד. הסגולה הישראלית, עם ישראל, עם ה', עם הסגולה. את הנקודה הזאת צריכים לזכור כל הזמן, מי שהוא נהיה ישראלי הוא מחויב בכל החיובים של התורה, הוא לא יכול לסור מהם. במובן מסוים אפשר להגיד שזה כל כך פשוט וכל כך הגיוני, כמו שאחד נכנס למדינה וקיבל רשות לגור בה, הוא חייב לקיים את כל החוקים של המדינה, הוא לא יכול להגיד לא ידעתי שיש חוקים כאלה. הוא נהיה שייך למסגרת הזאת, אז הוא חייב לעמוד בכל החיובים שיש למסגרת הזאת. אם אתה קיבלת אזרחות, בוודאי אתה מחויב לכל הדברים. אלא מה שבאזרחות אפשר גם לבטל אזרחות, אבל מי שנכנס לעם ישראל הכניסה היא מוחלטת ואי אפשר לצאת ממנה.
מעמד הגרים בימי דוד ושלמה
אנחנו רואים את הדברים האלה בדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יד, בהלכות שעוסקות בהלכות גרות. הרמב"ם מזכיר את שמשון שקראנו על סיפור לידתו בהפטרה.
אומר הרמב"ם:
"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידידיה נשאו נשים נוכריות בגיותן" - זה לא יכול להיות, לא יעלה על הדעת ששמשון התחתן עם דלילה בלי שהיא התגיירה. אנחנו מכירים את שמשון שהיה מנהיג ישראל במשך עשרים שנה, ורוח הקודש ושכינה הייתה מקשקשת לפניו כזוג (סוטה ט:). וגם שלמה המלך שהתחתן עם הרבה נשים, אין להעלות על הדעת שהוא התחתן עם נשים שלא התגיירו.
"אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצווה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר בודקים אחריו שמא בשביל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להיכנס לדת" - בודקים אחריו אם הוא באמת בא לשם שמיים ואם הוא בא לשם שמיים מקבלים אותו.
ממשיך הרמב"ם (שם הלכה טו):
"לפיכך לא קיבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד, שמא מן הפחד חזרו, בימי שלמה בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה לישראל חזרו, שכל החוזר מהגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגרי הצדק" – כלומר לכתחילה בתי הדין בימי דוד ושלמה לא קבלו גרים.
"ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והיו בית הדין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותם אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתן".
בתי דין של הדיוטות כן היו מקבלים גרים, והגרים התגיירו לא לשם שמים, ובית הדין הגדול לא היו מרוצים, מצד אחד הם כבר טבלו ואי אפשר לדחות אותם, אבל מצד שני גם לא היו מקרבים אותם. היו מסתכלים מה קורה איתן בהמשך. אם היה מישהו בא להתייעץ אם אפשר להתחתן עם הגר הזה, בית הדין היו אומרים לו לא כדאי, היו חוששים להם, לא כדאי להתחתן עם סוג כזה של גרים. אבל גם לא היו דוחים אותם. לא דוחים ולא מקרבים.
"ולפי שגייר שלמה נשים ונשאם וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר" - הם התגיירו לא לשם שמיים אלא בשביל להתחתן עם שלמה המלך ועם שמשון - "ולא על פי בית דין גיירום" - כלומר זה לא היה גיור מהודר. "חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדים. ועוד שהוכיח סופם על תחילתם שהיו עובדות עבודה זרה שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאם שנאמר: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מלכים א, יא, ז) - כלומר כשהן בנו במות זה מחייב את שלמה המלך. אז מצד אחד אומר הרמב"ם ששלמה התחתן אחרי שגייר את הנשים, מצד שני מתייחסים אליהן כאילו הן גויות. כך הפסוק מתייחס אליהן, כלומר זו הייתה גרות חיצונית לא גרות ממש.
גר שלא התכוון לשם שמים והתקבל בבית דין – נחשב גר
ממשיך הרמב"ם ואומר (הלכה יז):
"גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעו המצוות ועונשן" - הוא בא להתגייר, ורוצה להיות יהודי, ולא אמרו לו שיש מצוות שהוא צריך לקיים ועונשם, ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר, ואפילו שנודע שבשביל דבר נתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל גויים וחוששין לו עד שתתבאר צדקותו. ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל משומד שקידושיו קידושין, ומצווה להחזיר אבדתו מאחר שטבל ונעשה כישראל, לפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהם אף על פי שנתגלה סודן".
זאת אומרת, הרמב"ם אומר שהגרות של נשיו של שלמה הייתה גרות לא מושלמת, לא מתוקנת. הן התגיירו כי הן רצו להיות נשותיו של שלמה, זה כבוד גדול מאוד להתחתן עם שלמה ועם שמשון, אבל הן לא קבלו עליהן להאמין בהקב"ה ולקיים מצוות, ואף על פי כן, הגרות שלהן נחשבת גרות, כי הן הסכימו להיות שייכים לעם ישראל. וזה אפילו לא ספק, כי אם הגרות הזאת הייתה ספק גרות או בכלל לא גרות, לא היה צריך להשיב להם אבדה, כי השבת אבדה אלו דיני ממונות, וספקא דממונא לקולא, שאם הם נחשבים גויים, אין מצוות השבת אבדה לגויים. זאת אומרת, מהרמב"ם אנחנו לומדים שבוודאי הם יהודים אבל סוג ב או ג', אני לא יודע איזה סוג, אבל הם נכנסו לתחום הזה שהם יהודים, ושלמה המלך נשא אותן. כמובן שיש ביקורת על זה שהוא נשא אותן, אבל הרמב"ם אומר אל תגזים, אל תגיד ששלמה המלך נשא גויות, זה לא נכון. זה לא יכול להיות. הוא נהג על פי הדין אבל הלך עד הקצה, ועדיין לא עבר על הדין, כלומר הן היו יהודיות.
אני מביא את הדברים הללו, להגיד לנו שהגדר להיות יהודי הוא הכניסה לעם ישראל, להיות חלק מעם ישראל, ולא קבלת עול מצוות. עול מצוות זה תנאי, ועיקר הגרות זו הכניסה לעם ישראל. והתנאי כדי להיות גר צדק, גר אמיתי, גר מושלם הוא קבלת עול מצוות. בלי התנאי הזה של קבלת מצוות, זה גר גבולי כזה. זה מה שאנחנו קראנו על רות "עמך עמי" שהיא רוצה להיות חלק מעם ישראל.
הקפדת הקב"ה על היחס לגרים וקידוש ה' לעיני העמים
הנושא של הגרות מופיע גם במדרש בפרשה שלנו (במדבר רבה פרשה ח, ד):
"והדא הוא דכתיב "יוֹדוּךָ ה' כָּל־מַלְכֵי־אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי־פִיךָ" (תהילים קלח, ד). אמר רבי פינחס שני דברים שמעו מלכי אומות העולם מפי הקב"ה ועמדו מכסאותם והודו לו" - כשמלכי אומות העולם שמעו אמרי פיך, שמעו את מה שהקב"ה אמר בעשרת הדברות, הם שמעו 'אנכי ה' אלוקיך" ואמרו המלך הזה הוא כמו כל שאר המלכים שהוא רוצה שיאמינו בו. כשהם שמעו "לֹא־יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנַָי" (שמות כ, ג). הם אמרו כל מלך רוצה שהנתינים שלו יהיו קשורים רק אתו ולא יהיו להם יחסים עם מלכים אחרים. אחר כך כששמעו "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שם פס' ו), אמרו איזה מלך רוצה שישבעו בשמו דברים של שקר. אבל כשהגיעו ל"כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ" (שם פס' יב) התפעלו ואמרו: אצלנו, כל המלכים אומרים, תעזוב את כולם ותהיה רק עבד שלנו, וכאן המלך מצווה גם על כיבוד הורים, כלומר מדובר כאן על הדרכה של מידות טובות, התנהגות נכונה כלפי ההורים, על זה עמדו מכסאותיהם והודו לו.
אחר כך בשעה שאמר הקב"ה "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן־הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם" (ויקרא ה, טז), אמרו בנימוסים שלנו אין דבר כזה, אם אחד פוגע בקודש צריך לשלם הרבה מאד, ומי שפוגע בשני עונשו פחות ממי שפוגע בקודש. ובתורה הפוך, עונשו של מי שנהנה מהקודש שמשלם מה שנהנה ועוד חומש, וזה פחות ממי שגוזל את חברו שמחויב לשלם תשלומי כפל. ולא רק זו בלבד, אפילו פגע בגר הוא חייב לשלם, אפילו שהגרים הם כאילו חלק שהתווסף לעם ישראל, לא ממש, אף על פי כן יש לפוגע בו עונש, ואפילו אם מת הגר ואין לו יורשים, הוא צריך לשלם את הכסף הזה לכוהנים. ועל זה, "יוֹדוּךָ ה' כָּל־מַלְכֵי־אָרֶץ" שאפילו על גזל של גרים גרורים הקפידה התורה.
והמדרש מוסיף, ויש לנו כאן לימוד מאד גדול וחשוב.
"ולא תאמר בגרי הצדק שנתגירו לשם שמים קרב הקב"ה, אלא אפילו אותם שנתגירו שלא לשם שמים מצינו שתבע הקב"ה עלבונם".
המדרש מביא את הסיפור שהיה רעב בימי דוד שנה אחר שנה, ודוד שואל באורים ותומים למה בא הרעב הזה. ומתגלה לו שהסיבה היא על שאול ועל בית הדמים, על כך ששאול הרג את נוב עיר הכוהנים ובגלל זה לא הייתה פרנסה לגבעונים והם סבלו מכך מאוד. בגלל זה היה רעב שלוש שנים. ניגש דוד המלך אל הגבעונים ואמר להם איך אפשר לפייס אתכם. הם אמרו שהם רוצים לקחת שבעה אנשים מבית שאול ולתלות אותם. ודוד מנסה לפייס אותם, ואומר להם אני אתן לכם כסף וזהב, למה אתם מתעקשים - והם לא מוותרים. ועל זה אומרים חז"ל, שישראל יש בהם שלוש מידות, ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים (יבמות עט.) אבל הגבעונים אכזריים ולא רצו להתפייס. ולא הייתה ברירה, כיוון שהקב"ה מקפיד, וצריך לפייס את הגבעונים ולא מתפייסים, אז דוד לוקח שבעה מבני שאול ונותן אותם לגבעונים והם תולים אותם. ועל זה אומרת הגמרא בירושלמי (קידושין פ"ד ה"א) ובמדרש, אני קורא מהמדרש: אמר ר' אחא בר זבידא ברבי הושעיא הגדול, גדול קידוש ה' מחילול ה'. במעשה שעשה דוד היה כאן קידוש ה' והיה חילול ה' אבל במקום שיש גם קידוש ה' וגם חילול ה', אז גדול קידוש ה' מחילול ה'. מה היה חילול ה' - כתוב "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" והם היו תלויים חצי שנה מתחילת קציר שעורים עד שניתך מים עליהם מן השמיים. מלמד שהיו תלויים מט"ז בניסן עד י"ז במרחשוון, וכתיב גם "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" (דברים כד, טז) ואלו הבנים מתו בעוון אביהם, הילדים האלה לא חטאו, שאול אשם, מה שייכים הבנים, "ועוד אמר ר' חייא בר אבא בשם ר' שמעון מוטב שתיעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמיים בפרהסיא" כלומר היה חילול ה' שפגעו בגבעונים, וכשיש חילול ה', צריכים לתקן את זה. "והיו אומות העולם אומרים, תורתן של אלו פלסתר, כתוב בתורתן "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ" (דברים כא, טז) והם תלויים שבעה חודשים, כתוב בתורתם אין דנים שנים ביום אחד ואלו שבעתם ביחד. כתוב "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" ואלו מתו בעוון אבותם, והיו שואלים עליהן מה חטאו אלו שנשתנית מידת הדין?" - מדוע ישראל עושים בניגוד לתורה.
"והיו ישראל אומרים להם, אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו להם: וכי מה טיבן? אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע. אמרו להם, בשביל גרים הגרורים הארורים הללו עשה הקב"ה לעמו כן" - הוא מקפיד כל כך על זה שפגעו בגרים גרורים, אז אם ככה, "מה אם בבני מלכים כן, בהדיוטות על אחת כמה וכמה, ומה אם אלו שלא נתגיירו לשם שמיים, ראו איך תבע הקב"ה את דמם, המתגייר לשם שמיים על אחת כמה וכמה. בוודאי אין אלוה כאלוהיהם ואין אומה כאומתם. ואין לנו לידבק אלא באומה זו שאלהיה גדול מכל אלהים, מיד נתגיירו הרבה גרים מאומות העולם באותה שעה, מאה וחמישים אלף".
הם ראו שהקב"ה מקפיד שלא לפגוע אפילו באנשים הכי רחוקים, הכי מקולקלים, באנשים שלכאורה הכי לא צריך לכבד אותם, בכל זאת הקב"ה מקפיד, על אחת כמה וכמה, שהוא מקפיד על אנשים הראויים, בני מלכים. התורה מקפידה מאוד על כבודם של אנשים שלא לפגוע בהם, זה היה קידוש ה' גדול מאוד. וזה עורר רושם עצום בכל העולם, איך התורה מקפידה ודורשת שאדם לא יפגע בשני אפילו בגרים הגרורים. ואומר המדרש מי שמרחיק רחוקים, אחר כך הוא מרחיק גם קרובים, ומי שפוגע בגרים אחר כך הוא פוגע גם בישראל, ואחר כך הוא פוגע גם באנשים חשובים, ובתלמידי חכמים. היחס של אדם לחברו, צריך להיות מתוקן ומושלם.
התורה מזהירה על הגרים הרבה אזהרות שאנחנו נתנהג אליהם באופן מיוחד כי הם באים מרחוק ומתחברים לעם ישראל. צריך לזכור שעם ישראל הוא עם הסגולה שצריך לקדש את שם ה'. וגדול קידוש ה' מחילול ה'.
גדול קידוש ה' מחילול ה' במדינת ישראל
המימרא הזאת של חז"ל שגדול קידוש ה' מחילול ה' גם נמצאת בירושלמי (קידושין ד, א). הרצי"ה היה מזכיר אותה גם לגבי תקומת מדינת ישראל. עומדים בראש המדינה אנשים לא כל כך מהודרים בשמירת תורה ומצוות, ולכאורה יש הרבה קלקולים, אבל עצם קיום המדינה זה קידוש ה'. ובמקום שבאותו מעשה יש גם קידוש ה', ויש גם חילול ה', שבאים ראשי מדינת ישראל, ראשי עם ישראל, והם לא מוכנים לקרוא שם שמיים, ויש מהם כאלו שאפילו לוחמים בזה, זה חילול ה', ומצד שני תקומת המדינה היא מעשה ה' שהקב"ה מחזיר את עם ישראל לארץ ישראל על ידי אנשים כאלה. באותו מעשה יש, מצד אחד קידוש ה', ומצד שני חילול ה', וגדול קידוש ה' מחילול ה''.
אולי בבחינת עשה דוחה לא תעשה. על כל פנים כשיש מצב כזה מצב מורכב גדול הקידוש ה'. וקידוש ה' של מדינת ישראל הוא קידוש ה' גדול מאוד, כל העולם מסתכל על מדינת ישראל, ורואה שעם ישראל חוזר לארץ ישראל, חזון הנביאים מתקיים, מה שנביאים ניבאו לפני יותר מאלפים שנה פתאום הנבואות האלה מתקיימות. וזה משהו לא נורמלי, לא טבעי, שאנשים מפוזרים בכל מיני מדינות וארצות, ושונים זה מזה, וגם אחרי אלפים שנה לא שכחו את הארץ, וכולם מתקבצים יחד ורוצים וכמהים לחזור לארץ ישראל. עוזבים את הרכוש שלהם, ועוזבים את המקום שחיו בו, על מנת לבוא לכאן לארץ ישראל. ומקימים כאן מדינה, והמדינה מתקדמת ומתקדמת בצורה נפלאה, זה קידוש ה' גדול. מצד שני יש כאן גם צד אחר, צד של חילול ה', אבל גדול קידוש ה' מחילול ה'. צריך לדעת להסתכל על התמונה הגדולה, קידוש ה' זה הכלל של הדברים, חילול ה' זה הפרטים. קידוש ה' פירושו של דבר שמו של הקב"ה הולך ומתקדש בעולם אף על פי שפרטי ההלכות לא נשמרו. כמו שהזכרנו לגבי דוד שהיה צריך לעשות מעשים כאלה שהם נגד ההלכה, כביכול, לתלות את ההרוגים, "כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי". (דברים כא, כג), היה כאן חילול ה', אסור לעבור עבירות, אבל העבירות הן פרטיות, והקידוש ה' הוא כללי. שמו של הקב"ה מתקדש. וכך גם בתקומת מדינת ישראל, יש קידוש ה' כללי, ויש פרטים שהם חלק מהמנהיגים וחלק מעם ישראל והם לא מתנהגים בצורה מושלמת, זה נקרא פרטים, והכלל הולך ומתקדם.
עבודת ה' ככלל
אנחנו מסיימים בזה את ההמשך של חג השבועות. ומאוד חשוב שנזכור שעיקר ענייננו הוא שאנחנו עם סגולה, ומתוך הסגולה הזאת, הקב"ה הטיל עלינו תפקידים ונתן לנו תורה בחג השבועות. קודם הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, בחר בנו להיות עמו ונחלתו, ומתוך שהוציאנו ממצרים הוא נותן לנו את התורה, ומרומם אותנו על ידי התורה. והסגולה הזאת קיימת בכל אחד מישראל. הדגשנו בכניסת החג, שעם ישראל תמיד נאמן להקב"ה, לא עזב ולא יעזוב את הקב"ה, מי זה עם ישראל - כל היהודים כולם זה לא רק הדתיים שומרי המצוות, עם ישראל זה כל עם ישראל. שומרי המצוות הם מגלים את עניינו של עם ישראל, אבל עם ישראל כולו הוא הממשיך את הדרך כעם. וכיוון שעם ישראל נאמן להקב"ה, כך גם היחס של הגויים לעם ישראל, מתייחסים לכל יהודי בין אם הוא צדיק ושומר מצוות ובין אם הוא לא שומר תורה ומצוות, ואפילו מתנכר למצוות, והוא כופר וכאילו מזלזל, לא עוזר לו, הם רואים בו יהודי, וליהודים יש להם דרך, יש להם השקפת עולם. ומי שמתנגד להשקפת העולם של היהודים, מתנגד לכל יהודי באשר הוא, כל זמן שהוא עוד לא יצא מכלל ישראל. אם הוא נשאר בתוך כלל ישראל ורוצה להיות חלק מעם ישראל, הוא מייצג את הדרך של עם ישראל. יש להסתכל על המציאות שלנו כעם. אנחנו עם וכל עבודת ה' שלנו היא כחלק מכל העם. כל אחד ואחד הוא חלק מכל העם והוא מופיע את התפקיד של העם, ואנחנו מקיימים תורה ומצוות כחלק מהעם.
אנחנו נמצאים בתהליך הזה שהעם חוזר לארץ ישראל וחוזר בתשובה, והתהליך ממש מתקדם מאוד. ואנחנו מתפללים לריבונו של עולם שהתהליך הזה יתעצם ויגבר, ואנחנו נעלה במעלות הקודש. זה לא כל כך פשוט, כי אנחנו רוצים שהדברים גם יהיו עמוקים ואמיתיים, ואז זה לא הולך בקפיצות ודילוגים. אדם רוצה לחזור בתשובה, צריך להיות עמוק, לא רק מתלהב ואחר כך מתקרר, אלא זה תהליך עמוק שבשבילו צריכים עבודה וסייעתא דשמיא, אז אנחנו מבינים שזה לא הולך ברגע אחד, אבל תפילתנו היא שיהיה כמה שאפשר יותר מהר, ושאנחנו בעזרת ה' נזכה לגאולה שלמה בקרוב, ונזכה לחגוג את חג השבועות בבית המקדש כל ישראל ביחד, ולהתרומם למעלות עליונות, וכבוד שמיים יתגדל ויתעלה.
"ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון".
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (2)
שיעור מס' 96
כ"ג סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז -ח
שיעור מס' 94
י"ט סיון תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
ראיית המבט השלם
הקשר בין ניצבים לראש השנה
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מסירות או התמסרות?
משמעות המילים והדיבור שלנו
סודה של ברכה
מה הייעוד של תורת הבנים?
בבא בתרא דף קנ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ל' חשוון תשפ"ה
חשיבות פרטי המצוות
פרק ב' פסקה ז' , פרק ג' פסקה א
הרב משה בר ציון | כ"ח חשוון תשפ"ה
מידת הזריזות חלק א'
פרק ו'
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' כסליו תשפ"ה
