ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- עניני מועדים
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
שתי מערכות של חגים בישראל. האחת היא מערכת שלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות. האחרת היא מערכת הימים הנוראים שבחודש תשרי - ראש-השנה, יום הכיפורים וסוכות. סוכות מסכם את שתי המערכות, אך מה לסוכות, שהוא זכר לענני הכבוד שביציאת מצרים, עם ראש-השנה ויום הכיפורים, ימים של תשובה וסליחה?
"ההוויות מתגלות בתור ירידה מאלוקיות לעולמיות, שהיא כמו השפלה ומיתה נוראה וכו', אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה" (אורות התשובה פי"א ד').
כל רעיון ואידיאל מתחיל בעולם המופשט, הטהור, וכאשר הוא יורד לעולם העשייה הרי הוא נופל מגדולתו, אך מגמת הירידה היא העלאת המציאות חזרה אל האידיאל.
גם תינוק מתחיל בלימוד כל התורה במעי אמו, אך כשיוצא לעולם המעשה בא המלאך ומשכיח ממנו הכול, כדי שאחר כך יחזור לזה מתוך בחירתו החופשית וכתוצאה מעמלו.
כך פירש הרב קוק זצ"ל עניין התקיעות בראש-השנה. התקיעה היא המחשבה המופשטת, האידיאל. כשהוא יורד אל המציאות הוא מתפרט למידות, המידות הן פרטיות ביחס למחשבה, אך עדיין כלליות ביחס למעשים, ואלו הם השברים. לאחר ירידה נוספת מתפרטות המידות למעשים, וזו התרועה, אך לאחר הירידה הגדולה חוזרים כל המעשים אל האידיאל, ובכך רווח גדול, שהפכו המעשים לאידיאלים, וזו התקיעה הגדולה.
וכך גם מלכות ה'. "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא", זה שלב האידיאל. "לעת נעשה בחפצו כל - אזי מלך שמו נקרא", זהו שלב הירידה של עולם המעשה. ושלב ג' "אחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא", שלב החזרה אל האידיאל המופשט, של מלכות ה' הנשגבה כפי שהיתה במקורה. אלא שאם כן, לשם מה היה צורך בכל גלגולי העשייה, אם בסופו של דבר חזרנו לאותה נקודת מוצא, שהכול כלה ונשגב ה' לבדו? וכאן מצאנו חידוש בדברי הרב זצ"ל: "אחרי ככלות הכל", אין הכוונה שהכול יכלה וייעדר, אלא מלשון "כלתה נפשי", היינו שאחרי שכל הבריאה תכלה נפשה לה', אז ימלוך ה' לבדו, שהבריאה כולה תתאחד ותקבל מלכות ה', וזה נשגב יותר מאשר מלכות ה' שהיתה בתחילה במופשט בלבד.
שלושה שלבים במלכות ה':
א. קבלת המלכות והשליחות;
ב. קיום השליחות;
ג. חזרת השליח אל המשלח לומר לו "עשיתי שליחותך" וקבלת השכר.
שלושה שלבים אלו באים לידי ביטוי במערכת שלושת הרגלים (עי' גבורות למהר"ל פרק מ"ו ופחד יצחק ר"ה מאמר ט' ועוד). פסח הוא חג האביב, ראשית הפעולה והיציאה לדרך - "יחד כולם המליכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד". חג השבועות, חג הקציר, הפעולה וקיום השליחות, כמ"ש חז"ל: קודם קבלו עול מלכות שמים ואחר כך עול מצוות. חג הסוכות, חג האסיף, כשחוזרים ואומרים לקב"ה "עשינו שליחותך", ומקבלים שכר כשנאספים תחת ענני הכבוד בצלא דמהמנותא.
מערכת החגים שבירח האיתנים
מערכת זו חוזרת על עצמה בחודש תשרי. ראש-השנה הוא יום קבלת המלכות. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". ובמה? בשופר, שהוא ביטוי להמלכה כדברי ר' סעדיה גאון. יום הכיפורים איננו רק יום של סליחה, אלא יום מתן תורה, "יום חתונתו - יום הכיפורים שנתנו בו לוחות אחרונות" (רש"י סוף תענית). הרי שראש-השנה ויום הכיפורים מקבילים לפסח ושבועות, אלא שבפסח ושבועות קיבלו מלכות ואחר כך תורה בכפייה ובהתערותא דלעילא שהיו ערומים מן המצוות וכפה עליהם הר כגיגית, ובראש-השנה ויום הכיפורים אנו מקבלים מלכותו ותורתו ברצון ובהתערותא דלתתא. "אמרו לפני מלכויות", וכן בתורה של יום הכיפורים "פסול לך". ומכאן להבנה מחודשת בעניינו של חג הסוכות. אמנם סוכות הוא חג האסיף, קבלת השכר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אך יש להם משמעות מיוחדת אחר ראש-השנה ויום הכיפורים. עמד על סוד זה הגר"א בפירושו לשיר השירים, שפירש ארבעה פסוקים הראשונים כנגד ארבעת הרגלים.
"שיר השירים אשר לשלמה", כנגד יציאת מצרים "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג"."ישקני מנשיקות פיהו", כנגד מתן תורה שהיתה אז נשיקה, פנים אל פנים. "לריח שמניך טובים", כנגד בניין בית המקדש שהיו בו ג' שמנים: המאור, המשחה והמנחות.
"משכני אחריך נרוצה", כנגד לעתיד לבא, כמ"ש "אקים את סוכת דוד הנופלת". ע"ש שהאריך מאד וסיים: והם נגד ארבעת הרגלים א. נגד פסח שאמרו שירה. ב. נגד שבועות מתן תורה. ג. נגד סוכות שהוא זכר לענני הכבוד, שהיה תלוי בבניין בית המקדש כידוע. ד. הוא כנגד שמיני עצרת שהוא לישראל לבדו. ובזה יתורץ מה שהקשו (ע' טור או"ח סי' תרכ"ה) מדוע אנחנו עושים סוכות בתשרי, שהרי כיוון שהוא נגד ענני הכבוד היה ראוי לעשותו בניסן. אבל נראה שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן. ומשה ירד ביום הכיפורים, ולמחרת "ויקהל משה", וציווה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א תשרי. וכתיב והעם הביא נדבה "בבקר בבקר", הרי י"ג תשרי. ובי"ד נטל כל חכם לב ממשה זהב וכו', ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי, עכ"ל הגר"א.
ועדיין צריך ביאור, מדוע אנו חוגגים חג סוכות זכר לענני הכבוד שחזרו בתשרי ולא כנגד העננים שהיו בחודש ניסן.
באדרת אליהו פרשת כי-תשא, פירש הגר"א דברים נוספים. והיוצא מדבריו ששלוש תפילות התפלל משה בשלוש עליותיו להר. בעודו בהר כששמע שחטאו בעגל, התפלל מיד וביקש "למה ה' יחרה אפך בעמך", ונענה מיד, "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".
בפעם השנייה ביקש משה החזרת המצב לקדמותו, ונענה לו ה' ואמר לו "פסל לך שתי לוחות אבנים כראשונים". ועדיין לא הסתפק בזה משה וביקש פעם שלישית: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". ופירש רש"י, ביקש שלא תשרה שכינה אלא על ישראל, והקב"ה נענה לו פעם שלישית ואמר "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים". וכבר שאל הרמב"ן, שלא שמענו שהיו אחר כך נסים גדולים יותר, אלא שזאת היענות לבקשה "ונפלינו", ואלו הן הנפלאות, והיא שריית הענן על המשכן והכבוד לעין כל, כמו שנאמר "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם".
וביאר הגר"א החילוק בין העננים הראשונים לאלה שחזרו, שהראשונים לא נראו אלא לנביאים ולא לכל ישראל, וגם היו רק לשעתם, עד קריעת ים סוף, ואילו האחרונים היו "לעיני כל ישראל בכל מסעיהם", ולא זו בלבד, אלא אף אומות העולם ראו אותם, וז"ש "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו'". ענני הכבוד לאחר חטא העגל לא זו בלבד שחזרו לקדמותם, אלא שהורו על התרוממותם של ישראל לאחר סליחת חטא העגל. לא רק שנסלח להם, אלא שגדולים בעלי תשובה.
בסידור הגר"א פי' הרב מלצן נוסח תפילת המועדות, "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו" - עניין הרצון שהוא בא אחר הכעס, "ונרצה לו לכפר עליו". "כי נרצה עוונה". לפי זה "אתה בחרתנו" הוא בעת יציאת מצרים, בפסח. "אהבת אותנו" הוא במעמד הר סיני בחג השבועות, "ורצית בנו" הוא חג הסוכות הבא אחר סליחת חטא העגל, ועל כן נאמרה בחג סוכות שמחה יתרה, כנגד "רצית".
ובפירוש לשיר השירים כתב הגר"א (א', יז') שמה שתיקנו בתפילה "אהבה רבה אהבתנו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו" - דתחילה במועד צאתנו ממצרים היתה אהבתך עלינו. אחר כך כשעשו העגל אמרת "אכלה אותם כרגע", וחמלת עלינו וסלחת לעוונינו, כי החמלה אחר הכעס. ואמר "גדולה ויתרה", פירוש שהשפעת עלינו עוד יותר טובה מבראשונה, שנתת לוחות וציווית על המשכן וכו'.
סוכות - מאסף לשני המחנות
סוכות שאחרי ראש-השנה ויום הכיפורים הוא במעלה יתירה מסוכות שאחר הפסח ושבועות, שכן הוא בא מהתערותא דלתתא. לא ענני הכבוד שניתנו במתנה, אלא שניתנו לאחר התשובה, ועל כן חותם חג הסוכות את שתי המערכות ויש בזה קבלת שכר בזכות ולא בחסד. העלאת המציאות חזרה אל המקור בכוחות עצמנו.
וזה עניין השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות - חג שמחתנו, כמ"ש רבינו יונה בשערי תשובה (שער ד' אות ח'): "מדרכי התשובה להראות שמחתו כשיגיע זמן כפרתו, ותהא לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעוונותיו". ששמחת הסליחה מורה על דאגת החטא, ועל כן תופסת השמחה מקום מיוחד אצל בעלי תשובה, מעבר לשמחה המתלווה לכל מצווה. וזהו שכתב הרמב"ם (סוף הלכות לולב)
"אעפ"י שבכל המועדות מצוה לשמוח בהם, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה",
וזו היתה שמחתם של בעלי תשובה שהיו אומרים: "אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו". שהרי בחטא העגל נאמר "ויתאבלו", ולאחר הסליחה בסוכות באה השמחה תחת האבל. וכיוון שהסליחה היתה ביום הכיפורים, יום מתן תורה, התלכדו שתי השמחות, שמחת בעלי התשובה ושמחת התורה. וכך כתב הרמב"ם שם:
ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין וכו' אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע.
הדבקות שלאחר הפירוד גדולה יותר, וזוהי מלכות ה' הבאה אחר הניתוק שהיה אחר חטא העגל. מלכות ה' ותורה הבאים לאחר הנפילה, מהתערותא דלתתא בסוכות, גדולים מאלו שבאו אחר הפסח ושבועות, ועל כן חג הסוכות הוא אמנם מאסף לכל המחנות, אך ייחודו שבא בירח האיתנים, אחר ראש השנה ויום הכיפורים.
"הכפרה שלאחר החטא, השמחה ביתר שאת, כאשר שב מארץ שביו לבית המלך, ועי"ז זוכים לחג הסוכות זמן שמחתנו" (שפת אמת).
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
