בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה 11 דק' צפיה
ותקנו לומר נודה לך שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה פירוש זה, ארץ חמדה כי הדברים שבארץ נחמדים הם כמו שאמר הכתוב (דברים ח') ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ויש בה גנות ופרדסים נאים והפירות וכל אשר בה נחמדי' לאדם. ומפני כי יש דברים שהאדם חומד אותם ואינם טובים בעצמם לבריאות גופו ולתת כח אליו, ועל זה אמר ארץ טובה שהיא טובה בעצמה שהמאכלים שבה הם טובים ומבריאים את האדם ומחזקים אותו וזהו טובה. ואח"כ אמר ורחבה כמשמעו וגם זה מעלה עליונה, וכמו שאמרו ז"ל בפרק הניזקין (גיטין נ"ז ע"א) שנקראת ארץ צבי בשביל שהיא מחזקת כל יושביה ואין להם דוחק הישוב ולכך נזכר זה אחריו.
ויש לך להבין כי אלו ג' דברים חמדה טובה ורחבה היו בארץ בשביל זכות האבות שאליהם נתנה הארץ ולכך היו בארץ אלו ג' דברי'. כי אברהם היה נחמד בעיני הכל כי עשה טוב עם הכל, כמו שהיתה מדתו של אברהם לעשות חסד וטוב עם הבריות, ואדם כמו זה אין בספק שהוא נחמד בעיני הבריות מצד הנהגתו כאשר הוא מקובל על הבריות. ולכך אמרו לו (בראשית כ"ג) נשיא אלהים אתה בתוכנו וגו' ואמרו עמק שוה הוא עמק המלך שהשוו כל העולם והמליכו אברהם למלך ולא בכח ובחזקה מלך עליהם רק שהיה נחמד ומקובל על הבריות מצד הנהגתו, ולכך ארץ חמדה היה בשביל זכות אברהם. ובשביל יעקב היה ארץ טובה, כי הטוב הוא שאין בו פסולת ולכך יעקב נקרא טוב לפי שלא היה בזרעו פסולת ולכך בזכותו היה הארץ טובה בכל ואין בה פסולת. ורחבה מצד יצחק אבינו שראוי לו ההרחבה ביותר, כמו שאמר יצחק (שם כ"ו) כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. ומה שהרחבה ראוי ליצחק דבר זה יש לך להבין מאוד, ואלו דברים הם מופלגים בחכמה מאוד, ולכך הזכיר אלו שלשה דברים.
ואומר ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חקיך שהודעתנו, הזכיר ג' דברים הברית שהוא בגופו, ועל תורתך היא התורה שהיא אל השכל, והחוק הוא מה שאין השכל יכול להשיג אותו אבל הוא גזירת דין בלבד, וזה שייך לנפש כאשר אין השגה בזה אל השכל ונפש האדם פועל המצוה אף כי אינו יודע ומשיג בשכל. כי השלים את האדם בכל, נתן אל הגוף המילה שהיא בבשר, ונתן אל השכל התורה, ואל הנפש שהיא העושה החקים אף שאין השגה בהם, וכל פעולה אשר יפעול אדם מתיחס אל הנפש שהוא כח פועל כאשר ידוע, ולכך החקים שעיקר שלהם לעשות המצוה שהם חקים ואין לאדם השגה בהם מתיחסים מעשה המצות אל הנפש הפועלת. ולכך אצל התורה אמר שלמדתנו ואצל החקים אמר שהודעתנו כי הוא מבלי לימוד שהלימוד הוא שייך אל השכל. וגם מה שאמר על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חקיך שהודעתנו ג"כ זכו בשביל זכות האבות כאשר תבין, כי המילה הוא לאברהם, ותורתך בשביל זכות יעקב כדכתיב (תהלים ע"ח) ויקם עדות ביעקב וגו' ובארנו זה באריכות בפרק משה קבל תורה (אבות פ"א) ע"ש, ועל חקיך וכו' והחוק הוא גזירה מן הש"י מצד מדת הדין ואל זה זכו מצד יצחק, הרי לך ג' דברים אלו שהם ג"כ נגד האבות.
ועל חיים חן וחסד גם אלו שלשה הם מן זכות ג' אבות ג"כ כאשר תבין הדברים על אמתתם. ולכך מזכיר שלש שלש ארץ חמדה טובה ורחבה, ועוד מזכיר שלש ועל בריתך וכו', ועוד מזכיר שלש ועל חיים חן וחסד. כי ברכה זאת היא ברכת הודאה ומודה לפני הש"י כי מה שעשה להם מן הטוב לא בזכות עצמם רק בשביל זכות האבות. ותשעה דברים זכר שנותן על זה הודאה אל הש"י, ובעשירי אמר ועל אכילת מזון וכו' ודבר זה הוא עשירי מפני כי אכילת מזון יותר על הכל מפני שקשים הם מזונותיו של אדם מן הכל כמו שהתבאר למעלה ולכך ראוי שיתן הודאה על זה בעשירי.
ואמר שאתה זן ומפרנס כו' בכל יום ובכל עת ובכל שעה, פירוש זה כי האדם צריך לפרנסה כפי מה שמתחדש לו, כי היום הוא צריך לזה ומחר צריך לאחר הכל כפי שמתחדש לו הזמן צריך האדם לפרנסה. והעת ג"כ לפני עצמו, כי היום יש לו עתות מיוחדים דהיינו רגע זו מן היום או רגע זו מן היום וזה נקרא בכל עת, ואין לעת המשך זמן כלל, ואינה כמו שעה כי יש לכל שעה ושעה מן היום המשך זמן, אבל העת שהיא הרגע מן היום אין לה המשך זמן ואין עת זו כמו זו ומתחדש לו דבר בעת מיוחד. ופירוש בכל שעה, כי השעה חלק מן היום כי היום נחלק לשעות, ובשעה זו צריך לדבר זה ובשעה זו צריך לדבר אחר. כלל הדבר כי האדם הוא בעל שנוי וצריך לפרנסה כפי מה שמתחדש, והש"י נותן לו פרנסתו בכל יום כפי מה שהתחדש לו היום, וכן העת מן היום שהוא רגע מן היום או שעה שהיא חלק מן היום וזה מבואר. ומפני כי שייך לומר רגע על היום וג"כ שייך לומר רגע על חצי יום או שליש היום לכך אמר בכל עת אצל ובכל יום. ואמר ועל הכל אנו מודים לך וכו' כי על כל העשרה אנו נותנין הודאה אל הש"י, כי כשם שההודאה היא בעשרה כך ראוי שתהיה ההודאה על עשרה וזהו הודאה שלימה, וכך לחמי תודה הוא ד' מינים עשרה עשרה ודי בזה למבין. ועל הכל אנו מודים לך ומברכין אותך, כבר אמרנו כי ההודאה היא על דבר שאם לא היה הש"י נותן לו לא היה לו קיום, שכל הודאה כאשר הציל אותו מן הסכנה ומברכין הברכה היא על הטוב. והש"י נתן לאדם פרנסה ואם לא נתן לו לא היה לו קיום ולכך נותן אל הש"י הודאה על זה, ולא די שנתן לו קיום רק אף השביע את נפשו עד שהוא שבע והוא בטוב ועל זה שייך ברכה:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il