ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"וסיפר ראשונה, כי הוא יתברך ברא את האדם בצלמו כדמותו, למען יבחר להדמות ליוצרו כפי האפשר, כי בזה יושלם ויהיה פעלו שלם ונכבד מכל פעל זולתו, כראוי לו יתברך המרומם על כל זולתו. והוא רחום בחמלתו נתן לאדם די מחסורו שלא בצער, ויניחהו בגן עדן, עד שהרע מעשיו וקלקל את פרנסתו, שגרשו האל יתברך משם לעבוד את האדמה, ולטרוח כמה טרחות עד שלא אכל פתו. וסיפר שנית, כי בכל זאת לא אבה ה' השחיתו, והיו פירות הארץ נאותים ומספיקים למזונו ולהחיותו, קרוב לאלף שנים, עד כי רבה רעת דורותיו, ונגמר דינם להשחית את הארץ, ובכן נשחת מזג היסודות והמורכבים מהם מהצמחים ומבעלי חיים, ולא הספיק עוד מזון הפירות לחיי האדם כבראשונה", עכ"ל.
נמצינו למדים את חסדו הגדול והעצום של הבורא יתברך, שברא את העולם לצורכו של האדם, ובמתכונתו השלמה ולפני החטא היה העולם כל כך שלם עד שהיה מספיק למזונו ולפרנסתו של האדם לאלף שנים! וזאת ללא שיצטרך לעבוד ולטרוח כלל ועיקר, ואת כל הזמן שהיה לרשותו היה משקיע בלימוד התורה הקדושה.
תרגום השבעים ושנים
רבותינו מפרשי התורה עמדו על מטבע הלשון שבו פתחה התורה (בראשית א, א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
הגמרא במסכת מגילה (ט' ע"א) מביאה את המעשה על תלמי המלך שביקש מחכמי ישראל שילמדוהו תורה ולא רצו ללמדו, שהרי נאמר (תהלים קמ"ז, יט-כ') "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", ואסור ללמד גוי תורה. כעס עליהם תלמי המלך ולקח שבעים ושניים זקנים (ומכאן שנפלה טעות חמורה בשם "תרגום השבעים", כי באמת היו שם שבעים ושנים חכמים כלשון חז"ל, וכדלהלן), וסגרם בחדרים נפרדים וביקש מהם לתרגם לו את התורה. נעשה להם נס גדול ומופלא וכולם שינו בחמשה עשר מקומות בתורה וכיוונו לדבר אחד. אחד המקומות בתורה שכולם שינו בו היה הפסוק הראשון בתורה, והם כתבו: "אלוקים ברא בראשית", כדי שלא יאמרו: שתי רשויות הן, ו'בראשית' שם הוא והוא ברא את השם השני. וז"ל הגמרא (מגילה ט' ע"א וע"ב):
"תניא, מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו 'אלקים ברא בראשית', 'אעשה אדם בצלם ובדמות', 'ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי', 'זכר ונקבה בראו' ולא כתבו בראם, 'הבה ארדה ואבלה שם שפתם', 'ותצחק שרה בקרוביה', 'כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס', 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם', 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה', 'וישלח את זאטוטי בני ישראל', 'ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו', 'לא חמד אחד מהם נשאתי', 'אשר חלק ה' אלקיך אתם להאיר לכל העמים', 'וילך ויעבוד אלקים אחרים אשר לא צויתי לעובדם', וכתבו לו 'את צעירת הרגלים' ולא כתבו לו 'ואת הארנבת' מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה", עיי"ש.
בריאת העולם בשביל התורה ועם ישראל
ולכאורה, מדוע התורה לא כתבה כן לכתחילה, שלא יטעו? ועוד יש להבין, מדוע התורה הדגישה וכתבה את הבי"ת הראשונה של "בראשית" רבתי? אלא כותב רש"י (שם, ד"ה "בראשית ברא"):
אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל בשביל התורה שנקראת 'ראשית', שנאמר (משלי ח', כ"ב): "ה' קנני ראשית דרכו", ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית', שנאמר (ירמיהו ב', ג'): "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה", עכ"ל.
הקב"ה רצה להדגיש בשינוי זה שנדע שעל שני דברים עיקריים העולם מתקיים: על התורה ועל עם ישראל, שנקראו 'ראשית', ואף על פי שעל ידי זה יטעו הגויים, רצה הקב"ה להדגיש בתחילת התורה את חביבות התורה ועם ישראל. וצריך כל אדם מישראל לדעת את גודלו ואת עוצמתו של עמו, שבזכותו קיים כל העולם כולו, וגם היבשות והעמים הגדולים כמו אמריקה, אוסטרליה, סין, הודו, וכן כל העולם כולו ידעו שאינם חיים אלא בזכות ישראל והתורה. גם בתפילה אנו אומרים בברכת השנים "ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך" - ובזה אנו מדגישים שכל קיומו של פני תבל אינו אלא בזכותנו.
נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה
בהפטרת הפרשה אנו נקרא את דברי הנביא (ישעיה מב, ה):
"כֹּה אָמַר הָקֵ-ל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ".
ויש להבין מהו "לעם עליה" ומהו "להולכים בה"? והנראה לבאר, שהיושבים בארץ ישראל זוכים למעלה רוחנית גבוהה - לנשמה, וזהו "נותן נשמה" למי ש"עליה" שנמצא באר"י. אבל "להולכים בה" - לתיירים שבאים מעת לעת לביקור ולטיול קצר בארץ, יש רק בחינה של "רוח". ואמנם זו גם מעלה, אבל היא פחותה יותר מה"נשמה" שבה זוכים העם היושבים בציון (עיין לכה"ח סי' רמ"ח ס"ק מ"ה).
כח מעשיו הגיד לעמו
רש"י בתחילת התורה מפרש (בראשית א, א ד"ה בראשית):
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא במצווה הראשונה שניתנה לכלל ישראל והיא (שמות יב, ב'): 'החודש הזה לכם ראש חודשים' ולמה פתח בבראשית? ומתרץ: "משום (תהלים קי"א, ו') 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".
ולצערנו, עינינו רואות, שישנם כאלה גם מעם ישראל שנסחפו אחרי טענת העמים וגם הם "חושבים" כטעותם שכביכול הארץ כבושה בידינו, אבל זה אפילו רש"י לא העלה על דעתו שכזה עיוות יכול להיות קיים.
קדושת הדיבור
צריך כל אדם לדעת שאין יתרון לאדם על הבהמה אלא בכח הדיבור שניתן בו, כמו שכתוב (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה", ואונקלוס תרגם "והות באדם לרוח ממללא", אבל כל החיות מצפצפות ומנגנות ואינם מדברות. ואדם ששומר על פיו, שומר על צלם האנוש שבו, על היתרון שיש לו על כל חיות ובהמות הארץ, ובזה הוא נעשה נזר הבריאה.
וכתוב בזהר הקדוש שכל מילה ומילה שאדם מוציא מפיו, נקלטת ונרשמת בשמים (עיין באדרא זוטא דברים פרשת האזינו דף רצ"ד ע"ב). עד ימינו היו דברי הזוהר הללו כחידה שאין לה פתרון, איך יתכן שאדם מדבר כאן מלה אחת והיא טסה בעולם ומגיעה למקומות אחרים ומרוחקים, והיה הדבר לפלא. אמנם, בימינו, שהמציאו את התקשורת, ורואים כיצד אדם מדבר לתוך אפרכסת המחוברת בסך הכל לחוט, או אפילו כבר בלי חוט כלל, ושומעים מה שהוא אומר בקצה השני של העולם - או שיש שידורים לוייניים, שעל ידם אפשר לדבר כאן ולהשמע באותו רגע בסוף העולם - אז התחילו להבין את כוונת הזוהר; ומזה נלמד שלא להתפעל מהמצאות וחידושים ולחשוב שאלו חידושים שלא היו ולא נבראו - לא כן הוא, אלא הכל נכתב ונחתם מקדמת דנא. וכל זה מוסר גדול לאדם שיזהר במעשיו ובדיבורו.
היה אומר אדם אחד, בא וראה כמה המילה חשובה, שהרי כששולח מברק, אם כותב למשל עשרה מילים זה עולה סכום מסוים, ותוספת של כל מילה עולה יותר כסף.
בזמנם לא ידעו מה חשיבות הדיבור של האדם שמדבר, אבל כיום הדבר מקבל משמעות רחבה יותר. כי כיום ישנם חישנים אלקטרוניים, וכשאומר אפילו מילה אחת וכדו' מיד האור נדלק או נכבה. וכמו שברא הקב"ה את העולם בדיבור, והדיבור פעל ועשה מעשה, כך האדם צריך להזהר בדיבורו כי ערכו גדול מאד.
ואמר רשב"י, אילו הייתי על הר סיני הייתי מבקש מהקב"ה שיברא לאדם שתי פיות אחד לאכול ולשתות ולדבר בעניני פרנסה וכדו', ופה נוסף ללמוד תורה. אך אמר רשב"י, אני חוזר בי ממה שאמרתי כי די לנו בפה אחד שבו לשון מדברת גדולות, ואם הקב"ה היה בורא פה נוסף האדם היה יכול לקלקל יותר (עיין ירושלמי ברכות א, ב).
היה אדם אחד שנהג לדבר דברים בטלים ולשון הרע ורכילות ונבלה, ואחר כך היה בא ללמוד תורה. אמרתי, לפחות שיקח משחת שניים וירחץ את פיו, ואח"כ יבא ללמוד תורה. וזה כמוסר לאדם. ולא יאמר אדם אם כך, אז אני לא אלמד תורה, אלא אנו אומרים לו אעפ"כ תלמד תורה, כי דברי תורה אינם מקבלים טומאה.
האדם יציר כפיו של הקב"ה
ואומר הרמב"ן שיש צורך לכתוב את כל סדרי הבריאה כדי שלא יאמרו שהעולם נוצר לבד, או כמו שיש אומרים שהאדם נברא מהקוף. אבל אנו אומרים שהקב"ה ברא את העולם, והאדם הוא יציר כפיו של הקב"ה, והוא נפח בו נשמת חיים.
ואומרים חז"ל (סנהדרין ל"ח) שאדם נברא בערב שבת בסוף הבריאה, וכמה טעמים נתנו לכך: שלא יאמרו הצדוקים שהיה שותף להקב"ה בבריאה, וכן שאם תזוח דעתו של אדם יאמר לו יתוש קדמך במעשה בראשית, וטעם נוסף כדי שיכנס לסעודה מיד. האדם יכול להגיע למדרגת " נזר הבריאה " בתנאי שידע, שהוא נברא ונועד לקיים את המצוות ולעסוק בתורה. ואם יתגאה, יאמרו לו יתוש קדמך במעשה בראשית (ויתוש זה הוא חיה הנוצרת מהפרשת בהמות וחיות). שתי מדרגות קיצוניות יש לפני האדם, וההחלטה בידיו לבחור בחיים ובטוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
