- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- נושאים שונים
תשובה : מנהגים אלו אסורים. למעשה מנהגים אלו אסורים משום איסור "מנחש", שנאמר: "לא יימצא בך... קוסם קסמים, מעונן ומנחש" (דברים יח, י). וכן נאמר: "לא תאכלו על הדם, לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא יט, כו). מנחש הוא מי שסבור בלא היגיון שבאירועים מסוימים יש סימן רע, ומי שאירועים אלה קרו לו צריך להימנע מלצאת לדרכו או לעשות את מה שתכנן לעשות. דוגמאות לכך הובאו בתלמוד (סנהדרין סה, ב): אם נפלה הפת מפיו, או שהמקל נפל מידו, או שכאשר התחיל ללכת בדרכו עורב קרא בקול, או שצבי הפסיקו בדרך, או שנחש עבר מימינו או שועל בשמאלו. וכל מי שבעקבות אירועים אלה נמנע מלצאת לדרכו או לעשות את מה שתכנן, עובר באיסור ניחוש. לפיכך, אסור להאמין במסורות שאין בהן היגיון ולנהוג על פיהן.
שורשי האמונות הטפלות במנהגי מכשפים
ככלל, אמונות טפלות נוצרו על ידי אנשים בעלי אינטואיציה מיסטית, בדרך כלל מכשפים, שחשו שדברים מסוימים מרמזים על סכנה או הצלחה. לעיתים הניחוש היה מבוסס על תחושה טבעית, כגון שאדם שהתחיל את יום עסקיו בתשלום מס גבוה עלול להיות עקב כך בדיכאון ולהיכשל בעסקיו באותו יום, והמנחשים הסיקו שתשלום מס בתחילת היום גורם לכוחות מיסטיים להתנכל לו, ולכן הורו להימנע תמיד מתשלום מס בתחילת היום או השבוע או החודש.
אולם ישראל מצוּוים להאמין בתורה ובמצוות, שמרוממות את האדם לעשותו טוב וישר, ולהוסיף ברכה לעולם, ולא לפנות לאמונות טפלות שאין להן בסיס הגיוני. גם כאשר לעיתים המכשפים העוסקים בניחוש הצליחו לנחש את העתיד, הם לא ראו את כל התמונה, וממילא ההולך אחריהם, גם אם הרוויח בטווח הקצר, בטווח הארוך הפסיד פעמיים. ראשית, ההישענות על ההדרכות שלהם מפריעה לאדם לשקול שיקולים הגיוניים שמהם צומחת לו יותר ברכה. שנית, ההולך אחריהם ממקד את כל תשומת ליבו, גם הרוחנית, בהצלחה החיצונית בלבד, ומסיר עצמו מהתורה, שהדרכתה נועדה לרומם את האדם מבחינה מוסרית ולהוסיף ברכה לחייו בעולם הזה ובעולם הבא.
רביבים (753)
הרב אליעזר מלמד
773 - נזקה של עין הרע
774 - מנהגי אמונות טפלות
775 - כוחן של הברכות והקללות
טען עוד
האיסור לספור את ישראל
שאלה : האם אין בישראל מנהגים שאין בהם היגיון, שנועדו להביא מזל טוב ולהימנע ממזל רע, כדוגמת המנהג שלא לספור את ישראל?
תשובה : אין מדובר במנהג אלא במצווה מהתורה שכאשר יצטרכו למנות את ישראל, לא ימנו אותם עצמם אלא ייתן כל אחד מחצית השקל תרומה למקדש, ויספרו את חצאי השקלים וכך ידעו את מניינם ולא יהיה בהם נגף (שמות ל, יא-יב). וכך עשה שאול כשמנה את חייליו בטלאים או בשברי חרסים (שמואל א' יא, ח; טו, ד). כל זאת משום "שהמניין שולט בו עין הרע" (רש"י). וכפי שאירע לדוד המלך שהורה למנות את ישראל, ובעקבות זאת פרצה מגפה (שמואל ב' כד, ב-ד; ברכות סב, ב). כפי הנראה דוד סבר שהאיסור למנות את ישראל היה רק בעת צאתם ממצרים, כשהיה חידוש בכך שעם ישראל הוא עם גדול והתורה ציוותה שלא למנותם במישרים, אולם האיסור נאמר לדורות (רמב"ן וכלי יקר שמות ל, יב).
טעם המצווה
הטעם שהמניין מביא לנגף בישראל הוא מפני ששורשם של ישראל בעליונים, מעל ומעבר למידה ולמניין המקובלים בעולם הזה (עיין במדבר רבה ב, יז). וכאשר מונים אותם כשאר דברים שבעולם, מתעלמים משורשם ופוגעים בשורש חיותם. ורק כאשר יש צורך מעשי בעולם הזה, מותר למנותם לצורך השעה, כדרך המניין של ישראל בימי משה, שהיה מניין של יוצאי צבא לצורך כיבוש הארץ (בפרשיות במדבר ופינחס). וגם אז יש למנותם על ידי מצווה כדוגמת מחצית השקל, באופן שהמניין הוא על המצווה שהם עושים ולא על עצמם.
כיצד סופרים מתפללים למניין או חניכים בטיול
מכיוון שאסור למנות את ישראל לגולגלותם, רבים נוהגים לספור אנשים למניין או לטיול באמצעות אמירת פסוקים. כדוגמת הפסוק "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם" (תהילים כח, ט), שיש בו עשר מילים ועל כל אדם אומרים מילה אחת, וכשסיימו את הפסוק יודעים שיש מניין (קיצור שולחן ערוך טו, ג). כמו כן אפשר למנות במחשבה (חסד לאלפים נה, י), וכן אפשר למנות את האצבעות או את הרגליים ובלבד שלא את הראש (תורה לשמה שפו).
מפקד אוכלוסין
מדינת ישראל כמו שאר המדינות עורכת מעת לעת מפקדי אוכלוסין, לצורך ארגון הכלכלה, המיסים, הצבא, החינוך, הבריאות, התחבורה וכיוצא בזה. כבר לפני הקמת המדינה התעוררה השאלה האם מותר למנהיגי הציבור לקיים מפקד זה. הרב עוזיאל התיר מפני שהמפקדים נעשים לצורך, ולא בספירה אישית אלא על ידי דבר אחר, היינו על ידי טפסים (משפטי עוזיאל ד, עניינים כלליים ב).
כיום שאלה זו אינה קיימת, הואיל ומספר התושבים ידוע לרשויות המדינה על פי מעקב צמוד של לידות ופטירות שנרשמות במחשבים של משרד הפנים, ועיקר המפקדים שנערכים כיום אינם למספר התושבים אלא לנתונים סטטיסטיים נוספים ואין בכך שמץ איסור.
ציור לוחות הברית כשהצד העליון עגול
לפני כשנה התייחסתי לשאלה על אודות תמונת השער בספרי 'פניני הלכה', עם לוחות הברית כשצידם העליון מעוגל, שיש טוענים שאין לעשותם כך, משום שלוחות הברית היו מרובעים ואילו התמונה המעוגלת נלמדה מציורים של נוכרים. ואף שהסברתי שהעיקר להלכה שמותר לעשות את הצד העליון של הלוחות עגולים, עדיין שואלים מדוע לא לחוש לדעת הסוברים שאין לעשות כן.
הוצאת לעז על הראשונים
תשובה: מפני שאם נחוש לדעתם נחטא בהוצאת "לעז על הראשונים", שכן במשך דורות רבים נהגו ישראל בבתי כנסת רבים בכל העולם לעטר את ארון הקודש או הפרוכת בצורה של שני הלוחות כשהצד העליון מעוגל.
כיוצא בזה למדנו לעניין פיוטים שבהם פונים בבקשה אל המלאכים, כגון "מכניסי רחמים, הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים", שכמה מגדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, סברו שאסור לאומרם, מפני שאסור לפנות בתפילה לשום גורם מלבד ה' יתברך, וכפי שקבע הרמב"ם בעיקר החמישי משלושה עשר עיקרי האמונה: "שהבורא יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו". ובהם רבי יעקב אנטולי; מהר"ם מרוטנבורג (שו"ת ר"ע), מבי"ט, מהר"ל (נתיב העבודה יב), קרבן נתנאל (ר"ה סוף פרק ראשון), תשובה מאהבה (א, ס). למרות זאת, נוהגים ישראל כדעת רוב הפוסקים שלמדו זכות על נוסח הפיוטים, כאשר אחד הטעמים הוא שלא להוציא לעז על הראשונים שנהגו לאומרם. וכן כתב בעל החתם סופר (אורח חיים, קסו), שאינו מוחה בציבור אלא נראה כאומר עמהם, ולעצמו מחמיר להאריך בקטע שלפני כן עד שהציבור גומר את הפיוט.
אומנם נחלקו האם האיסור לשנות מהמנהג משום הוצאת לעז על הראשונים נוהג דווקא בעניינים שנוגעים לאישות וייחוס משפחות, הואיל והלעז הוא גם על צאצאיהם. ויש אומרים שגם בשאר עניינים אסור לשנות משום הוצאת לעז על הראשונים (ראו אנציקלופדיה תלמודית כרך לז, לעז, ד). אולם כאן שטענת המחמירים אינה חזקה, כפי שאבאר בהמשך, אין לחוש לדעתם ולהוציא בתוך כך לעז על הראשונים.
המחמירים ודחיית דבריהם
בדור האחרון יצאו שני רבנים נגד המנהג לעגל את הצד העליון של לוחות הברית. הראשון, בשנת תשכ"ג, הוא הרב אליהו כץ (דברות אליהו אורח חיים א, צו), ואחריו הרבי מלובביץ' (בשיחה בשנת תשמ"א). לטענתם מנהג זה נלמד מהגויים הנוצרים, ואילו לוחות הברית שהיו בארון הברית היו מלבניים.
אולם מכמה סיבות דעתם לא התקבלה על רבנים רבים. ראשית, עמדתם נשענת על ההנחה שצריך לעשות את הלוחות בדיוק כפי שהיה במשכן, אולם להלכה לא מצינו כך אלא להפך. שכן אסור לעשות כלים כדוגמת הכלים שהיו במקדש, והרוצים לעשות כדוגמתם צריכים לשנות במעט מכפי שהיו (ראו עבודה זרה מג, ב; ספר החינוך רנד; שולחן ערוך יורה דעה קמא, ח).
שנית, ספק אם אכן במקדש הלוחות היו מרובעים, שכן ניתן ללמוד מהזוהר (חלק ב, פד, ב) שהצד העליון היה עגול, כי נוצרו משתי טיפות טל, וכפי שכתב הרב אברהם אזולאי בעל 'חסד לאברהם' בביאורו לזוהר 'אור החמה' שהלוחות היו חלקם עגולים וחלקם מרובעים.
וכן בפועל, גם לאחר ששמעו את טענת הרבנים הנזכרים, בעשרות אלפי בתי כנסת בארץ ובעולם לא שינו מהמנהג הרווח והמשיכו לעשות את הצד העליון של הלוחות עגול. וכך כתב למעשה הראשון לציון הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט, סימן קצח), וכן מסרו בשם הרב אלישיב (ישא יוסף אורח חיים ג, לו). וכן כתבו בשו"ת משנה הלכות (טו, קסט) ואבן ישראל (ח, נז).
מתוך העיתון 'בשבע'
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
האם מותר לפנות למקובלים?
למה ללמוד גמרא?