בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה 12 דק' צפיה
רבון כל המעשים.

ע"פ מאורה של הנשמה, המפלשת בכל חגוי הגוף וכל חלקי החיים לפרטיהם ומפעליהם, מתפשט אור גדול על כל המעשים כולם, מרום המעלה שלהם עד תחתית השפל שבהם. והחשבון הברור יוצא, שכולם לטובה נעשו, לכולם אושר רב צפון בהויתם, וכי העין הטובה של רבון כל המעשים הרי היא אוחזת בכל פרטי המעשים, שכולם ממנו נעשו ונעשים ויעשו, והכל לטובה השלמה, הראויה להפגש בתכונת הודאה עמוקה, המרחיבה את הלב ומשמחת את החיים. על כן התודה הפנימית שברגש הבלתי פוסק,שבא מכח הארתה של הנשמה, היא מקושרת בהכרה הברורה, של התואר העליון ליוצר הנשמה בתור רבון כל המעשים.


אדון כל הנשמות.

כשם שמתוך ההארה הנשמתית אנו מכירים את צד הטוב והאושר של כל המעשים, כמו כן אנו מכירים מתוך עצמותה של הנשמה, מתוך גדולת שאיפותיה, מתוך זהרי אורה ועדינות חפציה ומאוייה העליונים, שהטוב הנכסף העתיד והעומד להופיע, אין קץ ליתרונו, ועלויו הוא עומד להיות מתגבר ועולה מפני שעל גבי הגובה של הנשמות כולן, עם כל מקוריות קדשן, אדון כל מופיע בהדר גאון עוזו, וחסד עליון בוקע וחודר חדשים לבקרים בהמון גלי טובו. כי גבוה עליהם הלא הוא אדון כל הנשמות.


בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים.

מתוך הטהרה של הנשמה האצילית אנחנו יודעים את אל-מותה ונצחיותה. מתוך הידיעה, שנתינת הנשמת בקרב האני האישי של האדם, כמו שהוא קשור בחומר, הוא מידי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות מתוך הקשר, שכל המעשים כולם, מרום המעלה שלהם עד המדרגה היותר שפלה שלהם, הם כולם יוצאים מידי יוצר כל, אשר עשה עושה ויעשה את כולם, - אנו מכירים, שהמפעל הגדול של נתינת הנשמה בגויה, איננו ראוי להיות מפעל שאיננו ראוי לקיום והתמדה נצחית, כי אם מצד אותו המורד שירדה לה הגויה וכל כחותיה, עד אשר לא תוכל להמשיך לנצח את משמרת הטהרה של הנשמה. וכאשר מידי אדון כל המעשים יתכונן העולם ברום טהרתו, אז כל מפעל נכבד ישוב להבנות כמאז, והגויות, אשר נשבתו רק מעבודת החיים, כהוראת פגר שהוא ענין בטול עבודה, הנה הבטול הזה נמשך מסלוקה של הנשמה, מפני הכיעור הדבק בגויה, שלא עצרה כח להמשיך את סדר זיוה והדרה. אבל המעשים כולם לא לעד יהיו בשברונם, ובעת בא בנינם ההדור לשוב ולהבנות, יבנה ג"כ היכלה של הנשמה כימי עולם, ואור הנשמה יחזור להופיע בהדרה במעונה החמרי, שיזוכך ויטהר מכל חלאתו. וכשם שהשינה, שהיא אחד מששים במיתה, באה מתוך הכשלון הגופני, שאין הנשמה יכולה להמשיך את מפעליה בכלי החומר כ"א אחר שיבא הגוף לידי בטול ושביתה, הגורמת לו אחר כך תוספת כח וחיזוק, כחזון השינה והיקיצה, כמו כן יבא גם החזון הגדול שאחרי המנוחה והשביתה המוחלטה של החומר, אחרי השנויים הרבים שיעשו בו בכל חלקיו וכחותיו, הנה כולו הוא נתון ברשותו היחיד של רבון כל המעשים אדון כל הנשמות, ובגמר הטהרה והזכוך הכללי והפרטי, אז בגויה מזוככה מלאת אורה וטהרה, יוחזר זיו הנשמה, בכל מילואו והדרו, ובלב מלא גיל וחדות קודש הננו מברכים בכל בוקר בשוב אלינו נשמת חיינו, אחרי המיתה החלקית של השינה, שהיא עדה נאמנה על השיבה שלה גם אחרי המיתה הגדולה, של נטילת הנשמה, על ידי יוצרה מחוללה ונותנה : בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il