ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עין אי"ה
- עין אי"ה - הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קצב חיי האדם אפשר היה להחקר ע"פ שני אופנים. מצד ערך כחות הגוף שיש להם קצב בשימושם, ואם הי' אפשר להגלות לעיני אדם בדרך השכל הפשוט או בדרך הנבואה ורוה"ק בדיוק נמרץ כלל כחותיו הגופניים ופרטיותם, היה אפשר לו להעריך לעומת זה במדה נכונה כמה מערכה של כחות כאלו ראויים להתקיים לפי ערך השימוש שבהם. אבל השם ית' הכין בחכמתו שכ"כ יהיו סבוכים דרכי המאורעות בשימוש הכוחות הגופניים, ועצם יסודי הכחות שהם תלויים בהמון המציאות שמחוץ לגופו של אדם, עד שאי אפשר שיבא האדם לידי ידיעה ברורה בקצב החיים מצד הכחות הקבועים הגופניים. ע"כ לעומת הבקשה של הודיעני ד' קיצי, הקצב הטבעי הקבוע מצד משקל הכחות הגופניים שבגוף, היתה התשובה: גזירה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם. מצד בנין הגוף של בשר ודם הנערך בקצבת כחותיו, לא ניתן להיות מתברר כמה יוכלו כחות כאלו בערכם ובנינם להיות עומדין בשימושם הקבוע, ומתי יבא קיצם ע"פ המתכנת הטבעית הפשוטה. והנה הידיעה הזאת מצד הערך הגופני, אם היתה אפשרית להחקר, מובן הדבר שהיתה מביאה הפסד רב. שהרי מחקרי הגוף נתונים המה לכל דורש וחוקר, גם לאלה אשר נפשם עופלה ועל טהרת המוסר לא יתנשאו, להם ודאי צריך העדר הבטחון של חיי הזמן להיות נמזג בכחות נפשם, כדי שיהיה עכ"פ למגן נגד זעף של הכח הדמיוני המסית לבלע ולהשחית, לחבל ארחות מוסר וצדק. ואיך שיהיה חסרון הבטחון של החיים, הוא עכ"פ ממזג איזה רפיון נסתר שמחליש את כחו של היצר הרע, אף אם לא יודה האדם בגאותו וגסותו שהוא מרגיש מזה איזה רפיון של רשעה, מ"מ האמת היא חזקה ועל כרחו שולטת היא עליו לבצר את הכחות הרעים וזדונם. ע"כ ראוי הוא שדלתי ההשכלה השפלה הבאה מצד החקירה הגופנית תהיינה נעולות שלא יוכל כל חוקר להודע מקיצו של בו"ד, מצד בשרו ודמו, כלומר בנינו החומרי. וכיון שלטובת היצור והמוסר האנושי צריך הדבר להיות נעלם, נסתתמו הדרכים כ"כ עד שאי אפשר לעמוד עליהם ג"כ מצד הנבואה, כי אם היו ערוכים שערי הנבואה לעומת דבר מוחשי כזה המתיחש למושגי הגוף, היו בהכרח ג"כ דרכים נמצאים ג"כ למחקר השכל החופש תעלומות הטבעיות איך להגיע להם. אבל יש עוד דרך נעלה מזה, שהוא גבוה ונשגב מאותו המחקר הנמוך של משקל הכחות הגופניים, והוא תלוי בחכמה רבה רוחנית ואלקית. והוא באשר כל דבר יש לו תעודה במציאות ומשך קיום כל ענין ודאי נמשך הוא כפי ערך תעודתו, ביחוד הדבר מתברר בדברים שהם עדיין נמצאים במצב של אמצעי להגיע איזה תכלית מרום מהם, שלא יתקיימו כ"א עד בא מילוי תעודתם והשגת תכליתם. ע"כ חיי האדם בעוה"ז ודאי יש להם תעודה מה שצריך לפעול בעולם, והם המדה של הימים, ע"פ הפעולות יערכו הימים, כמורגל להבין על האמור "בא בימים"י שבא עם הפעולות השלמות שפעל בימיו בחיים. ע"כ מי שיתנשא להשיג בבירור גמור את הצורה של התעודה המוטלת על האדם, הוא ידע את פעולותיו אשר צריכות שיצאו ממנו במשך חיי חלדו, ועל פיהן ימוד את ימי חייו. המחקר הזה יתנשא לעיונים גדולים ולחקירות אלקיות, כי בכל מקום שאנו מוצאים יחש אל סוד ההשגחה האלהית בתעודה הערוכה לחיי האדם מצד פעולתו הקצובה מאדון כל המעשים, כבר האדם שהוא מוכן לחקור בכאלה הוא מתנשא מעל התאוות היותר שפלות, והוא יותר מוכן להיות עובד ד' ועוסק בשלמות באהבה מהשגת האמת הברורה. והיה הדין נותן שאולי היה ראוי להיות ניתנת חקירה כזו תחת אפשרות הבירור. אבל לא כן תיקן צור עולמים, היודע יצרי מעללי איש, ויודע שהמשקל הנפשי הרצוי האפשרי להפוך על ידו את הצד המעולה שבההנהגה האנושית יבא דוקא ע"י אותו הספק הנמזג בכחות האדם ביחש אל ערך חייו, בין מצד קצבתם החומרית בין מצד תעודתם. משקל ההעלמה מכרעת בין לצורך "אל תרשע הרבה" שעלולים המון האדם לפול בו, בין לצורך "אל תהי צדיק הרבה" שאנשי הסגולה עלולים להמעד על ידו, שבאפס יד הדמיון המאריך לעומת זה את התשוקות החומריות והדמיוניות, שהן טובות במדתן לשכלל את העולם באופן שיהיה נאות כולו לתעודתו המוכנת לו מבורא כל יתברך, בחסר כח דמיון זה ע"י הגעת המחקר במקום שחסרון הידיעה טוב הוא, תשחית הידיעה הזאת הרבה, ותטשטש את צורת החיים וערכם. ע"כ כשם שקיצו של בשר ודם הוא בכלל הגזירה שלא יודע, כן היא ג"כ ההשגה היותר מעולה, מדת הימים, ערך החיים ותעודתם בצמצום ביחושם אל הזמן, ג"כ נעלמה מעין כל חי, וגזירה היא מלפניו ית' שאין מודיעים מדת ימיו של אדם, אע"פ שהיא גבוהה מההשקפה של הקץ הנחקר מצד הערך של בשר ודם, מ"מ הכל הוא בכלל הגזירה.
"אדעה מה חדל אני, א"ל בשבת תמות".
יש ערך ידוע להפסקת הפעולות שהאדם הפרטי פועל על הכלל. בכלל אין לך אדם שאין לו איזה השפעה כל דהוא על החוג הקרוב לו, ואותו החוג כמה שיהיה קצר, הוא מתרחב ע"י השפעה שיש להיחידים מאותו החוג על הקרובים לחוגם. ממילא מובן שלפי גדלו של אדם כן תהיה ההשפעה יותר רחבה, עד שההשפעה הגדולה והנפלאה של אדוננו דוד המע"ה ג"כ יש לה ערך ידוע מצד פרטיותו, כלומר יש קצב לפעולות הפרטיות שהוא עושה ופועל בתור איש פרטי. וחדלון של הפעולות הפרטיות מתי יסתיימו, זה אפשר כבר להשיג ע"י עזר השפעה אלהית. אבל זה אי אפשר שישיג מתי יסתיימו ג"כ ההשפעות הכלליות, עד שמצד הצורך של חדלון של פעולותיו בחיים יהיה צריך ג"כ שיפטר מן העולם. וזה דומה ממש להודעה פרטית שמודיעים לאדם, אבל מעלימים ממנו את הכלל שזה הפרט מונח בקרבו, ע"כ אינו יכול לדעת ידיעה ברורה ג"כ מערכו של הפרט, כדוגמת ידיעת היום המיוחד שהוא ענין פרטי. אבל כשאיננו יודע מתי יהיה בחודש ובשנה הלא אין ידיעתו מבוררת, מפני שהכלל נעלם ממנו, ע"כ לא יוכל להשיג את הפרט לבירור. כן ההשגה מתי תחדל פעולתו שהוא צריך לפעול בתור איש פרטי הפועל על הכלל זאת אפשר שתודע לו. אבל בזה עוד לא תמה אמתת פעולתו, כי אע"פ שהוא איננו פועל מ"מ ישנם ענינים רבים שבערך הכלל הם נחשבים לנפעלים מכחו, וכל זמן שהוא חי כחו עומד בהם, והם צריכים לתיקון הכללי שיתקיימו בצביונם, עד זמן ידוע הצריך להנהגת הכלל להיות בצביון זה המושפע מערך פעולתו בזמן שהיה עדיין פועל פרטי בפועל. ע"כ הידיעה של מה חדל אני, נודעה, אבל באופן כהה, נודעה מצד הערך הפרטי אבל לא מצד מקום הפרט בתוך הכלל הגדול. ויש עם זה הערה גדולה שפרטיותו של אדם אינה נאבדת לעולם באוצר הכלל, שהרי דוד ע"ה שכל ערכו לכאורה היא עבודת כלל ישראל, והנה המיתה נערכת למנוחה מצד הפרט הצדיק העובד, אבל מצד הכלל היא צער ויגון והיפוך המנוחה. א"כ אם פרטיותו היתה צריכה להתבטל כולה בערך הכלל הי' צריך שעכ"פ מיתתו, שהיא מנוחה בערכו הפרטי ועמל בערך הכלל, לא תהיה בשבת. אבל לא כן גזר אדון כל הנפשות, כי מאוצר הפרטיות שהיא קיימת ג"כ לעד יושפע כח הכללי. ע"כ לעת קץ האדם צריכה פרטיותו הנהדרה להתגבר עליו, להורות שהנצחיות לא תהי' רק במושג הכלל כ"א גם במושג הפרטי, ומזה תוצאות להשלמות מוסריות חיות וקיימות לעד. ע"כ באתהו הידיעה בשבת תמות, בתור מנוחה לפרטיות מציאות נפשך הנכבדת, דוד מלך ישראל חי וקיים.
"אמות באחד כשבת, א"ל כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אמות בע"ש, א"ל כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח".
ההשגחה האלהית מטפלת ביחוד בסדר התולדה האנושית, שבכללה היא מכוונת להתעלות, להגיע את הכלל אל תכלית המעלה הנועדת לו מיוצרו. ע"כ הסיבות שהן גורמות שינויים עיקריים בההנהגה הכוללת, הן מדוייקות מאד בעתן ובזמנן. וכאשר כל תקופה שהנושא את דגל הנהגתה הוא בראשית מעשהו, עושה היא את פעולותיה באופן מורגש, בשינויים כבירים לפי רוח החדש המתחיל פעולתו בכח, ואח"כ לעת זקנה אז הפעולות הולכות ע"פ הכח הקדום של ימי הילדות הסוערים. וכן נחקק בחק ההנהגה העליונה שכה תתנהג האנושיות, בין בצעדיה המהירים בין בהליכתה האיטית ובהפסקת תנועותיה. ע"כ כאשר ע"פ סדרי ההנהגה הכללית היתה צריכה תקופה חדשה להיות מתחלת, תקופת שלמה, שכפי ערך תקופה מתחלת רבות הנה תנועותיה, אין לערוך את הערך שיש ברושם הכלל מהלך של יום אחד. כי הסבות של השינויים בדרכי החיים וגורמיהם תלויות זו בזו. ע"כ אף שמצד קישור הנפש של דוד המע"ה אל הכלל, חפץ הוא שלא תהיה מיתתו המסבבת לו מנוחה ועדן אלהי כראוי לצדיק כמוהו, שע"כ יאתה לפניו ביום המנוח והעדן יום השבת, רצונו אמנם היה שלא תסבב רושם הפכי בנוגע אל הכלל, כי הכלל הלא יתעצב ויחסר לו המנוח הראוי ביום הקדוש, והוא חפץ היה להביע עומק קישורו אל עם מרעיתו, כי הוא חושק שגם פטירתו מן העולם לא תהיה נחקקת בצורת יחידות, כ"א בערך הנצרך להשפעת הכלל כפי נטיתו ורגשו, ע"כ היתה מגמתו למות באחד בשבת. אבל זהו רק מצד הנטיה הציבורית הנמצאת בנפשו הפרטית, אבל חיי הכלל הם מסודרים במהלך אחר, וכיון שכבר הגיע מלכות שלמה, שעתה תקופתו מתחלת, וכפי הנהוג בכל תקופה חדשה שינויים כבירים בסדרי החיים הציבוריים נכונים לה, א"א כלל לאחרה גם יום אחד, גם מלא נימא, בשביל איזה נטיה פרטית תהיה גדולה בערכה עד מאד. ע"כ פנה בקשתו להקדים את המאוחר, למות בע"ש. שמצב הנהגתו בערב יומו הלא היא הולכת בצעדים מתונים, בעיקרה היא יונקת מכח הפעולה הסוערת של הימים שהכח בהם מוכן יותר לפעולה, ושינויים כבירים אינם עלולים כ"כ בהם. ולעולם הלא ההליכה הכללית היא לפנים, לתכלית ההתעלות, אף שלפעמים אנו רואים ג"כ ירידה במהלך החיים הכלליים, נדע נאמנה שירידה זו צורך עליה היא, כי המגמה האלהית היא ההשתלמות וההשתבחות המוסרית והחומרית, ע"כ בהקדמת תקופה חדשה כללית אין כ"כ הפסד במיעוט זמן. אמנם כ"ז ניתן להאמר רק אם נשקיף רק על הערך הכללי, אבל כאשר נחדור לעומק ענין החיים נדע שהכלל אם שהוא נכבד מהפרט מפני ריבויו, אבל עצם מעמד הכלל הלא הוא הפרט, יסוד כל התנועות הכלליות הוא להיטיב ולשכלל את הפרטים הרבים הגנוזים בתוך הכלל הגדול. ע"כ כאשר לפנינו יזדמנו שתי השקפות סותרות, מעבר מזה ערך של חיים חדשים כלליים, ולעבר מזה ערך חיים פרטיים גבוהים ורמים בערכם, עלינו להודות כי חיי הפרט הרם והנשא הלא הוא הוא כל המגמה והתכלית של הכלל. כי למה ניתן לנו כל העמל הכללי, כדי להביא את הפרטים לאושר גדול, לשלמות אמתית בדעת ובהנהגה. ועכשיו כיון שלפנינו ישנם מין חיים כאלה שהם שלמים עד מאד, שהם קדושים בתכלית הקדושה ורמים בחפץ עליון זך וטהור, הלא זה הפרט הוא הוא היסוד הכללי. ע"כ טוב יום אחד בחצריך, טוב יום אחד שאתה בתור איש פרטי קדוש אלקים אשר רוח ד' דבר בך, איש שרוה"ק דבקה בנפשו הטהורה ואתה יושב ועוסק בתורה לפני, שהיא אמנם השלמה פרטית, נעלה ונשגבה היא לפני, חביבה יותר מאותן הפעולות שהן רק מכשירים להוציא מתוך האוצר הכללי פרטים שלמים וחשובים שכמותך. הקרבנות הם בכללם מכוונים בעקרם לתכלית הרשמת כבוד שמים במושג הכללי, ביחוד ריבוי הקרבנות שלפי המושג המוסרי הפרטי כבר נאמרי "לא על זבחיך אוכיחך", ולא דברתי עם אבותיכם ע"ד עולה וזבח . שהמוסר המתעלה ומכיר חפץ השלמות העליונה הוא מגיע כבר עד התכלית הפנימית של הקרבנות, אמנם ביחש הכלל היא עבודת ד' קדושה ונעלה עד מאד. הכלל כולו, רק אז בהיות בית ד' נכון ונשא, כולו אומר כבוד ומורא ע"י הזבחים וכל סדרי העבודה ע"פ התורה, יכיר הערת הרגש של כבוד ד' וסוד המוסר הטהור הבנוי על החפץ הנצרך להתעצם בלב כל איש ללכת בדרכי ד', ע"כ אלף העולות של שלמה יש להן ערך כללי גדול, שמהתבוננות של הכלל כולו יצאו הפרטים הטובים. אבל הפרט הרם הקדוש המתעצם כבר בשלמותו בדעת התורה באהבתה וידיעתה ובשלמות החשק לכל קודש, הוא הפרי עצמו היוצא כבר מכל העמל הכללי. ע"כ ודאי טוב יום אחד שאתה יושנ ועומק בתורה לפני, אף בהיותך כבר בלתי פועל מורגש בחיי הכלל, מאלף עולות של שלמה בנך, שהן כולן לתכלית ההדרכה הכללית לפי הכנת הכלל, שאלו אמנם הם מכשירים קדושים, אבל אתה בתור פרט שכבר נתעלה הנך עומד על יסוד התכלית עצמה, שראויה להיות חביבה ונאהבת מאד.
עין אי"ה - הרב משה גנץ (88)
הרב משה גנץ
71 - שחקן בהצגה א-לוקית
72 - איכות חיים
73 - עסק התורה- שורש כל המעלות
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
