ישיבה
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבה
 בית המדרש

בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • נח
קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
56
14 דק' קריאה • 44 דק' צפיה
שיעור לדרךאזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
האדם יוצר ופועל בעולם שיחת הרה"ג זלמן ברוך מלמד לפרשת נח (תשפ"ו) צריך להיות ישרים ◆ מה טעם פתח בבראשית ◆ השכל האנושי והשכל האלוקי היוצר ◆ חוכמת הקודש וחוכמת החול◆ לישראל יש הכוח לברוא וליצור ◆ רצון האדם כרצון ה' הפועל◆ צדקותו של נח ◆ השכל התורה והרצון, מחדשים ופועלים בעולם◆ הצורך בהחרבת העולם ◆ אברהם אבינו מקיים את העולם ◆ מדוע נחתם דינם על הגזל◆ ספיקא דממונא לחומרא◆ הגזל מעכב את התשובה◆ הגויים מתקבצים להילחם כנגד ה' וכנגד עמו צריך להיות ישרים נפתח בדברי הנצי"ב בפתיחתו לספר בראשית. הדברים ידועים אבל חייבים לחזור עליהם ולשנן אותם שוב ושוב. הנצי"ב מסביר מדוע ספר בראשית נקרא בפי הנביאים בשם ספר הישר, מדוע האבות נקראו ישרים, למה לא צדיקים, למה לא חסידים, למה דווקא המידה הזאת - מידת הישרות. מסביר הנצי"ב: "והענין, דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ... צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב ד). דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן בית שני שהיה "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (שם ה). ופירשנו, שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳, שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין. שהקב״ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אע״ג שהוא לשם שמים, דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום, היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום". הנצי"ב חוזר על כך כמה וכמה פעמים. לא מספיק להיות צדיקים וחסידים, ולעשות מעשים לשם שמיים, צריך שזה יהיה בישרות ובבריאות. כלומר, לא לחפש את החסרונות אצל אחרים, ולא לבקר את האחר בצורה מופרזת, אף לשם שמיים, אלא לראות את הצדדים הטובים, אפילו באומות העולם כל שכן בעם ישראל. ואת זה מורינו ורבינו הרב צבי יהודה היה חוזר ומשנן כדי שנזכור שתלמידי חכמים צריכים להיות אנשים ישרים. מה טעם פתח בבראשית כותב רש"י בתחילת התורה: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב ב)". כי התורה כולה עניינה להורות הלכות, והלכות מתחילות ב"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה". "ומה טעם פתח בבראשית? משום כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהילים קיא ו). יש מדייקים מהרישא של הפסוק, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ", שהקב"ה רצה להגיד את כח מעשיו שהוא ברא את העולם, שהקב"ה הוא הבורא. ויש מדייקים מהסיפא של הפסוק "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". הקב"ה אומר לישראל היושבים בארץ ישראל, יבואו האומות ויגידו, אתם לקחתם ארצות של אחרים, אך לא כן הדבר, הקב"ה ברא את העולם והוא מחלק את הארצות, הוא נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, וזה מה שכתוב בספר בראשית. יש הסבר נוסף למה פתחה התורה כך, שאמר רבי יהושע בער סולובייצ'יק, שהיה גר באמריקה. הוא אומר שכל התורה כולה היא באמת הלכות הלכות, וגם ספר בראשית כולו הלכות, הדרכות הלכתיות כיצד להתנהג. ספר בראשית ופרשת בראשית, מלמדים אותנו יסוד גדול. שאדם צריך ללכת בדרכי ה' ולהתנהג כמו רבש"ע, מה הקב"ה בורא, אף אתה צריך להיות בורא. אדם נברא בצלם אלוקים ולכן הוא צריך גם כן להיות בורא, לא רק להשתמש בבריאה ולפתח אותה, אלא פשוט להיות יוצר הבריאה. השכל האנושי והשכל האלוקי היוצר אני רוצה להסביר את הדברים על פי דברי הרב (אורות הקודש ג' עמ' סז): "סגולת ישראל היוצרת, השכל האלוקי הוא שכל יוצר שיש לו פועל בכל מילואיו, ושכל הברואים הוא שכל מצייר שאיננו יכול כי אם להציג לפניו את מה שישנו" כלומר, השכל האלוקי הוא יוצר יש מאין, הוא שכל יוצר, והשכל של הברואים הוא מפרש את מה שנמצא בעולם. הוא לא יוצר אותם אלא הוא מצייר אותם, הוא מתאר אותם, הוא מתבונן בהם, הוא משתמש בהם, אך הוא לא יוצר. רק השכל האלוקי הוא שכל יוצר. ממשיך הרב ואומר: "הקרבה האלוקית, מקנה לנבראים את סגולתו של השכל האלוקי". כאשר אדם מתקרב לריבונו של עולם, נמשך ממנו אליו קשר, ואור ה' הוא השכל האלוקי מאיר עליו, אז הוא יכול באיזה מובן מסוים להיות שותף עם הקב"ה במעשה בראשית. "ולפי ערך קרבתו האלוקית", ככל מה שאדם יותר קרוב לריבונו של עולם, "כך גדל כוח יצירתו", כך הוא יכול להיות שותף גדול יותר עם הקב"ה. בעצם היצירה של העולם, מוסיף הרב "גם ההצטיירות השכלית הפשוטה יש בה מלשד הקודש של קרבת אלהים במדה ידועה. וכל מה שתוכן הקרבה הזאת מתרחב, מתפשט ומתעמק ביותר, כן מראה הוא בבליטה יותר גדולה את השואתו עם השכל היוצר". כלומר, ככל שאדם מתקרב יותר לריבונו של עולם, עושה את רצונו ודבוק בו, אז אור ה' מאיר עליו, והוא מקבל כוחות עליונים אלוקיים, במובן מסוים כמובן. ממשיך הרב, "ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים, בשורש נשמתם, הוא ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר". כלומר, האדם כמו שהסברנו, הוא לא יוצר שום דבר, הוא לא יכול להמציא דברים יש מאין, הוא יכול רק להתבונן בקיים ולהבין את הקיים, לתאר את הקיים, להגדיר את הקיים, אבל לא ליצור אותו. זהו שכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, "מציג ברוחו את המצוי ומגלם אותו במעשיו". יש יצירה ויש ציור, אפשר להשתמש בקיים אבל לא ליצור דבר חדש. זהו שכל האדם בכללו, "אבל סגולה אלוקית של שכל יוצר, זאת היא הפליאה של סגולת ישראל". עם ישראל שהוא קרוב מאוד לריבונו של עולם, יש בו את הסגולה הזו שהוא יכול לפתח ולגלות מתוך תוכו את הכוח הזה של היצירה, "שהיא מבדלת אותו מן העמים כולם בעליונות כזאת, שכל הבדל סוגי לא ידמה לו". כלומר, ההבדל בין ישראל לעמים, בין השכל הישראלי ובין השכל של כל האומות, הוא בכך שלעם ישראל יש חיבור אל המקור האלוקי, אל הבורא, הוא כאילו יכול להיות חלק ולהופיע את הבריאה, להופיע להיות בורא, מה שאין כן השכל של שאר העמים שהוא שכל מצייר ולא שכל יוצר. חוכמת הקודש וחוכמת החול להשלמת הדברים אני רוצה להביא את דבריו של הרב באורות הקודש חלק א' (א א ). הרב מדבר שם על חוכמת הקודש לעומת חוכמת החול. אומר הרב: "חוכמת הקודש היא נעלה מכל חוכמה, בזה שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה". כלומר, מי שמתעסק בחוכמת הקודש הוא נהיה בעצמו קודש, הוא מתעלה. "מה שאין כן כל החוכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות עניינים נשגבים יפים ואציליים", כלומר, האנשים יכולים לצייר ולהבין רעיונות רוחניים ועליונים, אך "אין להם אותה התכונה המפעלית", הם לא הופכות את האדם לאדם אחר. אדם שעוסק בשאר החוכמות, הוא יודע את החוכמות, אך הן לא נהיות חלק ממנו. הוא כמו משהו שהוא סוחב על כתפיו ספרים, רעיונות, מחשבות, אבל זה לא הוא. אבל מי שעוסק בתורה, בחוכמת הקודש, אז התורה היא פועלת עליו והוא נהיה מציאות אחרת במהות שלו. יש אנשים שהם ידענים גדולים, הם "חמורים נושאי ספרים", יש להם הרבה ידע, יש להם שכל בתחום מסוים, אחד מתמטיקאי, אחד ביולוג, אך זה לא משנה את המהות שלהם. אבל מי שעוסק בחוכמת הקודש, הוא נהיה אדם אחר, המהות שלו משתנה, כל האישיות שלו נהיית אישיות אחרת. הרב ממשיך ומסביר את הדברים: "לטעם הדבר, כי כל ענייני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהווה את הכל". הקודש הוא המקור של הכל, של כל הופעת החיים בעולם. "ויש בכוח התוכן המקודש", שהוא המקור שממנו הכל נמשך, "להוות המון ברואים לאין תכלית". כלומר, "לנטוע שמיים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומובלטת על נפש ההוגה". אם הכוח של הקודש הוא לברוא עולם, על אחת כמה וכמה שהקודש בורא את האדם עצמו העוסק בקודש, הוא בורא אותו מחדש. "וכל המדעים של חול אין בהם זה הכוח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות" כלומר, הם יודעים רק לצייר אבל לא ליצור. "ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריאה חדשה", הם לא משפיעים על האדם להיות בן אדם, להיות 'מענטש', יכול אדם לדעת מקצוע כזה או אחר, אך הוא לא ישתנה באישיות שלו, הוא לא יהיה אדם יותר טוב, אדם עם מהות פנימית יותר מרוממת, יותר מקודשת, יותר מעודנת, זה לא פועל עליו. מה שאין כן בקודש. לישראל יש את הכוח לברוא וליצור אז כאן הרב מדבר על החוכמה, על הקודש, וקודם דיברנו על השכל. השכל אומר לנו יש זהות, השכל של עם ישראל, הסגולה האלוקית שיש בעם ישראל, זה שכל יוצר. עם ישראל עוסק בקודש והתורה יוצרת, הקודש יוצר, ועם ישראל עם התורה יש לו את הכוח "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" (ישעיהו נא טז). זה מה שאמרו חז"ל (סנהדרין סה ב), שאמר הקב"ה "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פב ו), אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר "כִּי אִם עֲוֺנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקיכֶם" (ישעיהו נט ב). העוונות יוצרים חיץ וגורמים שאדם לא יוכל לעשות מעשים שתמשך ההופעה האלוקית. הגמרא שם אומרת שישבו החכמים ובראו עגלה תילתא כל ערב שבת ואכלו אותה. הם השתמשו בספר יצירה שבו כתוב איך הקדוש ברוך הוא יצר את העולם. הביט בתורה ויצר את העולם, ידעו להבין את עומק חוכמת התורה, ופשוט כל יום שישי יצרו עגלה תילתא, עגלה משולשת, עגלה משובחת ואכלו אותה. אחד מהם יצר בן אדם, והתחילו לדבר איתו אך הוא לא יכול לדבר. אפשר ליצור בן אדם אבל אי אפשר לגרום לו לדבר. אז הוא אמר לו, חזור לעפרך. בכל אופן, יש כוח יצירה שאדם יכול להיות במדרגה כזאת של דבקות בריבונו של עולם עד כדי כך שהוא נהפך לאדם שכוחו כצדיק שגוזר והקב"ה מקיים. רצון האדם כרצון ה' הפועל להשלמת הדברים נראה עוד פרק באורות הקודש (חלק ג עמוד לב). דיברנו על השכל, וכן על חוכמת הקודש, על התורה. עכשיו נדבר על הרצון. אומר הרב: "היכולת האלוקית בחפצו קשורה" כלומר, מה שהקב"ה רוצה הוא יכול. אין אצלו הבדל ופער בין הרצון ובין היכולת. אצל האדם, הוא רוצה הרבה דברים, אבל הוא לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. האדם היה רוצה ללמוד ביום אחד הרבה דפים, להבין ולזכור אותם, אבל הוא מוגבל ולא תמיד יכול. יש פער בין הרצון ובין היכולת. אך אצל הקב"ה זה לא כך, אצל הקב"ה מה שהוא רוצה הוא יכול, מה שהוא רוצה מיד נוצר. רוצה זו מציאות. אצל האדם ישנם שלבים, בתחילה הוא רוצה אחר כך הוא מוציא את הרצון שלו מן הכוח אל הפועל, אך אצל הקב"ה אין פער ותהליכים, הרצון זו מציאות אלוקית שמיד נוצרת. היכולת האלוקית בחפצו קשורה, הקב"ה חפץ אז הוא יכול. "והיכולת האנושית נועדה היא לבוא למידה האלוקית הזאת להיות קשורה בחפצו". היכולת האנושית מוגבלת, אבל היא יכולה להתפתח על ידי זה שאדם יחבר את רצונו לרצון ה'. ככל שאדם מתאים את רצונו לרצון ה', אז הרצון שלו נעשה רצון שקשור לרצון האלוקי, הרצון האלוקי מופיע בו, ממילא כוח הרצון הזה יכול לפעול. "אני אמרתי אלוקים אתם. ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם". כלומר, יכולת החפץ שלו יכולה לפעול. "והוא הולך ומוכר עד כדי עמידה של ותגזור אומר ויקם לך". אדם יכול להגיע למצב כזה של צדיקות שהרצון שלו הוא רצון כל כך דבוק בריבונו של עולם עד כדי כך שהוא רצון פועל, שהרצון שלו משנה את המציאות. וזה מה שאומר הפסוק "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ" (איוב כב כח). צדיק גוזר והקב"ה מקיים. "זוהי מידת הצדיקים". צדקותו של נח "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו ט). מה זה בדורותיו. אומר הזוהר, בדורותיו פירושו של דבר, כל הדורות נמשכים ממנו, כל העולם כולו, כל האנשים כולם, בני נח אנחנו. כולנו גם בני אדם, אבל אנו לא קוראים לעצמנו בני אדם כי אדם קלקל, וכשהתורה מדברת על כך שאדם חוטא, היא לא אומרת נח כי יחטא אלא אדם כי יחטא, אם אדם חוטא הוא ממשיך את החטא של אדם הראשון. נח הוא צדיק, והצדיקות הזו היא ההתבטלות כלפי ריבונו של עולם. התורה קוראת לו צדיק, הקב"ה קורא לו צדיק. זאת אומרת, הוא צדיק גמור. צדיק הוא יסוד עולם. הצדיק מקיים את העולם. כל הדורות כולם נמשכים מנח, זו מידת הצדיקים. "ולפי צדקו של אדם הוא מדמה ליוצרו, יוצר כל באומר". אדם צדיק הוא יוצר כל. ממשיך הרב ואומר "ואין אדם בעולם שלא יהיה לו קורטוב של צדיקות", בקצת צדיקות יש לו קצת כוח, כל אדם לפי המדרגה שלו. זה מה שאומרת הגמרא (עבודה זרה י ב) "זוטי דאית בכו מחיה מתים" הקטנים שבכם יכולים להחיות מתים. השכל התורה והרצון, מחדשים ופועלים בעולם אם כן, דיברנו על שלושה דברים. הראשון הוא השכל הישראלי, השכל האלוקי שהוא כל יוצר, השכל של עם ישראל שיש בו משהו מהשכל האלוקי. הדבר השני הוא נשמת ישראל שיש בה ניצוץ אלוקי וכוח יצירת החוכמה, חוכמת הקודש היא חוכמה שיוצרת. ישראל ואורייתא חד הוא. ישראל יש בהם שכל אלוקי והם עוסקים בחוכמת הקודש שהיא כוח יצירתי. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם וכשישראל עוסקים בתורה הם מקיימים את העולם. ולא רק מקיימים אלא מחדשים, יוצרים ופועלים. הדבר השלישי הוא הרצון, התאמת השכל האלוקי והרצון. אם אדם מתאים את רצונו לרצון ה' אז הוא יכול לפעול. זו פרשת בראשית שמלמדת אותנו שהקב"ה ברא את עולמו, ועניינו של האדם להידמות להקב"ה, ללכת בדרכיו וליצור. זאת אומרת, הקב"ה נתן לנו את הכלי שבו הוא ברא את עולמו, זו התורה, ולנו יש לנו היכולת, יש לנו את הבכח, את השכל שלנו, ואת הכלי שהוא התורה, ועניינם של ישראל לחבר את העולם לריבונו של עולם ולחדש אותו, לעשות אותו טוב יותר, לתקן את העולם, וכל אחד, ככל מה שהוא מתאים את רצונו לרצון ה' הוא פועל יותר בעולם, יוצר יותר יצירות. הצורך בהחרבת העולם "עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו" (אבות ה ב) עשרה דורות אלו עשר בחינות. עשר זה שלימות, וכיוון שהעולם עדיין לא הגיע לשלמותו היה צריך להחריב אותו, אבל בכל זאת העולם התקדם שמתוכו יצא נח, ונח הוא כבר גרעין של כל הקליפות. היה צריך להחריב את כל העולם חוץ מאת משפחת נח. אבל זו הייתה התפתחות במשך עשרה דורות, העולם הפריד את הקליפה מהגרעין, הכול היה צריך להחריב, את כל הקלקולים, אך הגרעין נשאר. מאז נח יש שלב חדש. קודם לכן, לא היה ביטחון שהעולם יתקיים והיה מבול, אבל החל מנח מתחילה מדרגה חדשה בעולם. הקב"ה כורת ברית עם נח. בדרך כלל, כריתת ברית היא בין שני אנשים שהם חברים טובים ואוהבים, ורוצים שזה יימשך לעולם. הם כורתים ברית שאומרת, שאפילו אם יהיו משברים, אנחנו נישאר קשורים, נתגבר, וננצח את המשברים. עכשיו לא צריכים לכרות ברית, עכשיו הם אוהבים אחד את השני, ומטרת הברית היא לגשר על איזה משבר שיכול לקרות ביחסים שביניהם. אך הקב"ה לא צריך לכרות ברית במובן הזה שיכול להיות שתהיה מדרגה נמוכה מאוד ובכל זאת הקב"ה לא יביא מבול, לא זו הכוונה. אלא המובן של הברית היא הקביעות, הקב"ה מודיע עכשיו שהמשבר הזה של המבול הוא היה משבר בונה, הוא גרם לכך שעכשיו העולם למד לקח, ומכאן ואילך לא ירדו למדרגה כל כך נמוכה שיהיה צורך להביא מבול. אברהם אבינו מקיים את העולם אחרי עשרה דורות נוספים העולם מתקדם לעוד שלב, ואז כבר מופיע אברהם אבינו שהוא במדרגה אחרת לגמרי, הוא מקיים את כל העולם כולו, בזכותו העולם קיים. "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב ד), דורשים חז"ל "באברהם" (תנחומא הקדום בראשית טז). זאת אומרת, בזכות אברהם העולם קיים. כלומר, יש כאן תהליך של אלפיים שנות תוהו, ממש שליש משנות העולם, וזהו תהליך שעדיין העולם לא מילא את התפקיד שלו, הוא לא הוציא מתוכו את האדם שימלא את התפקיד שבשבילו העולם נברא. אז לכן זה נקרא אלפיים שנות תוהו עד שבא אברהם אבינו, ועכשיו יש לעולם כבר מי שיוציא את המגמה של העולם אל הפועל. מדוע נחתם דינם על הגזל חז"ל אומרים (סנהדרין קח א) שהחטא שבעקבותיו בא המבול הוא בעצם כל העבירות שבעולם, שלושת העבירות החמורות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל לא נחתם הדין אלא על הגזל. לגזל יש לו איזו חומרה מיוחדת, יש גילוי עריות, יש שפיכות דמים, יש עבודה זרה, ואלו דברים איומים ונוראים, אך לא נחתם דינם אלא על הגזל. אומרת שם המשנה, שדור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואחר כך הגמרא אומרת: "אמר רבי יוחנן בוא וראה כמה גדול כוחה של חמס", על הפסוק "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו יג) אומר התרגום, חטופים. "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם" (שם), אנה מחבליהון, מחבלים. הקב"ה מחבל אותם. הגמרא אומרת (בבא קמא קיט א) "כל הגוזל את חברו שווה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו". הדברים חוזרים גם בקהלת רבה (א יג) "רבי פנחס בשם רבי יוחנן לפי שהוא בעניין עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים אין לך קשה מכולם אלא גזל". מה ההבדל בין גזל לחמס. אומרים חכמים, גזל זה שאדם גוזל כמות כזאת שבית דין דן בזה ויכול להוציא את הגזל מיד הגזלן, אך חמס זה לקחת פחות משווה פרוטה ובית הדין לא דן על פחות משווה פרוטה. אתה לוקח כל פעם קצת פחות מפרוטה מכל אחד, ואי אפשר לדון בזה. ספיקא דממונא לחומרא אני רוצה ללמוד מכך לימוד חשוב מאוד. הגזל זה לא הדבר הכי חמור אלא הגזל האפור. יש דברים אפורים שאדם מורה היתר לעצמו, הוא עושה דברים שהם לא ממש אסורים אבל הם לא יפים. פעם ראיתי שמישהו לקח עגלה מהחנות ושם עליה את כל המצרכים שהוא קנה. הוא גר לא רחוק מהחנות, והעגלה נשארה ליד הבית שלו, הוא לא החזיר אותה. הוא בוודאי לא התכוון לקחת אותה, אולי למחרת יחזיר אותה, אולי מחרתיים, הוא לא גזל שום דבר, אבל בינתיים קונים אחרים לא יוכלו להשתמש בה בתוך החנות. אולי הרשו לך לקחת אך בתנאי שתחזיר מיד. לפעמים באים לשאול אותי שאלות כאלה, שהם דברים אפורים, שזה לא ממש גזל אלא רק בעקיפין. זה חמס, זה גזל קטן. צריך להתרחק מזה. כל ספיקא דממונא אני פוסק לחומרא. חז"ל אמרו "ספיקא ממונא לקולא" (בבא מציעא צה א), אבל זה ספק גזל. יש בקונטרס הספקות דיון, למה כל ספק ממון הוא לא ספק לחומרא, הרי כל ספק ממון הוא ספק גזל, ובספק גזל צריך להיות לחומרא?! יש על זה שיעורים רבים שמסבירים את הדבר הזה. קודם צריכים לדעת של מי הממון, אחר כך דנים עליו דיני איסורים. אבל אם באמת יכול להיות שאדם לקח דבר שהוא לא שלו, לך לחומרא, ואם זה שלו זה יחזור אליו בחזרה, ככה שאדם לא צריך לחשוש שמא הוא יפסיד מכל החומרות שלו, הוא לא יפסיד שום דבר. חשבנו שהדברים שבין אדם למקום הם הכי חמורים. באים חז"ל ואומרים לנו שדברים שבין אדם לחברו חמורים יותר. כמובן זה הצטרף לשאר העבירות החמורות, אבל על זה נחתם גזר דינם. הגזל מעכב את התשובה בתפילת נעילה אנחנו מתפללים "אתה נותן יד לפושעים למען נחדל מעושק ידינו" הרב שם (עולת ראיה ב עמוד שסה) מסביר שהגזל מעכב את ההתעוררות לתשובה. כל עבירה חוצצת ומעכבת את התשובה, אבל באופן מיוחד הגזל הוא זה שמעכב את האדם מלהתעורר ולשוב בתשובה ולתקן את מעשיו. אז קודם צריך לתקן את מה שמעכב ומונע את הדברים, כי כל יום אדם מתעורר בהתעוררות של תשובה. ומה שחז"ל אמרו לנו (אבות ו ב) "שבכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", מי שומע את הקול הזה - כל יום ישנה התעוררות של אדם שחושב אולי עכשיו אני אתקדם, אולי עכשיו אני אתקן את עצמי, אולי עכשיו אני אהיה יותר טוב. וההרהורים האלה באים אצל האדם הרבה פעמים. אך מה גורם לכך שהם לא מתפתחים - אחד הדברים החמורים ביותר זה הגזל, זה החמס. צריך להתרחק מזה. הגויים מתקבצים להילחם כנגד ה' וכנגד עמו ונסיים בדברי חז"ל שמביא המהר"ל (נצח ישראל לח). המדרש אומר (תנחומא ישן נח כד) "וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ט ב), אמר רבי איבו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: בשלושה מקומות היו חולקים באי עולם על הקב"ה, אחד בדור הפלגה כשנאמר "וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית יא א), דברי חירופים היו משיחים אחר הקב"ה, אחד בימי גוג ומגוג, שנאמר "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהילים ב ב), ואחד בימי יהושע שנאמר "וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד". מהו פה אחד, שחלקו על הקב"ה שנאמר בו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו ד). מסביר המהר"ל: שלוש פעמים התכנסו כל באי עולם לעשות מרד בריבונו של עולם. פעם אחת בדור הפלגה, פעם שנייה בדורו של יהושע, ופעם שלישית בדור של גוג ומגוג. בדור הפלגה נולד אברהם אבינו, הוא משנה את פני העולם, הוא פורץ דרך חדשה נגד כל העולם, כולם עובדי עבודה זרה ואברהם אבינו מעבר לנהר, הוא שונה מכל העולם, הוא קורא בשם השם האחד. ברגע שהוא קורא בשם השם האחד, העולם הגויי לא יכול לקבל את זה, ולכן מתקבצים כנגדו כל העולם. זה דור הפלגה. בזמן יהושע, עם ישראל נכנס לארץ ישראל. הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל גם כן יש בה קריאה חדשה בשם השם אחד כמו שאנחנו אומרים "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", אומר הזוהר: בארץ ישראל עם ישראל יכול להופיע בתור עם אחד. כלומר, כאשר מגיע הרגע של הקריאה החדשה בשם ה' אחד, מתקבצים כל הגויים כנגד זה. הפעם השלישית היא בדורו של גוג. שוב פעם יש קיבוץ גלויות, עם ישראל חוזר לארץ ישראל, העולם לא יכול לקבל את זה ומנסה לפגוע. מתקבצים כולם על ה' ובעצם הם מתקבצים על עם ישראל שהם נושאים את שם ה'. אולי מה שהמדרש אומר זה על התקופה שלנו. אנחנו נמצאים בתקופה כזאת שעם ישראל מתקבץ לארץ ישראל כמו שהיה בזמן יהושע, אנו נמצאים באמצע התהליך הזה, הוא עוד לא נגמר, חזרה לארץ ישראל, חזרה להופעת השם אלוקינו השם אחד שזו עניינה של הגאולה האחרונה. ואז יש התנגדות של הגויים שהם לא יכולים לקבל את הגודל הזה, והם מתקבצים יחד ואנחנו נמצאים בעימות גדול מאוד מול עמים רבים מאוד. המדרש מסביר לנו על מה העימות, מה הסיבה שלעמים כל כך קשה עם זה שעם ישראל חוזר לארץ ישראל - כי החזרה של עם ישראל לארץ ישראל זו קריאה חדשה בשם ה', וקריאה חדשה בשם ה' האחד היא מעוררת את ההתנגדות שלהם, ועל זה המלחמה, על זה המאבק. זה עניינו של עם ישראל, להופיע את השם אלוקינו השם אחד. וכמו שבימי יהושע נכנסנו לארץ ישראל למרות ההתנגדות שלהם, כך גם עתה. אמנם עוד לא הגענו אל השלמות המלאה, כיוון שיש שלבים בהכרה הזאת של השם אלוקינו השם אחד. אברהם אבינו היה כמי שאיחה את הקרע. כלומר, הוא חיבר את העולם להיות אחד כאשר הוא אמר שהעולם אחד כי הרי ריבונו של עולם הוא אחד, אז העולם הוא אחד. עם ישראל הוא אברהם אבינו, הוא קורא בשם ה' אלוקינו ה' אחד, הוא מופיע את שם ה' אחד. אחר כך היה עוד שלב בימי יהושע, היו בדרך עוד שלבי ביניים, וכמובן והשלב שאנחנו נמצאים בו עכשיו זה שלב חדש של קריאה בשם ה' אלוקינו ה' אחד.
undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נח
נח
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב שמואל אליהו
     הרב שמואל אליהו
  • הרב דוד דודקביץ'
     הרב דוד דודקביץ'
  • הרה"ג יעקב אריאל
     הרה"ג יעקב אריאל
  • הרב דוד חי הכהן
     הרב דוד חי הכהן
  • הרב יהודה מלמד
     הרב יהודה מלמד
  • הרב אליקים לבנון
     הרב אליקים לבנון
  • הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
     הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
  • הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
     הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
  • הרב ש. יוסף וייצן
     הרב ש. יוסף וייצן
  • עבודת הנפש והמידות
    43 דק'
    אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א

    עבודת הנפש והמידות

    עבדת מידות נפש א -ה

    השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
  • ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
    40 דק'
    יסודות הש"ס

    ספקות באיסורים מול ספקות בממונות

    השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

    הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
  • תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
    30 דק'
    אורות ישראל ותחייתו

    תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת

    אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח

    השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

    הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
  • מגדולת הבריאה לעבודת הלב
    נח

    מגדולת הבריאה לעבודת הלב

    השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

    הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
  • משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
    עין אי"ה - הרב משה גנץ

    משמעות הדין ככוח מרפא לנפש

    שבת א, ק"ס

    השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

    הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
  • שאלות הדין ומבט אל העתיד
    44 דק'
    עין אי"ה - הרב משה גנץ

    שאלות הדין ומבט אל העתיד

    שבת א, קס"ב - קס"ד

    השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

    הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
  • קרוב אליך – נח
    קרוב אליך

    קרוב אליך – נח

    עלון מספר 622

    עלון מספר 622

    רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
  • משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
    46 דק'
    נח

    משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?

    הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

    הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
  • חובת לימוד כל יסודות התורה
    רביבים

    חובת לימוד כל יסודות התורה

    מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

    הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
  • פרפראות פרשת נח תשפז
    פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

    פרפראות פרשת נח תשפז

    קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

    רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
  • מאמר נח פז
    נח

    מאמר נח פז

    הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
  • הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
    47 דק'
    תפילות, קידוש וסעודות

    הלכות סעודות שבת הלכה למעשה

    שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

    הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
  • מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
    39 דק'
    בבא מציעא

    מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה

    שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז

    הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
  • פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
    1:04
    קול צופיך - הרב שמואל אליהו

    פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה

    הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
  • גדלות עם ישראל
    38 דק'
    אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

    גדלות עם ישראל

    אורות התחיה - פסקה ה'

    השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
  • פרשת נח – איזון לאומי
    45 דק'
    נח

    פרשת נח – איזון לאומי

    מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי

    הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
  • בכורות דף כ"ו
    25 דק'
    בכורות

    בכורות דף כ"ו

    הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
  • תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
    34 דק'
    מידות הראי"ה

    תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית

    הקדמה למידות הראי"ה

    השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.

    הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il