ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
- ספריה
- מועדים
- נר ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' ישראל חיים בן הרב דוב בער לבנון ז"ל
בסוגיית חנוכה בגמרא 1 , מופיעות שתי מימרות של ר' תנחום: אחת בהלכה, ואחת באגדה. בהלכה - "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי", ומיד לאחריו באגדה - "מאי דכתיב 'והבור ריק אין בו מים'?, ממשמע שנאמר: 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל 'אין בו מים', מים אין בו, אבל נחשים ועקרבין יש בו". מה הקשר בין שתי האמרות הללו? 2
השווה בין ברכת 'שעשה נסים' לברכת 'שעשה לי נס במקום הזה"
'משך חכמה' מבאר את הקשר בין שתי האמרות של ר' תנחום בטוב טעם ודעת: ותורף דבריו, שר' תנחום בא להסביר את גדר הברכה, שמברכים על נר חנוכה, "שעשה נסים לאבותינו", שהיא כמו הברכת הרואה מקום שנעשה לו נס, שמברך "שעשה לי נס במקום הזה", ולגבי ברכה זו קובע אבודרהם שברכה זו נאמרת דווקא על נס שיצא מדרך הטבע, כאשר רואה את המקום שארע בו הנס.
והנה בחנוכה היו שני נסים: ניצחון המלחמה על מלכות אנטיוכוס, והוא נחשב עדיין לנס בגדר הטבע, ונס פך השמן שהוא מחוץ לדרך הטבע.
וכיוון שברכת "הרואה" מברך רק על נס על-טבעי, לכן אי אפשר לברך ברכה זו על נס הניצחון במלחמה, אלא על נס פך השמן שהוא נס על-טבעי. ותיקנו לברך ברכה זו על ראית הנרות, שהן כאילו מקום הנס. ולכן יש להדליק למטה מכ' אמה במקום שהעין שולטת בו, כדי שיברך במקום הראוי לברכת "הרואה".
על פי דבריו ניתן לתרץ את קושיית התוספות 3 : מדוע תקנו בנר חנוכה ש"הרואה" מברך "שעשה נסים" מה שלא מצאנו בשאר המצוות? ולפי הדברים הנ"ל הקושיא מיושבת היטב, משום שתוכן הברכה היא ברכת "הרואה מקום שנעשה בו נס", ומעצם יסודה של ברכת "על הנסים" לא נתקנה אלא לרואה את הנר, אלא שהטילו על מי שמדליק בעצמו שיברך ברכה זו, בשעת קיום המצווה שהוא הזמן המובחר ביותר לברך, שהדלקה עושה מצווה. ולכן גם מי שאינו מקיים בעצמו את המצווה יכול לברך ברכת "הרואה".
מוסיף ה'משך חכמה' שאת זה למד ר' תנחום מפרשת בורו של יוסף. על פי מדרש תנחומא 4 , על הפסוק: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" מה ראו? ראו את יוסף כשחזר מלקבור את אביו, הלך והציץ בתוך הבור שהשליכוהו לשם, והם חשבו "לו ישטמנו אחינו..." ויוסף לשם שמים התכוון, לברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".
והנה יוסף זכה לשני סוגי נסים: נס טבעי ועל-טבעי. הנס הטבעי הוא, פרשת ירידתו למצרים. כל השתלשלות הקורות אותו מירידתו למצרים עד שנעשה למשנה למלך מצרים. שונה מזה הנס שניצל מאותו בור שנחשים ועקרבים יש בו, שהיה נס יוצא מדרך הטבע 5 . ולכן כשיוסף רצה לברך "שעשה לי נס במקום הזה", לא היה יכול לברך על הצלתו במצרים שהיה נס טבעי, אלא על נס הצלתו מבור הנחשים שהוא נס על-טבעי, ולכן חזר לאותו הבור, כדי לברך שם. וזה הקשר בין שני מאמרי ר' תנחום - הוא רבי תנחומא שבמדרש.
מדוע ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" היא רק על נס על-טבעי?
ונראה להעמיק עוד בדבר, מדוע אין לברך ברכת "ברוך שעשה לי נס" גם על נס שנעשה בדרך הטבע?
הכלל בתקנת הברכות של חכמים הוא, שמברך רק על דבר מוחשי ומורגש. למשל בעניין הברכה על בשורות טובות ועל בשורות רעות, אומרת הגמרא "לא כעולם הזה - העולם הבא: בעולם הזה על בשורות טובות מברך "הטוב והמיטיב", ועל בשורות רעות מברך "ברוך דיין האמת", ובעולם הבא על הכל מברך "הטוב והמיטיב" 6 , משום שאז יודע שהכל לטובה, מה שאין כן בעולם הזה נראה לנו שיש טוב ויש רע, ולכן יש הבדל בין הברכות. ולכאורה אם אנו יודעים זאת ומאמינים שהכל לטובה, מדוע שלא יברך גם עתה על בשורות רעות "הטוב והמיטיב"?
התשובה לכך, משום שאין מברכים על דבר שאין משיגים אותו רק באמונה, אלא כמו ברכת הנהנין, שמברכים על מה שאנו חשים. ולכן כדי שנוכל לברך "שעשה לי נס" צריך שיקרה דבר מחוץ לדרך הטבע שנראה אותו עין בעין, בלא שום ספק שיד ה' פעלה זאת.
השוואה בין נס "הבור" לבין ירידתו של יוסף למצרים
והנה אם נתבונן בנס הזה שארע ליוסף בבור שהיה מלא נחשים ועקרבים, נראה שהוא כעין משל לכל מה שקרה לו במצרים. מצרים נמשלה לנחש ולתנין כפי שנאמר עליהם "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" 7 , וכן הנחש הוא הסמל של מצרים, ומופיע בעטרה שלראש המלכיהם. אפשר שזו הסיבה שמשה רבנו עשה לפני פרעה אות ומופת בכך שמטהו נהפך לנחש, תפסו וחזר להיות מטה, ובלע את הנחשים שלהם, כמשל לכך שמלכות ה' תגבר על מלכות מצרים. וכמו שבבור היה יוסף נתון במקום נחשים ועקרבים, כך גם במצרים היה נתון במקום שנמשל לנחשים ועקרבים מול כל נחשי מצרים שהתנכלו להמיתו, גם במצרים הוא נזרק אל בור - בית הסוהר, וגם ממנו ניצל בדרך בלתי צפויה לחלוטין, עד שעלה לגדולה ונעשה משנה למלך מצרים. כל זה משול להצלתו מהבור המלא נחשים.
עמידתו של יוסף בניסיונות הרוחניים במצרים, גם הם רמוזים להצלתו מבור הנחשים, כידוע הנחש מרמז לנחש הקדמוני שהוא סמל החטא, ולכן הצלתו מן הבור מלא הנחשים מסמלת את היותו צדיק ומסוגל להתגבר על החטא 8 .
אור חיים הק' שואל איך עלה על דעתו של ראובן להציל את יוסף, ע"י שישליכו אותו אל הבור המלא בעקרבים ונחשים, שמיתתו שם בטוחה מהצלתו? עונה על כך האור החיים הקדוש: " לפי שאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמיים ", (חידוש גדול חידש כאן, שאדם יכול לשנות את רצון הבורא כביכול, ולהמית גם מי שלא נגזר עליו כן!) יוצא שראובן מסר את דינו של יוסף לשמים, ונמצא צדיק, שהנחשים לא פגעו בו.
מסופר בגמרא על ר' חנינא בן דוסא, שספרו לו על נחש (ערוד), שפוגע בבני אדם, עמד בפתח בו נמצא הנחש, יצא ונחשו ומת אותו ערוד! אמר להם ר' חנינא בן דוסא: ראו בני אין הנחש ממית אלא החטא ממית 9 . הנחש מסמל את הנחש הקדמוני שורש החטא שהביא מיתה לאדם. וכשזוכה האדם להיות נקי מחטא הוא מנצח את אותו נחש, ולכן היה מבחן "הבור" סמל לעמידתו של יוסף במצרים בכל הניסיונות, והוא יוסף הצדיק תחילתו ועד סופו.
אמרו בגמרא שיוסף מחייב רשעים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב עשירים, והלל מחייב עניים, "רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף וכו'" 10 , כלומר יוסף הוא סמל לעמידה בניסיונות, שאין כמוהו להיות בבור נחשים רוחניים, ולהישאר צדיק בעמידתו האיתנה מולם.
רואים בבירור שכל מה שעתיד לעבור על יוסף הן מבחינת ההצלה הגשמית והן מבחינת ההצלה הרוחנית, כבר היו רמוזים באותה ישועה שזכה לה באותו הבור. ולכן כאשר יוסף חזר אל הבור כדי לברך ברכת "שעשה לי נס במקום הזה", בודאי התכוון לכלול באותה ברכה את כל המוצאות אותו עד הלום, גם את הנס הטבעי, שעליו בפני עצמו אי אפשר לברך "שעשה לי נס במקום הזה".
השוואה בין נס פך השמן לבין ניצחון המלחמה
בחנוכה אנו מודים על שני סוגי נסים. נס פך השמן ונס ניצחון המלחמה. אם נתבונן נראה שיש קשר בין שני הנסים הללו. נס פך השמן היה, ששמן מועט הצליח לדלוק הרבה יותר מכפי כוחו הטבעי, וזה מסמל את ניצחון המעטים את המרובים, ואותו שמן טהור בחותמו של כהן גדול מסמל גם את הניצחון הרוחני על חכמת יון. אלא שכאמור לעיל, ברכת "על הנסים" נתקנה רק על נס הגלוי, לכן מברכים אותה על ראית הנרות. אבל אין ספק שאנו מתכוונים לכלול בהודאה גם את הנס הטבעי של ניצחון המלחמה, כמו שאנו אומרים בזמן ההדלקה "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל המלחמות ועל התשועות שעשית לאבותנו, וכו'".
הקשר בין הברכה על הנס למקומו של הנס
שונה היא ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" מברכת "הגומל". האחרונה נאמרת רק פעם אחת אחרי שניצול מהצרה שעברה עליו, אבל הראשונה נאמרת בכל פעם שחוזר אל מקום אירוע הנס, ונפשו מתפעמת מחדש מהישועה שזכה לה. בנוסח הברכה מזכיר בפירוש את "המקום הזה" כי המקום גורם, וכמו שיש שייכות מיוחדת בין האדם למקום שנגלה לו כפתח תקווה, כמקור ישועה, ובהגיעו שמה זוכר זאת ומתעוררים חסדים קדמוניים עליו. זה הערך שיש לחזרה לאותו מקום שנושע בו "ולפרוע בו הקפותיו" (כפי שהוזכר על אברהם אבינו ע"ה) לכן יש לברך את הברכה על הנס באותו מקום!
והנה לפי מה שנתבאר שברכת "שעשה נסים" היא ברכת "הרואה מקום שנעשה בו נס", ולכן באו חכמים ותקנו לנו מצוות הדלקת נרות כדי ליצר את מקום הנס, שיהיה אפשר לברך שם את הברכה. ראוי להתעורר מזה בזמן הדלקת נרות, ולהרגיש כאילו הוא רואה את מקום הנס, את הנרות שהודלקו אז בזמן החשמונאים. שהדלקת הנרות שלנו, כמוה כהדלקת הנרות במקדש שהוא מקום הנס. כמקור לכך יש להביא את דברי הרמב"ן: "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרון אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן, הקורבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו... אל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו " 11 , משמע שהנרות שלנו הם המשך קיום המצווה של בית המקדש בכוח תקנת חכמים, וכאילו לא נפסקה הדלקת נרות לעולם. וא"כ כאשר אנו מדליקים נרות נחשב כאילו הדלקנו את המנורה במקדש, והרי זה כמקום הנס שאפשר לברך שם ברכת הרואה.
כתוב בספרים הקדושים שאפשר לזכות לראות בנרות את ה"אור גנוז", היינו, מכיון שהנרות הן כמקום הנס, הרי הן מעוררות אותנו לראות את יד ה' הגנוזה בטבע. וכמו שהנרות אז היו מקור השראה של תורה, כך בראיתם יזכה להשראה, לראות את האור הגנוז בתורה, ויוכל לחדש חידושי תורה באופן של מוסיף והולך.
ביאור ברכת "על הנסים" בפורים
לכאורה יש מקום להקשות על ברכת "שעשה נסים" בפורים שאינה בשעת הנס ולא במקומו, ומה טעם תיקונה? וצריך לומר שהקריאה במגילה כשירה שהיא חלק מכתבי הקודש מעוררת את הזמן, וכאילו היום היה הנס ש"הקורא את המגילה למפרע-לא יצא", ומפרשים זאת בדרך צחות, שהאומר כי הדברים היו רק בעבר לא יצא, אלא הם מתרחשים היום ממש בשעת בקריאה, ואז הזמן גם לברך על הנס. מה שאין כן בחנוכה ש"לא ניתנה להיכתב" היו צריכים חז"ל לחדש את מצוות הדלקת הנרות כדי שיוכל לברך בשעת ראייתם. מי יתן ונזכה לראות בנרות החנוכה את ישועת ה' הגנוזה בנרות, הרוחנית והגשמית כאמור: "תשועה ופורקן כהיום הזה".
^ 1 שבת כ"ב.
^ 2 אמנם ידוע שדרך הגמרא להביא כמה מימרות של אותו חכם בזה אחר זה, אבל כאן בולטת העובדה, שר' תנחום דרש פסוק מפרשת 'וישב', שקוראים בשבוע שחל בו חנוכה, ומתקבל הרושם, שזו הייתה דרשתו בהלכה ובאגדה בשבת שלקראת חנוכה, ואם כן הדעת נותנת שיש קשר רעיוני בין שני המאמרים.
^ 3 סוכה מ"ו ד"ה "הרואה"
^ 4 בר"ר פר' ק'
^ 5 הלכה שמי שנפל לבור של נחשים מעידין לאשתו שמת, ומתירין אותה להנשא. וא"כ העובדה שיוסף נשאר חי היא נס על טבעי.
^ 6 פסחים נ'
^ 7 יחזקאל כ"ט, ג'
^ 8 ברכות ל"ג
^ 9 יומא ל"ה
^ 10 פרשת בהעלותך בשם מגילת סתרים לרבנו נסים
^ 2 אמנם ידוע שדרך הגמרא להביא כמה מימרות של אותו חכם בזה אחר זה, אבל כאן בולטת העובדה, שר' תנחום דרש פסוק מפרשת 'וישב', שקוראים בשבוע שחל בו חנוכה, ומתקבל הרושם, שזו הייתה דרשתו בהלכה ובאגדה בשבת שלקראת חנוכה, ואם כן הדעת נותנת שיש קשר רעיוני בין שני המאמרים.
^ 3 סוכה מ"ו ד"ה "הרואה"
^ 4 בר"ר פר' ק'
^ 5 הלכה שמי שנפל לבור של נחשים מעידין לאשתו שמת, ומתירין אותה להנשא. וא"כ העובדה שיוסף נשאר חי היא נס על טבעי.
^ 6 פסחים נ'
^ 7 יחזקאל כ"ט, ג'
^ 8 ברכות ל"ג
^ 9 יומא ל"ה
^ 10 פרשת בהעלותך בשם מגילת סתרים לרבנו נסים
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא








