ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
אמר רבא: המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה, המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה. ואמר רבא: המודר הנאה מחבירו - מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים, אבל לא בימות החמה. המודר הנאה ממעין - טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים, אבל לא בימות החמה.
וגם כאן, כמו בסוגיא קודמת, נשאל: על אלו מצות מדובר? מה הביאור 'לאו' – האם זה איסור או שאין זאת מגמת המצוה? וכן באיזו סוג של הנאה אנו עוסקים?
כאשר דנים על מצוות, על פניו כל מצוות עשה כלולות תחת כותרת זו, כל מצווה שניתן להפיק ממנה הנאה – לאו ליהנות ניתנה. ונראה פשוט שאין הכלל הזה אומר שהמפיק הנאה מהמצווה עובר על איסור, שכן אין בכל מצווה איסור מעילה, אלא נראה שלכל היותר אין זו קיום מצוה לשמה בשלמות. ומכיון ש'לאו' אינו איסור מהו אם כן ביאורו? אלא נראה שביאור המושג הוא שכוונת ה' בנתינת המצווה לא היתה שהמקיימַהּ יפיק הנאה בכך, אלא שיַעשה רצונו. וכך מבואר ברש"י שם בסוגיא שכתב (שם ד"ה לא ליהנות):
לא ליהנות ניתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא שעול על צואריהם ניתנו.
ואם כן ההנאה הנלווית אינה נחשבת כמציאות בעלת משקל אלא כעין תופעת לוואי. ועל כן הגם שיש מצבים בהם אסור ליהנות מדבר מסוים אם הוא מופיע בתור מצוה אזי מותר להנות ממנו, משום שאין מחשיבים את ההנאה כקיימת או חשובה.
מהי הנאה?
בכלל נראה לדון מהו מושג ההנאה? סיפוק? שמחה? יתכן מאד ואדם לא ישמח בדבר מסוים בשל סיבות חיצוניות אך בכל זאת יהנה ממנו. כגון אדם שלא חש בטוב, ומביאים לו מזון, גופו יהנה מעצם קבלת המזון הדרוש לו, אך לא בטוח שהמזון יהיה משמעותי עבור האדם עד כדי כך שגם יקנה לו שמחה.
לכן חשבתי שהמושג הנאה מופיע כאשר יש לאדם מילוי צורך שנחסר ממנו או תוספת לצרכיו באופן שרוצה בו. לדוגמא, מי שמפעילים עבורו מזגן קר, אפילו אם מזג האויר אינו מאד חם, יתכן וזה מהנה אותו. אך במצב בו המזגן רק יזיק לו אין הדבר נחשב להנאה עבורו.
על כן נאמר, הנאה המגיעה מקיום המצוה היא הנאה של השלמת חובת האדם, ועליה אנו אומרים שלא מתייחסים לתחושת השלמה זו כהנאה גשמית אחרת לעניין איסורי הנאה. אך עדיין צריך ביאור מדוע מתעלמים מההנאה בקיום המצוות?
חסרון בהנאה הרוחנית
שני כיוונים מביאים בביאור ההתעלמות מההנאה. אומרת הגמרא בנדרים (טו, ב):
האומר לאשה קונם שאני משמשך, הרי זה בבל יחל דברו. והא משתעבד לה מדאורייתא, דכתיב: שארה כסותה ועונתה לא יגרע! באומר הנאת תשמישך עלי.
הר"ן הקשה על גמרא זו:
וא"ת וכי אמר הנאת תשמישך אמאי מתסר והא מצות לאו ליהנות ניתנו? יש לומר דכי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ה"מ לומר שאין קיום המצות חשוב הנאה, אבל מ"מ אי מתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה - הנאה מקרי. ומשום הכי אמרינן בפ' ראוהו ב"ד הנודר הנאה מן המעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה.
כלומר, הנאת קיום המצווה בלבד אינה נחשבת להנאה של ממש בנוגע לדיני איסורי הנאה. אך אם משולבת בקיום המצוה גם הנאת הגוף – פשיטא שא"א להתעלם מאותה ההנאה, ועל כן אסורים. דבר זה מפורש בגמרא ביחס לאיסור הנאה במעיין בקיץ אז נהנה מעצם הרחיצה והצינון. אך עדיין יש לשאול מדוע אין הנאה רוחנית נחשבת להנאה?
ואולי אפשר לומר דבר קצת מחודש עפ"י מה שכתבנו לעיל במובן המושג הנאה – תחושת ההשלמה. ביחס אל המצוות היא תמיד לא תהיה נכונה עד הסוף, שכן יש תמיד מדרגה שלימה עוד יותר. אמנם, שמחה במצווה יכולה להיות, וצריכה להיות כמו שהתורה עצמה דורשת מאיתנו (ראה דברים כח, מז), אך א"א להגדיר את ההנאה במצוה כדבר אמיתי וממשי עד כדי שיאסר.
ואולי אפשר להעמיס זאת קצת בדברי ר' שמעון שקאפ, שכתב (שערי יושר א, ז):
דכיון דעיקר הטעם דלא מיקרי מתהנה כשעושה מצוה, אף דיש לו שמחה וגם תועלת ע"י מעשה המצוה בעוה"ז או בעוה"ב, ואין לך הנאה גדולה מזו - משום דכל היכא דליכא הנאת הגוף ממש כאכילה ושתיה וכדומה הנאה חושית מגוף דבר הנאסר אזלינן בתר הכוונה של מטרת המעשה, ואם נעשית בשביל מטרה אחרת שלא בשביל הנאתו מה שנהנה חשבינן דממילא מתהנה.
אני מבין מדבריו שאמנם יש שמחה ורמה מסוימת של הנאה בקיום המצוות, אך איסורי הנאה חלים רק על גשמות, שכן בהם העיקר המכוון הוא ההנאה. אך מאידך גיסא, בהנאות רוחניות העיקר הוא מעשה המצווה ולא מה שהאדם מרויח ממנה, ועל כן כיון שאין כאן כוונה להפיק הנאה, וההנאה שכן מרויח נחשבת כדבר שאינו מכוון. וכמו שכ' רש"י שהמצוות הם כעול על ישראל. ומכל זה עולה שאין היחס אל ההנאה כדבר של ממש.
הנאה בטילה אל המצוה
הרשב"א אף הוא הקשה כר"ן:
ומיהו אכתי קשיא לי, אפי' לאוקמתין דאוקימנא באומר הנאת תשמישך עלי, דהא מצווה הוא במצות עונה, ומצות לאו ליהנות ניתנו, ומ"ש ממודר הנאה משופר דתוקע בו תקיעה של מצוה? וי"ל דמצוה זו אינה אלא מחמתה ולא מחמתו, ומשום דאשתעבד לה, וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו פקע שעבודו מינה אין כאן מצוה המחייבתו, ועדיין קשיא לי מ"מ הא איכא מצות פו"ר דרמיא עליה, ויש לומר דאינו מחוייב להקים זרע מזו דהא אפשר לו באשה אחריתי.
אך מדייקים האחרונים (שער המלך שופר, א) שהרשב"א לא תירץ כר"ן, ולא כתב שכיון שמצורפת גם הנאת הגוף הדבר יאסר, אלא כ' שהנדר חל משום שמצוות עונה יסודה בשעבוד האיש אל האשה, אך אם מחמת הנדר פקע השעבוד אזי גם המצוה איננה חלה. ולפי העדפת תירוץ זה עולה שלדעת הרשב"א במצוות בהם יש הנאת הגוף מצורפת אל הנאת קיום המצוה – עדיין מותר ליהנות מדין 'מצוות לאו ליהנות ניתנו'.
וכיצד יסביר הרשב"א את הגמרא אודות המעין, ממנה עולה בפשטות כדברי הר"ן? עונה השער המלך:
וההיא דמודר הנאה ממעיין דאסור לטבול בה בימות החמה כבר כתבנו שם משם המאירי ז"ל דה"ט מפני שהוא נהנה ממנו אחר המצוה דהיינו אחר שנטהר.
כלומר כיון שיש אפילו רגע של הנאת הגוף המגיעה לאחר קיום המצוה, אזי הדבר יאסר.
אך השאלה הגדולה יותר היא מה הסברא שלא לאסור את המעשה אם מצורפת אליו הנאה גשמית של ממש? וכתב ר' אלחנן בקובץ שמועות שאכן ההנאה קיימת אך היא משנית לקיום המצוה ועל כן בסתמא אינה מהווה שום תוספת משמעותית שתביא להתחשבות בה, אלא אם כן יש סיבה להגדיל את משקלה.
וחשבתי שאולי אפשר לקשר את שיטת רשב"א בשתי הסוגיות האחרונות שלמדנו. לשיטתו מצוות לא צריכות כוונה, וכאן אע"פ שיש הנאה גשמית היא בטילה בחיבורה אל המצוה. וסברת שתיהן היא שהמצווה מאד חזקה מצד עצמה ולא יתערבו בה או יפעלו עליה מחשבת אנוש או הנאתו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
