ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל
מאז הקמת מדינתנו אנו עומדים מול איומים ההולכים וגוברים מצד אויבינו המעונינים להשמידנו. טענתם הרשמית היא שהם רוצים חלקים נרחבים מארצנו, מה שקוראים "שטחים תמורת שלום". אבל ה' מסר בידינו את ספר הספרים, מקראות קודש, שנלמד בו ונתחנך לקיים דרישת ה' מאתנו. הרי היה פעם מצב דומה למצבנו, עוד לפני קרוב לשלשת אלפים שנה. בימי יפתח הגלעדי, תקף אותנו מלך עמון (היום רבת עמון, בשטח ירדן) בתביעה שנמסור לידי הגוים את הגלעד (שטח ממזרח לירדן).
יפתח, שופט ישראל, ניסה בתחילה לפייס אותו בדברי ריצוי (שופטים יא, יב-כט). הוא הסביר כי אנו כלל לא התקפנו את בני עמון, בתקופת יציאת מצרים. אדרבה נצטוינו לא להתגרות בבני עמון (דברים ב, יט) והקפנו את ארצם בדרכנו לארץ הקודש, בלי שום מגע אתם. אבל סיחון מלך האמורי הוא שהתקיף את בני עמון וכבש חלק מארצם, כולל הגלעד. אחר כך כאשר סיחון יצא בקרב נפשע נגדנו, בלי שהצקנו לו במאומה (שופטים יא, כ) באותו זמן "ויתן ה' אלוהי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל, ויכום ויירשו ישראל את כל ארץ האמורי" (יא, כא) הכולל את הגלעד. זאת אומרת, לא לקחנו מידי עמון, אלא מידי סיחון, שהוא הכובש מידי עמון. ואם יש לו למלך עמון טענות, אסור שיהיו מופנות נגדנו, וזה שלא בצדק. ואנחנו בני ישראל יושבים בחבל ארץ זו כבר שלש מאות שנה "ומדוע לא הצלתם בעת ההיא?" (יא, כו). "ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עושה אתי רעה להלחם בי. ישפוט ה' השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון" (יא, כז). ומסופר שם "ולא שמע מלך בני עמון", כלומר לא הסכים לקבל דברי פיוס.
כיצד הגיב יפתח? הוא לא המתין עד שיותקף ע"י אויב מרושע זה, אלא "ותהי על יפתח רוח ה' ויעבור את הגלעד וכו'. ויתנם ה' בידו מערוער ועד בואך מנית, עשרים עיר ועד אבל כרמים, מכה גדולה מאד, ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל" (יא, לג). זאת אומרת, לא רק מלחמת התגוננות, אלא הגיב יפתח במלחמת תנופה והכה באויב, בשטח האויב, עשרים ערים "מכה גדולה מאד"! רק לשון זו ותגובה זו מבינים אויבינו, לא התרפסות שפלה.
אפשר במלים אחרות לתאר תגובתו של יפתח כך. הוא לא הגיב כמו כמה בזמננו הסבורים כי "קדושת האדם הוא יותר מקדושת המקום"; הוא לא היה סבור כי "פקוח נפש דוחה מצות ישוב ארץ ישראל". כי אם כן, אילו היה מפתה את היהודים היושבים ממזרח לירדן לנטוש את בתיהם, לערוך "התנתקות", היה מציל חיי אדם! לא כן, אלא הוא הודיע למלך עמון "תן אתה שטחים תמורת שלום". תוותר אתה על תביעתך לקבל את הגלעד, אחרת אנו נחסל אותך. אומר ועושה, יפתח ביצע מלחמה, וה' עמו.
אם נתאר הדבר במצב העדכני, אם שליט סוריה אומר לנו "תמסרו לנו את הגולן, אחרת נקח מכם זאת בכח הזרוע", עלינו להגיד לו: "אנחנו לא לקחנו מכם מאומה. אתם התקפתם אותנו בפעולה בלתי אנושית במלחמת ששת הימים, וזה בידינו מכח המנצחים. וצריכים אנו להחזיק ברמת הגולן כדי לשמור שאתם לא תתקיפו שוב את בקעת הירדן או את בית שאן". ואם הוא ממשיך לאיים עלינו, נכה בהם "עשרים ערים, מכה גדולה מאד".
אבל מה ההבדל בין המנהיגים הפולטיים שלנו (בין מימין ובין משמאל) בימינו לבין יפתח הגלעדי? ההבדל הוא שהוא האמין בה'. הוא האמין במה שכתוב בתורה. הוא נשען על בורא עולם. הרי כך דיבורו למלך עמון: "ועתה ה' אלוהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?" (שופטים יא, כג). כלומר לא אנו נצחנו בכח הזרוע, אלא אבינו שבשמים הוא שבירך אותנו בהצלחה צבאית. ומי שיש אמונה בה' בלבו, הוא חזק יותר מכל. יש לו אמונה בצדקת דרכו, והוא מרוכז בתפקידו ויעדו. הוא יוצא לקרב ונוצח.
ובאמת, תמיהה גדולה יש לי על אותו ציבור חילוני מובהק שבארצנו. הרי שנה זו אנו חוגגים ששים שנה לתקומת מדינתנו. בעת הקמת התנועה הציונית חשבנו כי עמי האיזור יקבלו בברכה את בואנו, כי נשפר להם את הכלכלה, נביא להם קידום טכנולוגי וכו'. אבל אדרבה, המטירו עלינו שנאה תהומית עד שכבר נהרגו מאתנו עשרות אלפים איש במאה שנים האחרונות. וסוף שנאה זו אינו צפוי באופק. משום מה לנו להיאחז בשטח גיאוגרפי זה? אילו יש לו לאדם אידיאל, יש לו רצון לקיים תרבות יהודית, יש לו צורך למדינה עצמאית כדי לקיים ארחות חיים מסוימים, מובן על מה לוחמים. אבל אם רצוננו לנהוג ארחות חיים כמו הגוים, על מה לנו להלחם נגד אויבינו שמסביב? הרוצה לחיות כמו גוי, עליו להגר לאמריקה או למדינות אוסטרליה וכדומה ויחיה חיים שקטים ושלוים, כגוי. לא יציקו לו כי הרי הוא גוי כמותם. אבל לחיות בארץ ישראל, בלי שום סממן יהודי, ולהמשיך להלחם נגד הערבים, והם הורגים בנו ואנו הורגים בהם, זוהי איולת ופראות בלתי אנושית. והרי לפי נסיון מאה שנה, השנאה הגזעית של פאן-איסלם נגדנו, גם במדינות הרחוקות מכאן כמו איראן או ערב סעודית, אין שום סימנים או רמזים כי שנאה זו תחדל. וגם אם פלוני אחמד ישלים אתנו, ערבי אחר קיצוני איברהים ימשיך בטרור נגדנו. ואין סיכוי שערבי אחד ילחם נגד ערבי אחר כדי להציל את חיינו?
ולכן הקריאה לתשובה כללית, לכל ריבוי מליוני אוכלוסי היהודים שבארצנו צריכה להיות ללמוד לקח מן יפתח. כאשר עמי ערב (בימיו מלך עמון) פותחים נגדינו במעשי איבה, וכבר שלחנו אליהם שליחים: "מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי?" (שופטים יא, יב) וללא הועיל, עלינו להתקיף אותם בטרם יתקיפו אותנו. עלינו ללמוד מיפתח. הוא לא אמר אותה איולת של "התכנסות" או "ניסוג אחורה", או נבטל מאחזים (נקודות שנוצרו דוקא להגן על האוכלוסיה היהודית הסמוכה, ודלא כמחשבת שופטי בג"צ ושר הבטחון הרואים בהם מפירי חק).
וזוה הברכה שבירך משה רבינו את עמו, בטרם עלותו לגנזי מרומים: "אשריך ישראל! מי כמוך עם נושע בה', [והוא] מגן עזרך, ואשר [הוא] חרב גאותך. ויכחשו אויביך לך? ואתה על במותימו [המקומות הגבוהים, שמשם הם צופים עליך ויכולים חלילה לירות עליך ולהרוג אותך] תדרוך!" (דברים לג, כט).
עלינו ללמוד מנסיון העבר. נסיונות הפוליטיקאים נעדרי האמונה בה' הביאו אותנו לשוקת שבורה. ערבים יורים עלינו רוקטות כל יום ויום. הם יוזמים טרור נורא נגדנו, בכל מקום שיהודי נמצא (גם בחו"ל). עלינו ללמוד מיפתח, שהאמין שה' הוא העורך מערכות ישראל. והוא אמר לנו להלחם עבור ארצנו. ואם אז היה מדובר אפילו בשטח ממזרח לירדן (גלעד) קל וחומר הדברים במלחמתנו על לב ארץ ישראל, מערבה לירדן.
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמואל ב י, יב). אמר שם רד"ק: "ובעד ערי אלוהינו: שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם, אם יתחזקו עלינו וינצחונו. ואם עשו כן, לא יהיו ערי אלוהינו אלא ערי אלהים אחרים" עכ"ל. כלומר בזה שאנו יושבים בערינו, יש בהם קדושה. אבל אם חלילה נמסרים ישובי ישראל לשלטון הגוים, אין לך חילול השם יותר מזה, והם "מוכיחים" כביכול הצלחה לאלילים אחרים. עלינו לשוב בתשובה על זה, ולהוכיח בכך את אחינו החילונים, שיחזרו להיות יהודים אמיצים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.










