ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל
מאז הקמת מדינתנו אנו עומדים מול איומים ההולכים וגוברים מצד אויבינו המעונינים להשמידנו. טענתם הרשמית היא שהם רוצים חלקים נרחבים מארצנו, מה שקוראים "שטחים תמורת שלום". אבל ה' מסר בידינו את ספר הספרים, מקראות קודש, שנלמד בו ונתחנך לקיים דרישת ה' מאתנו. הרי היה פעם מצב דומה למצבנו, עוד לפני קרוב לשלשת אלפים שנה. בימי יפתח הגלעדי, תקף אותנו מלך עמון (היום רבת עמון, בשטח ירדן) בתביעה שנמסור לידי הגוים את הגלעד (שטח ממזרח לירדן).
יפתח, שופט ישראל, ניסה בתחילה לפייס אותו בדברי ריצוי (שופטים יא, יב-כט). הוא הסביר כי אנו כלל לא התקפנו את בני עמון, בתקופת יציאת מצרים. אדרבה נצטוינו לא להתגרות בבני עמון (דברים ב, יט) והקפנו את ארצם בדרכנו לארץ הקודש, בלי שום מגע אתם. אבל סיחון מלך האמורי הוא שהתקיף את בני עמון וכבש חלק מארצם, כולל הגלעד. אחר כך כאשר סיחון יצא בקרב נפשע נגדנו, בלי שהצקנו לו במאומה (שופטים יא, כ) באותו זמן "ויתן ה' אלוהי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל, ויכום ויירשו ישראל את כל ארץ האמורי" (יא, כא) הכולל את הגלעד. זאת אומרת, לא לקחנו מידי עמון, אלא מידי סיחון, שהוא הכובש מידי עמון. ואם יש לו למלך עמון טענות, אסור שיהיו מופנות נגדנו, וזה שלא בצדק. ואנחנו בני ישראל יושבים בחבל ארץ זו כבר שלש מאות שנה "ומדוע לא הצלתם בעת ההיא?" (יא, כו). "ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עושה אתי רעה להלחם בי. ישפוט ה' השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון" (יא, כז). ומסופר שם "ולא שמע מלך בני עמון", כלומר לא הסכים לקבל דברי פיוס.
כיצד הגיב יפתח? הוא לא המתין עד שיותקף ע"י אויב מרושע זה, אלא "ותהי על יפתח רוח ה' ויעבור את הגלעד וכו'. ויתנם ה' בידו מערוער ועד בואך מנית, עשרים עיר ועד אבל כרמים, מכה גדולה מאד, ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל" (יא, לג). זאת אומרת, לא רק מלחמת התגוננות, אלא הגיב יפתח במלחמת תנופה והכה באויב, בשטח האויב, עשרים ערים "מכה גדולה מאד"! רק לשון זו ותגובה זו מבינים אויבינו, לא התרפסות שפלה.
אפשר במלים אחרות לתאר תגובתו של יפתח כך. הוא לא הגיב כמו כמה בזמננו הסבורים כי "קדושת האדם הוא יותר מקדושת המקום"; הוא לא היה סבור כי "פקוח נפש דוחה מצות ישוב ארץ ישראל". כי אם כן, אילו היה מפתה את היהודים היושבים ממזרח לירדן לנטוש את בתיהם, לערוך "התנתקות", היה מציל חיי אדם! לא כן, אלא הוא הודיע למלך עמון "תן אתה שטחים תמורת שלום". תוותר אתה על תביעתך לקבל את הגלעד, אחרת אנו נחסל אותך. אומר ועושה, יפתח ביצע מלחמה, וה' עמו.
אם נתאר הדבר במצב העדכני, אם שליט סוריה אומר לנו "תמסרו לנו את הגולן, אחרת נקח מכם זאת בכח הזרוע", עלינו להגיד לו: "אנחנו לא לקחנו מכם מאומה. אתם התקפתם אותנו בפעולה בלתי אנושית במלחמת ששת הימים, וזה בידינו מכח המנצחים. וצריכים אנו להחזיק ברמת הגולן כדי לשמור שאתם לא תתקיפו שוב את בקעת הירדן או את בית שאן". ואם הוא ממשיך לאיים עלינו, נכה בהם "עשרים ערים, מכה גדולה מאד".
אבל מה ההבדל בין המנהיגים הפולטיים שלנו (בין מימין ובין משמאל) בימינו לבין יפתח הגלעדי? ההבדל הוא שהוא האמין בה'. הוא האמין במה שכתוב בתורה. הוא נשען על בורא עולם. הרי כך דיבורו למלך עמון: "ועתה ה' אלוהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?" (שופטים יא, כג). כלומר לא אנו נצחנו בכח הזרוע, אלא אבינו שבשמים הוא שבירך אותנו בהצלחה צבאית. ומי שיש אמונה בה' בלבו, הוא חזק יותר מכל. יש לו אמונה בצדקת דרכו, והוא מרוכז בתפקידו ויעדו. הוא יוצא לקרב ונוצח.
ובאמת, תמיהה גדולה יש לי על אותו ציבור חילוני מובהק שבארצנו. הרי שנה זו אנו חוגגים ששים שנה לתקומת מדינתנו. בעת הקמת התנועה הציונית חשבנו כי עמי האיזור יקבלו בברכה את בואנו, כי נשפר להם את הכלכלה, נביא להם קידום טכנולוגי וכו'. אבל אדרבה, המטירו עלינו שנאה תהומית עד שכבר נהרגו מאתנו עשרות אלפים איש במאה שנים האחרונות. וסוף שנאה זו אינו צפוי באופק. משום מה לנו להיאחז בשטח גיאוגרפי זה? אילו יש לו לאדם אידיאל, יש לו רצון לקיים תרבות יהודית, יש לו צורך למדינה עצמאית כדי לקיים ארחות חיים מסוימים, מובן על מה לוחמים. אבל אם רצוננו לנהוג ארחות חיים כמו הגוים, על מה לנו להלחם נגד אויבינו שמסביב? הרוצה לחיות כמו גוי, עליו להגר לאמריקה או למדינות אוסטרליה וכדומה ויחיה חיים שקטים ושלוים, כגוי. לא יציקו לו כי הרי הוא גוי כמותם. אבל לחיות בארץ ישראל, בלי שום סממן יהודי, ולהמשיך להלחם נגד הערבים, והם הורגים בנו ואנו הורגים בהם, זוהי איולת ופראות בלתי אנושית. והרי לפי נסיון מאה שנה, השנאה הגזעית של פאן-איסלם נגדנו, גם במדינות הרחוקות מכאן כמו איראן או ערב סעודית, אין שום סימנים או רמזים כי שנאה זו תחדל. וגם אם פלוני אחמד ישלים אתנו, ערבי אחר קיצוני איברהים ימשיך בטרור נגדנו. ואין סיכוי שערבי אחד ילחם נגד ערבי אחר כדי להציל את חיינו?
ולכן הקריאה לתשובה כללית, לכל ריבוי מליוני אוכלוסי היהודים שבארצנו צריכה להיות ללמוד לקח מן יפתח. כאשר עמי ערב (בימיו מלך עמון) פותחים נגדינו במעשי איבה, וכבר שלחנו אליהם שליחים: "מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי?" (שופטים יא, יב) וללא הועיל, עלינו להתקיף אותם בטרם יתקיפו אותנו. עלינו ללמוד מיפתח. הוא לא אמר אותה איולת של "התכנסות" או "ניסוג אחורה", או נבטל מאחזים (נקודות שנוצרו דוקא להגן על האוכלוסיה היהודית הסמוכה, ודלא כמחשבת שופטי בג"צ ושר הבטחון הרואים בהם מפירי חק).
וזוה הברכה שבירך משה רבינו את עמו, בטרם עלותו לגנזי מרומים: "אשריך ישראל! מי כמוך עם נושע בה', [והוא] מגן עזרך, ואשר [הוא] חרב גאותך. ויכחשו אויביך לך? ואתה על במותימו [המקומות הגבוהים, שמשם הם צופים עליך ויכולים חלילה לירות עליך ולהרוג אותך] תדרוך!" (דברים לג, כט).
עלינו ללמוד מנסיון העבר. נסיונות הפוליטיקאים נעדרי האמונה בה' הביאו אותנו לשוקת שבורה. ערבים יורים עלינו רוקטות כל יום ויום. הם יוזמים טרור נורא נגדנו, בכל מקום שיהודי נמצא (גם בחו"ל). עלינו ללמוד מיפתח, שהאמין שה' הוא העורך מערכות ישראל. והוא אמר לנו להלחם עבור ארצנו. ואם אז היה מדובר אפילו בשטח ממזרח לירדן (גלעד) קל וחומר הדברים במלחמתנו על לב ארץ ישראל, מערבה לירדן.
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמואל ב י, יב). אמר שם רד"ק: "ובעד ערי אלוהינו: שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם, אם יתחזקו עלינו וינצחונו. ואם עשו כן, לא יהיו ערי אלוהינו אלא ערי אלהים אחרים" עכ"ל. כלומר בזה שאנו יושבים בערינו, יש בהם קדושה. אבל אם חלילה נמסרים ישובי ישראל לשלטון הגוים, אין לך חילול השם יותר מזה, והם "מוכיחים" כביכול הצלחה לאלילים אחרים. עלינו לשוב בתשובה על זה, ולהוכיח בכך את אחינו החילונים, שיחזרו להיות יהודים אמיצים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
