ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- מדורים נוספים
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם אלקנה שפירא
"אחת. אחת ואחת. אחת ושתים... אחת ושבע" (מתוך תפילת מוסף של יום הכיפורים).
"והכהנים והעם, העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה..." והניגון הנורא המלוה מילים קדושות אלו.
עוד אנו מקשיבים ושומעים את הקולות הנצחיים הללו, של מורנו ורבנו עטרת ראשנו תפארת ישראל והדרו, מרן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, כשהיה עומד כשליח צבור מידי שנה בשנה ביום הקדוש והנורא בישיבת 'מרכז הרב', ואנו היינו חשים את עצמנו ממש כעומדים סביב הכהן הגדול בבית המקדש. ידענו נאמנה כי מו"ר הוא שליח ציבור לא רק שלנו אלא ממש של כל כלל- ישראל. האחריות והדאגה הכלל ישראלית היתה נוכחת בתפילותיו, וחיה בכל אישיותו.
בתחילת אלול האחרון ביקרתיו בביתו והוא אמר לי: "אני רוצה שתדע, שאני הולך ומזדקן, מיום ליום הכוחות עוזבים אותי, זה נראה לך משונה? אתה מופתע מכך? גם אברהם אבינו שהיתה לו נשמה ענקית של דורות, נהיה זקן: "ואברהם זקן בא בימים". האדם צריך להכיר את אפסותו לפני הבורא יתברך שמו".
עדיין הלב מסרב להאמין, שאכן ר' אברום איננו עוד אתנו כאן בעולם הזה. ר' אברום שכולו חיות, שכולו שמחה, שכולו אור - אור של תורה ואור של קדושה, שכולו חכמה ופיקחות. ר' אברום והעיניים הנפלאות שלו, "עיני העדה", ששתיהן מביעות חכמה אלוקית וטוב אלוקי, איננו עוד איתנו. הייתכן??
בעיצומו של חג הסוכות כאילו שמענו את דברי בר קפרא על פטירתו של רבינו יהודה הנשיא (כתובות ק"ד): "אראלים (היינו המלאכים) ומצוקים (היינו הצדיקים שבארץ) אחזו בארון הקודש , נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". בירושלמי (כלאים פ"ט) כתוב: "מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות". נראה לומר שבירושלמי ישנה תפיסה יותר פנימית, רבי לא היה רק כלי מלא בתורה, "ארון הקודש", אלא הוא היה הלוחות בעצמן, "והלוחות מעשה אלוהים הנה, והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות", הוא עצמו תורה. כך היה מו"ר, ר' אברום, כל כולו תורה, העליונים מבקשים לקחת את האור הגדול הזה לעולמות עליונים, ואילו התחתונים מתאמצים ומתחננים שיישאר עמם.
שמעתי מת"ח, בשם הראשון לציון הרב שלמה עאמר שליט"א, שאמר כי על ר' אברום צריך לברך כאשר רואים אותו: "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו". והסביר שברכה זו היא לא רק על היקפיות עצומה של ידיעת התורה, אלא ברכה זו היא על מי שלפי גודל שקידתו ועמלו וידיעתו את התורה זכה שהתורה היא עצם חכמתו, שחכמתו היא תורה. וזה הוא ר' אברום שפירא. לפני יותר משלושים שנה, זכיתי לבקר את הגאון העצום הרב חיים יעקב לוין זצ"ל, לאחר שחזר לארץ מגלות ארוכה באמריקה ונתמנה להיות רבה של המושבה פרדס חנה. אמרתי שאני לומד בישיבת 'מרכז הרב', הוא שאל מי מוסר שיעור כללי בישיבה, השבתי יש שניים: "יש שיעור של הגאון הרב שאול ישראלי", הוא מיד אמר:" ר' שאול, אני עוד זוכר אותו מתקופת הרב קוק זצ"ל, ומי השני?" השבתי: "הגאון ר' אברום שפירא". הוא לא זכר מי זה ר' אברום שפירא, לפתע הוא קם ממקומו, ניגש לארון הספרים והוציא משם שו"ת "זכר יצחק" ואמר: "את הספר הזה ערך והוציא לאור אברהם אלקנה כהנא שפירא, זה הוא שמעביר שיעור כללי במרכז הרב? בסוף הספר יש קונטרס של העורך. הקונטרס הזה יש בו עמקות של תורה מדורות ראשונים. אני אומר לך באחריות, אין עמקות כזו בדורות שלנו".
כבר מגיל צעיר יחסית הוא עסוק במשא ומתן של תורה עם גדולי הדור של אז הגאון ר' איסר זלמן מלצר בעל "אבן האזל" על הרמב"ם, הגאון הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, החזון אי"ש ועוד גדולי עולם. הגאון מטשיבין בעל שו"ת "דובב מישרים", מתבטא עליו לאחר פטירת החזון איש, כלומר לפני למעלה חמישים שנה: "לדעתי ר' אברום הוא גדול הדור הבא".
בשנת התשמ"ב, לאחר פטירת מו"ר מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, נתמנה ר' אברום להיות ראש ישיבת 'מרכז הרב', ובכך גם נהיה למנהיג הרוחני של כל הציבור הגדול, בכמות ובאיכות, ההולך בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, השואף לבנות את מדינת ישראל על יסודות אמונת ישראל, וכל התורה בשלמותה. כעבור שנה הוא נבחר להיות הרב הראשי לישראל, והוטלה עליו בפועל האחריות התורנית העצומה של כל הדור.
מתוך עצם מעמדו כענק של תורה ומתוך היותו ממשיכו של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, נהיה הרב שפירא למורה דרכו ומנהיגו של ציבור אוהבי ובוני ארץ ישראל כולה למרחביה. הוא מרכז בביתו את גדולי הרבנים להתייעצויות וקבלת החלטות ציבוריות. בדיוק לפני שלוש שנים, בכ"ט תשרי התשס"ה, הוא ביקש לפרסם בשמו, שגירוש יהודים מביתם בא"י, על מנת למסור את הקרקע לגויים זהו איסור גמור של תורה ובדיוק כמו חילול שבת ואיסור אכילת נבלות וטרפות, אסור לחיילים יהודיים להשתתף בדבר הנורא הזה, או גם לסייע לו באיזו דרך שהיא. מאוחר יותר הוא פרסם פסק הלכה מפורש בעניין זה.
נזדמנתי באותם ימים לישיבת 'מרכז הרב' וראיתי תלמידים מקובצים סביב הרב, ניגשתי לראות, הם מסרו לרב דפים של אחד מהעלונים ובהם כאילו "פסק הלכה" שאומר הפוך מפסקו של הרב, הרב קרא את הכתוב שם ואמר: "אין פה מילה אחת של תורה", כלומר כל מה שכתוב שם הוא מה שנקרא בלשוננו "סברות כרס", הוא קרע (בעי"ן) את הדף ואמר שאסור לפרסמו, ומיד הלך לכיוון היציאה, חשבתי בליבי שצריך לחזקו ולעודדו, ניגשתי ואמרתי לו: "אשרינו שזכינו לרב. כמה עלינו להודות לקב"ה, קורא הדורות מראש, ששתל בתוכנו את הרב". הוספתי ואמרתי: "רבנו בדורו כמשה בדורו". כשאמרתי מילים אלו, הרב עצר מיד והרים ראשו כלפי פני ואמר: "מי נתן לך רשות להגיד דבר כזה?" אמרתי: "זה לא אני אומר, רש"י אומר כך על דברי הגמרא (שבת ק"א). הרב אמר: "על מי אמרו זאת?" השבתי: "רב ספרא אומר לרבא", אמר בתוקף: "נכון רב ספרא אומר כך לרבא, אבל לא עלי ולא עליך!" ומיד המשיך בדרכו.
זוהי דוגמא מובהקת לתחושת האחריות העצומה שהיתה לרב כפוסק הדור ולא נפל חלילה בענוותנותו של רבי זכרי-ה בן אבקולס. ומאידך גיסא, ממש באותו זמן, ענוה עצומה, ולא היה יכול לשמוע שבחים מופלגים אודותיו.
כל הדור נשאר יתום מוחלט. אין לנו חליפתו ואין לנו תמורתו!!!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
