ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ראש חודש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
6:25 בבוקר. ב"ה היום הגעתי לבית הכנסת 5 דקות לפני התפילה.
אאאה, מה זה? למה התפילה החלה?
שוב שכחתי. היום ראש חודש, ובמניין שלנו השעה הקבועה היא שעת הסיום ולא שעת ההתחלה. בראש חודש מתחילים 10 דקות מוקדם יותר, ודואגים שהחזן יהיה אחד מהמהירים בחבורה. אין ברירה, אני מצטרף למלמול המהיר, חוטף הלל זריז, בולע את מוסף, ו... רץ לעבודה.
איפה ההלל המלווה בשירה ובזמרה של החגים? כיצד נציין את ראש חודש?
אאאה, מה זה? למה התפילה החלה?
שוב שכחתי. היום ראש חודש, ובמניין שלנו השעה הקבועה היא שעת הסיום ולא שעת ההתחלה. בראש חודש מתחילים 10 דקות מוקדם יותר, ודואגים שהחזן יהיה אחד מהמהירים בחבורה. אין ברירה, אני מצטרף למלמול המהיר, חוטף הלל זריז, בולע את מוסף, ו... רץ לעבודה.
איפה ההלל המלווה בשירה ובזמרה של החגים? כיצד נציין את ראש חודש?
"מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו"
הרב גדעון בנימין שליט"א - רב הישוב נוף איילון
בראש חודש קיים מנהג מאפיין, שמקורו בתשובות הגאונים והובא בשו"ע (סימן תכ"ג): "נוהגין לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף".
הטעם המוקדם למנהג זה הוא - כיוון שאומרים קדושת "כתר" בתפילת מוסף: "ואין נכון להיות אז כתר של תפילין עליו", דהיינו, שהקדושה שאנו זוכים אליה בראש חודש היא במעלה גבוהה יותר מקדושת התפילין! וכתב הלבוש, שאף שאין אנו (האשכנזים) אומרים "כתר", אנו חולצים את התפילין, כיון שתפילין הם אות, וראש חודש אף שאינו נקרא אות כמו יום טוב, אבל לפחות בשעת מוסף יש בכך בחינה של אות. בשערי תשובה (סימן כ"ה) הביא מחלוקת האם לאחר תפילת מוסף ישוב ויניחם או לא, דהיינו מחלוקת - האם קדושת ראש חודש היא בעצמותו של יום ואינה מחייבת הנחת תפילין מחדש, או שהיא קשורה דווקא לבחינה המיוחדת של קרבן מוסף ומכאן שלאחר גמר תפילת מוסף יניח שוב את התפילין.
בתנ"ך מצאנו שלראש חודש היה ערך מרכזי המקביל לערך החגים . נזכיר בקצרה - בתורה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם", ובנוסף - בראש חודש יש קרבן מוסף כמו בחגים. בנביא: סעודת ראש חודש המוזכרת כמנהג ידוע בתקופת שאול ודוד, הקבלת פני הרב בתקופת אליהו ("לא חודש ולא שבת"), ואף שביתה ממלאכה - "מתי יעבור החודש ונשברה שבר".
ממילא עולה השאלה - מדוע כיום לא נשאר לנו כמעט שום זכר מכך, וודאי שלא כהלכה מחייבת ואף לא כמנהג מקובל?
בספר "טורי אבן" למסכת מגילה כתב, שדין שביתת מלאכה תלוי דווקא בקרבן ראש חודש. היות שישנה הלכה, שאדם המקריב קרבן אסור בעשיית מלאכה. אמנם ישראל מקריבים בכל יום את קורבן התמיד, אך אי אפשר שימנעו תדיר מעשיית מלאכה, לכן הסתפקו בשליחים שמייצגים את עם ישראל בהקרבה. אולם בראש חודש נשאר הדין שכל אדם אסור בעשיית מלאכה בזמן שקורבנו קרב! לפי הסבר זה נראה שאין לראש חודש משמעות של קדושת היום אלא בזמן שבית המקדש קיים.
הרב סולוביצ'יק בספרו "שיעורים לזכר אבא מרי", מצמצם עוד יותר את התפשטות קדושת ראש חודש. לדעתו: "קדושת ראש חודש היא במהותה קדושת היום הנוהגת במקדש ואין לה שום חלות וחשיבות הלכה למעשה בגבולין". על פי יסוד זה הוא מבאר מדוע אין חובת שמחה ואמירת הלל נוהגת בגבולין אף בזמן שבית המקדש קיים.
נמצא שהמשותף לכל הדעות - שערי תשובה, טורי אבן והרב סולוביצ'יק - קדושת ראש חודש עיקרה במקדש. לפי זה נבין היטב את דברי התפילה: "ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת" . להבדיל מיתר החגים שבהם העבודה במקדש היא אך חלק ממהות היום, הרי ראש חודש ללא עבודת המקדש אין בו אלא רשימו בלבד.
ואנו, בציפיה ובתחינה לה': "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו... אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור" במהרה בימינו אמן.
התחדשות לקראת גאולה
הרב ינון אילני שליט"א - ראש ישיבת 'חן במדבר', ערד
המצוה הראשונה שעם ישראל מקבל כעם (שמות י"ב) היא מצוות קידוש החודש. מהתורה קיימות ביום זה שתי מצוות ציבוריות - קידוש החודש על ידי בית הדין הגדול בירושלים וקרבן מוסף, לעומת זאת ליחיד אין שום מצוה. מכאן ניתן ללמוד כי עיקר עניינו של ראש חודש הוא במישור הציבורי, ומי שהיה רוצה לחוות את ראש חודש בזמן המקדש היה עליו להגיע לירושלים . (אמנם בטורי אבן [מגילה כ"ב] כתב, שאיסור מלאכה בראש חודש הוא על כל עם ישראל מדין מקריבי קרבן, אך גם הוא מודה שאין זו מצוה אישית אלא מצד הקרבת הקורבן).
במהלך הדורות מצאנו מנהגים נוספים שהנהיג עם ישראל בראש חדש, שנתנו צביון מיוחד ליום זה גם עבור העם שבשדות:
א. סעודת מצוה, דין זה נלמד מיהונתן שאומר לשאול בראש חודש, שדוד הלך לזבח המשפחה (ירושלמי מגילה א', ד').
ב. איסור עשיית מלאכה לנשים (עיין רש"י ותוספות מגילה כ"ב).
ג. הקבלת פני רבו , נלמד מהכתוב אצל האשה השונמית: "לא חודש ולא שבת היום". ובמלבי"ם שם מסביר שיש עניין ביום זה להיפגש עם השכינה ללמוד דרכי ד' ויקבלו שפע קדושה וברכה.
ד. אמירת הלל (תענית כ"ח).
ה. לבישת בגדי יום טוב (מובא במעשה רב).
בפועל - כמעט את כל המנהגים הללו עם ישראל מקיים בצורה מינורית, והדבר נובע מכך שעיקרו של היום בצורתו הלאומית חסר מן המציאות.
ואכן, מנוסח התפילה בראש חודש למדים אנו שהוא 'יום כפרה' וכן 'תחילה וראש לפדיון נפשנו', יום בקשה על גאולת ישראל . ומבאר המהרש"א בחולין שהקרבת השעיר בראש חודש נועדה להחליש את כוחו של עֵשו, ולהגביר את כוח מלכות ישראל. גם הרמב"ם בהלכותיו (קידוש החודש ב, ג) מדגיש את מחויבות כל ישראל לקבל את דינו של הסנהדרין, ובספר המצוות (עשה קנ"ג) מדגיש שקידוש החודש נובע אך ורק מכוחה של ארץ ישראל.
נמצאנו למדים, שעניינו של יום, הגברת כוחו של בית הדין בארץ ישראל, אשר גורם להחלשת כוחו של עשו והגברת כוח מלכות ישראל. על כן יש לעודד ולחזק את מנהג 'סיבוב השערים' בראש חודש סביב הר הבית, וכן לערוך במקום ימי עיון בהשתתפות גדולי תלמידי החכמים מכל החוגים בעם ישראל. ומתוך המפגש בין הזרמים השונים סביב יום זה, תלך ותיווצר אחדות בין הרבנים ונזכה להקמת הסנהדרין במהרה בימינו, "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה הרבה מאד", ונזכה לקיום הכתוב: "והיה מידי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני".
לחדש ולהתחדש
הרב שי גרין שליט"א - ראש מדרשת 'שילת', אלוני שילה
ראש חודש הוא יום מיוחד. כשם שהראש הוא האיבר המרכזי באדם, כך יש לראש חודש חשיבות מרכזית והשפעה על החודש כולו. ישנם כמה רבדים בהם אפשר להתייחס לראש חודש:
בראש ובראשונה מבחינה הלכתית - נפסק בשולחן ערוך (סימן תי"ט): "מצווה להרבות בסעודת ראש חודש", והטעם כי יום זה עשאוהו כיום טוב, וגם זכר לסעודה שהיו עושים לעדים שבאו להעיד על קידוש החודש.
מבחינה משפחתית - ראוי לציין יום זה כיום מיוחד בו מקפידים כל בני הבית על מפגש משותף שיתבטא בארוחה משותפת, לימוד משותף, ויש שנוהגים גם ללבוש בגדי חג.
מבחינה רוחנית - יום זה מהווה יום שמחה שמתבטא בתפילות ואף בלבוש. בחסידות משתדלים להסתכל על מעגל השנה בצורה של מעגליות והתחדשות, וראש חודש מהווה יום חשוב בחובה לעצור, לחשוב ולברר מה תפקידנו ושאיפתנו בחיים בכלל ובעבודת ה' בפרט.
הדרכה והכוונה זו היא לאנשים ולנשים כאחד. יש ביכולתה של אם הבית, עיקרו של בית, לחנך את ילדיה להכרת חשיבותו של יום זה, ולטפח בהם את ההכרה שחודש חדש מהווה סמל ליכולת לפתוח תמיד דף חדש ולהתחדש .
ואם בראש חודש ניסן עסקינן, הרי חודש ניסן הוא ראש חודשים לחודשי השנה, והוא חודש הגאולה והיציאה לחרות של עם ישראל. בימים אלו אנו עמלים לנקות ולהכין עצמנו ואת בתינו לליל הסדר, אך לעיתים שוכחים אנו להכין את נפשנו כראוי וכנדרש, לפיכך בהכנה זו אסור לנו לפסוח על החובה להודות ולהלל לבורא עולם על יציאתנו לחרות, וגם על החובה להעצים בתוכנו את השאיפה לגאולה אמיתית.
הדברים מקבלים משנה תוקף בשנה זו, מפני שההתמודדויות האמוניות במלחמתנו עם אויבנו רק מעצימות בתוכנו את הרצון לשמוח ולזכות לחרות אמיתית.
חודש זה צריך להוות סמן לבירור אמיתי ביחסנו לגאולה, זה מתאים ונכון בכל השנה אך לפחות בחודש זה ראוי להצטרף לסיבוב השערים, ולכל פעילות מיוחדת סביב הגאולה ובנין בית המקדש. מעשים אלו ובירור זה, יעוררו את הציפייה והתפילה לבורא עולם, והכמיהה הפנימית שיוציאנו לחרות אמיתית ושלימה במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
