ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל ז"ל
התורה לימדתנו שאפשר לשוב בתשובה ולתקן את חטאי העבר. תשובה מכפרת על כל החטאים, אפילו החמורים ביותר, ואפילו על שפיכות דמים. הדבר טעון הסבר. כיצד אפשר לתקן על ידי חזרה בתשובה מעשה רצח? הרי אי אפשר להחיות את המת, הרי על זה נאמר "מעוות לא יוכל לתקון"?
כדי להשיב על שאלה זו, עלינו להבהיר את סדר ההשגחה האלוקית מחד, וחופש הבחירה של האדם מאידך. מצד אחד, הקב"ה נתן לאדם חופש בחירה. הוא יכול לבחור בטוב, ויכול לבחור להיפך. בחופש הבחירה כלולה גם האפשרות להרע לאדם אחר. ואולם מאידך, יש השגחה אלוקית בעולם, ואף אדם לא יפגע, אלא אם כן נקבע כך מלמעלה. הרצון של אדם להרע לחברו לא יכול להתגשם, כי אין אדם נענש אלא אם כן חטא, לא הערוד ממית אלא החטא ממית, וגם לא ערוד בדמות אדם ממית, אלא איש בחטאו ימות, או אם הגיעה שעתו למות, מטעמים הכמוסים מאיתנו. אדם לא ימות מפני שאדם אחר, רשע ואכזר, החליט להרגו.
אם כן, איך מתיישב חופש הבחירה עם סדר ההשגחה האלוקית?
רבונו של עולם מסדר את עולמו, שכאשר אדם רשע רוצה לעבור על לא תרצח, הקב"ה מזמין לפניו את האדם שהגיע זמנו להיהרג, ונמצא זה נהרג על פי ההשגחה האלוקית, וזה הרג על פי בחירתו החופשית, ושני הדברים מתקיימים כאחד.
וכבר אמרו חז"ל מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. כלומר, לאדם שראוי לקבל עונש, מזמין הקב"ה אדם רשע שרוצה להרע, והוא פועל את החובה לחייב. כמובן, שהרשע יבוא גם הוא על עונשו.
וכן לטובה. אם יש אדם שראוי לקבל טובה, מזמין הקב"ה את הזכאי הרוצה להטיב, ומגלגל על ידו את הזכות, ונמצא מי שראוי לקבל טובה על פי ההשגחה האלוקית, מקבל אותה, ומי שרוצה להטיב, מתאפשר לו להטיב על פי בחירתו.
הרמב"ן מפרש בפרשת עדים זוממים, מדוע עדים שהרגו על פיהם ואחר כך הוזמו, אינם נהרגים, שמכיוון שנהרג התברר כי בעוונו מת, ואילו היה צדיק, לא היה עוזבו ד' בידם, כמו שאמר הכתוב: "לא יעזבנו ד' בידו ולא ירשיענו בהשפטו". כלומר, יש סדר אלוקי, ואין רצון הרשע יכול לגרום למותו של אדם, אלא אם כן ראוי הוא לכך על פי ההשגחה האלוקית.
על זה אמרו חכמים: "הכל צפוי והרשות נתונה". אין הכוונה רק שרבש"ע יודע מראש מה יעשה אדם, אלא שהקב"ה מסדר את עולמו, והכל מושגח על ידו, ואין דבר שמחוץ להשגחתו, ובתוך זה מסדר הקב"ה גם את הבחירה החופשית של האדם, אם להטיב או להרע. רצונו של אדם חופשי לחלוטין, אך הצורה בה ממומש הרצון בפעל, מכוונת על ידי רבש"ע, שיהיה זה מותאם להשגחה האלוקית.
לפי זה יוצא, שהאחריות של האדם היא על רצונו בלבד, ולא על התוצאות, כיוון שהן היו נעשות בין כך ובין כך. האדם נותן את הדין רק על שבחר ברע.
מעתה מובן כיצד יכול אדם לשוב בתשובה על מעשה שאי אפשר לתקן, על "מעוות שאינו יכול לתקון". הוא יכול לשוב ולתקן את רצונו ולהפוך את רצונו לטוב, ובזה הוא מתנתק מהמעשה שנעשה, כי המעשה בלאו הכי היה נעשה. נמצא, שכאשר אדם שב בתשובה, הרי זה כאילו לא הוא עשה את הרעה. זאת מפני, שמה שהיה בידו הוא שהוא רצה להרע, ואת הרצון הוא מתקן, ואם כן תשובתו מתקבלת.
כמובן, כגודל הרעה שרצה לעשות, כן צריכה להיות התשובה. ואז, עם ארבעה חלוקי כפרה, תשובתו מתקבלת "ושב ורפא לו".
ב. צריך להאמין בכוחה של התשובה
אין פלא שההגיון אומר שאדם שחטא חייב להיענש, ואין זה הגיוני שעל ידי תשובה יפטר מלשלם את המחיר על מעשיו. ואמנם, כך אמרו חכמים: "שאלו לחכמה, חוטא מה עונשו?, אמרה החכמה, 'חטאים תרדוף רעה'. שאלו לנבואה, חוטא מה עונשו?, אמרה הנבואה, 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה, חוטא מה עונשו?, אמרה, יביא קרבן ויתכפר. שאלו להקב"ה, חוטא מה עונשו?, אמר, יעשה תשובה ויתכפר. הה"ד 'טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך'" (ירושלמי מכות פ"ב, הלכה ו).
המדרש אומר שזה אמנם לא הגיוני שתשובה מכפרת על מעשים רעים, החכמה אומרת 'חטאים תרדוף רעה', אך אף על פי כן תשובה מכפרת, כי כך רצונו של הקב"ה. זהו אינטרס אלוקי שבני אדם ישובו בתשובה. על כן, רבונו של עולם מקל על השבים כדי לעודד אותם לשוב אליו, ואף שלא ראויה להם הכפרה, מכיוון שבדרך זו ימשכו בני אדם לשוב, הקב"ה מוחל להם על מעשיהם ובלבד שישובו. כעין זה נוהגת המדינה, שרוצה שהיורדים ממנה ישובו. היא נותנת להם הטבות, אף שלא מגיע להם, כי זו טובת המדינה שהם ישובו לארץ. כך גם התשובה משרתת את המגמה האלוקית בעולם לתקן עולם, אף שאין הכפרה הגיונית, לכאורה. זה מה שאומר הפסוק "טוב וישר ד', על כן יורה חטאים בדרך". הקב"ה טוב בזה שהוא מישר את בני האדם, ומחזיר אותם לדרך הישר. הקב"ה טוב, ומשפיע על בני אדם להיות טובים, ומושך אותם באהבה אליו.
נמצא אם כן, כי כפרת התשובה זוהי מתנה לפנים משורת הדין, מפני שלרבונו של עולם יש חפץ שבני אדם ישובו אליו. חכמים, גם כן, עשו את תקנת השבים, והקלו על הגזלנים שלא יצטרכו להשיב את החפץ אשר גזלו, אלא ממון, כדי להקל עליהם לשוב בתשובה.
מעתה יש לבחון את כוחה של התשובה לא על פי מידת ההגיון האנושי, אלא על פי מה שמורה לנו התורה. חכמינו אמרו שאפילו הרהור תשובה דיו לתקן הרבה. הרהור בלבד, אף שעדיין לא הביא כל תוצאה מעשית, כבר הופך את האדם מרשע לצדיק. ואל תאמר, אלו אינם אלא דברי נחומים בעלמא, לעודד את החוטא לשוב, ומה ערכו של הרהור בלבד. ניחא, אם אדם עשה תשובה גמורה ועמד בנסיון ולא נכשל שוב, זוהי תשובה שהפכה את האדם מרשע לצדיק, אבל הרהור תשובה בלבד מה ערכו?
חכמים קבעו שהרהור תשובה כשלעצמו משנה את גדרו של אדם מרשע לצדיק, ויש לכך השלכה הלכתית למעשה. אם אדם אמר לאשה 'הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק', אפילו הוא רשע גמור, הרי זו מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו (קדושין מט, ב).
אם אחר שהרהר אדם בתשובה, הוא לא החזיק מעמד ושוב נכשל בחטאים, לא מתבטל כוחו של ההרהור. הוא לא חזר למצבו הקודם, אלא כעת נפל מחדש. תשובה על חטא, זה כמו כבוס בגדים. אין אדם נמנע מלכבס בגדי ילדים, אף שהוא יודע שמיד לאחר שהילדים ילבשו את הבגדים הם ילכלכו אותם מחדש, כי מטרת הכיבוס היא שלא יצטבר הלכלוך. כך גם התשובה מטהרת ומזככת ומונעת את הצטברות החטאים, גם כאשר היא אינה תשובה גמורה, שאין אחריה נפילה.
על כן, אל יאמר אדם לעצמו, מה טעם ההחלטות שאני מחליט לתקן את עצמי, ולשוב בתשובה שלמה, אם איני מסוגל להתמיד בכך? אל יאמר, הן גם בשנה שעברה בימי אלול ובימים הנוראים החלטתי לבלתי שוב עוד לכסלה, ואחר עבור הימים הנוראים הכל חזר כמו שהיה. האם אעשה שקר בנפשי, ואקבל על עצמי דברים שאיני עומד בהם? מחשבות כאלה אינן נכונות, אף שהן עטופות ביושר לכאורה. לכל הרהור תשובה יש משמעות. לכל רצון חיובי יש ערך, וגם אם אינו מתממש בשלמות, הרצון פועל פעולה כבירה. כבר אמרנו, שהערכת כוחה של התשובה אינה נקבעת על פי כללי ההגיון האנושי, אלא על פי הרצון האלוקי. הקב"ה חפץ בתשובה, ושמח בכל הרהור של תשובה. כאשר אדם הרהר בתשובה, הוא כבר עשה רצונו ית'. דבר זה צריך למלא את האדם בשמחה גדולה, והוא צריך להיות מאושר ברצונו הטוב לשוב אל ד'. וככל שיאמין אדם בערך ההרהור, כן יגדל כוחו של הרהור התשובה, והוא יתפתח למחשבה ארוכה יותר, וימשוך אחריו גם את המעשים.
להרחבה של הרב בנושא זה במדור "שאל את הרב" באתר, לחץ כאן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
