ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אסף בן ציפורה ברכה
"עַל דְּבַר אֲשֶׁר לא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כג, ה).
מה כל כך איום בחסרון זה שמפני כך נרחיק אותם?
הרחיב בזה הרמב"ן: "הכתוב הרחיק שני האחים האלו שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל [את] אביהם [לוט] ואמם מן החרב והשבי [במלחמת ארבעה מלכים נגד סדום, בראשית יד, טז] ובזכותו שלחם ה' מתוך הפיכה [של סדום] והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל [לספק להם מזון בדרך בצאתם ממצרים, שהרי הם צאצאי אברהם!] והם עשו עמם רעה" עכ"ל. נוסיף על דבריו, אחרי הצלת לוט ובנותיו ממיתה, עצם העובדא שנולדו ויש בעולם עמון ומואב הוא הודות לזכותו של אברהם אבינו. וראוי להם לתת יחס של כבוד לצאצאיו.
ומדוע התירו חז"ל לשאת נשים מעמון ומואב (כמו שעשו שלמה ובועז)? ממשיך רמב"ן: "מפני שהאיש דרכו לקדם [אורח בדרך] ואין האשה דרכה לקדם, שתוציא מזון חוץ לגבול הארץ" עכ"ל (רמב"ן ע"פ הירושלמי, יבמות פ"ח ה"ג). זאת אומרת אין לנו טענה ותביעה מהנשים, שאין זאת מדרך הצניעות שתצא מהבית ללכת למרחקים ולתת מזון לעם העובר ליד הגבול. עד כדי כך אין לדרוש מהן אפילו ע"י מדת "הכרת טובה". אבל נגד הגברים מעמון ומואב יש לנו טענה. והעונש מתאים מדה כנגד מדה, שאין הם ראויים להדבק בעם ישראל. כי מה היא כל עבודת ישראל בתורה, אמונה ואהבה להקב"ה? היא תוצאה של הכרת טובה על כל הטוב שעשה איתנו.
כך כותב "מסילת ישרים": "מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה [לקיום מצוות התורה] הוא ההסתכלות ברוב הטובות שהקב"ה עושה עם האדם בעל עת ובכל שעה, והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון. כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה, הנה ירבה להכיר בעצמו חובה רבה אל האל המטיב לו, ויהיו אלה אמצעיים שלא יתעצל ויתרפה מעבודתו [של ה']" (פרק ח, עיי"ש שהאריך).
בזה יש קשר ישיר. אדם שהוא מכיר טובה לחברו, הוא יתרגל להכיר טובה להקב"ה. ואדם שהוא כופה טובתו של חברו, צפוי הוא להיות כופר בטובתו של הקב"ה. כך כתב הרב אליהו דסלר ("מכתב מאליהו" ח"א עמ' 50) ומקורו במדרש "משנת רבי אליעזר" (פרשה ז' עמ' 137) המביא לזה ראיה מפרעה שהיה כופר בטובתו שקיבל מיוסף הצדיק, ולבסוף הגיע לכפור גם בטובתו של הקב"ה והתחצף לומר "לא ידעתי את ה'" (שמות ה, ב).
כל כך גרוע הוא בעל מדה רעה זו שבספר משלי (יז, יג) מקללים אותו: "משיב רעה תחת טובה, לא תמיש רעה מביתו". כלומר לא די בזה איזה עונש מסוים ומיוחד, אלא רצף של צרות בלתי פוסקות לא ימושו ממנו. גם הגר"א הפליג בגנותו: "הלוא עבד שמרד באדוניו שעשה לו טובות הרבה הוא כפוי טובה, ולפי שכלינו הוא איש עוול אשר כמוהו אין בנמצא!" (על משלי ל, י). ולשון דומה יש ב"ספר חסידים" (פסקא תרס"ה) "כי אין מדה רעה כמו כפוי טובה". ושם הביא שיש לפתח הכרת טובה אפילו לבהמות שאנו נהנים מהם.
כיצד יש לזה דוגמא בולטת בזמננו? היחס המחפיר של כמה ראשי ממשלות בישראל המתכחשים לשבוי שלנו בארה"ב, איש המודיעין יהונתן פולרד. איש זה מסר לנו מידע חיוני הנחוץ להגנתנו נגד "כח 17" של הטרור הערבי, והציל ע"י זה מאות נפשות של הרוגים פוטנציאליים. לבסוף הוא נתפש ע"י שלטונות ארה"ב ונידון למאסר עולם. מזה הוא כבר יושב בתנאים קשים למעלה מ-22 שנה. למרות שהוא היה שליח של מדינת ישראל, המדינה התכחשה אליו ומעולם לא הודתה ששלחה אותו, לא נתנה לו תמיכה כספית, וגם לא בקשה משלטונות ארה"ב להקל עליו. כאשר בקש שלכל הפחות המדינה תעניק לו אזרחות כבוד של ארצנו, דבר שהיה יכול להקל עליו, גם לזאת סרבו קובעי המדיניות. והגרוע מכל, מעולם לא לחצה מדינתנו על ממשלת ארה"ב, גם כאשר הם כפו עלינו לוויתורים מכאיבים. החל מעיסקת ג'יבריל, תקדים שהנהיג שמעון פרס, שוחררו מהכלא בישראל אלפי טרוריסטים, רובם בהשפעת ארה"ב. מעולם ישראל לא בקשה תמורה של חנינה לאדם אחד, למי שהציל אותנו ומי שנשלח בשליחותנו, יהונתן פולרד.
יחס מחפיר זה החל בימי ראש הממשלה שמיר. אח"כ נשאו משרה זו רבין, פרס, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט. כולם התערטלו מכל אחריות, מכל פעילות מעשית להצלתו. הגדיל ברוע לב אריק שרון. בזמנו כמחצית חברי הכנסת כתבו עצומה לנשיא ארה"ב שיעניק לפולרד חנינה, ובקשו מרה"מ להעביר מסמך זה לידי הנשיא בוש באחד מביקוריו אצלו בוושינגטון. למשפחת פולרד שהגיעו גם הם אז לוושינגטון כדי להפציר בנשיא, אמר רה"מ ה"חמוד" הזה, עם חיוך האופייני לו, כי "שכח" את הניירת בירושלים, ולכן נבצר ממנו מלהגיש אותה לנשיא. גם רה"מ נתניהו, שנאלץ ע"י הנשיא קלינטון להסכם וואי, לא עמד בדיבורו להתנות את הדבר בשחרורו של פולרד. הגדיל לעשות רה"מ הנוכחי אולמרט. כאשר ביקר בירושלים הנשיא האמריקאי והשר אלי ישי רצה להגיש לו מכתב פנייה בנידון של הגאון ר' עובדיה יוסף, הקדים אולמרט לצוות עליו לא למסור את המכתב, וזעם עליו ברבים כאשר אכן בכל זאת מסר לו את המכתב.
רצף כה מזעזע של אכזריות, של הפניית עורף למי שהטיב למדינה כולה, למי שהציל חיי ישראל, מה יש להגיד על כך? יחס שפל כזה של אלו העומדים בראש אומתנו (מבחינה חילונית), כיצד אפשר להסביר? אלא האחד תלוי בשני. מי שמכחיש שקיבל טובה אי פעם מהקב"ה פשוט הדבר שלא יכיר טובה לשום בן אדם. (יותר מזה, חלק מהם אף מכחישים בכלל שהקב"ה קיים, כמו שיצא משפתותיו הנלוזות של אהוד ברק, מיד אחרי היבחרו להיות רה"מ). איש כזה ישתמש בכל בן אדם אחר כל עוד יש בו תועלת, ומיד אח"כ ישכח ממנו. כדברי חז"ל על השלטונות: "הוו זהירים בראשות, שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמם. נראים כאוהבים בשעת הנאתם, ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו" (אבות, ב).
וזאת היא הסיבה שהקב"ה פסל את הצטרפותם לאומתנו של בני עמון ומואב. מי שהוא כפוי טובה איננו יכול להיות ישראלי באמת, בלב שלם. אנו סובלים היום נוראות מהטרור הערבי. דעת ספר "חרדים" (עמ' 183, תקופת אריז"ל) וכן מהר"ל (אור חדש, עמ' רא) וכן הגר"ח בריסק (מובא ב"איש האמונה", עמ' קב), כי הם הם עמלק. [בארנו הדברים במאמר ב"תחומין", כרך יא, עמ' 461]. מדוע ה' משסה בנו את עמלק? על הפסוק "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שמות יז, ח) לימדו חז"ל כי זה עונש לישראל מפני ששאלו "היש ה' בקרבנו אם אין?". רש"י (שם) הביא משל יקר על בן מתכחש שקיבל מאביו טובות רבות, ובטפשותו גם בשעת קבלת הטובות ההן הבן שואל "הראיתם את אבא?". אמרו חז"ל: "יבוא עמלק כפוי טובה, ויפרע מעם כפוי טובה" (תנחומא, בשלח, פסקא כה) והביאו שם כמה דוגמאות מרעידות מההיסטוריה. (עיי"ש בפירוש "עץ יוסף" מפני מה נקרא עמלק "כפוי טובה". ולי נראה כי כבר נצטוינו בסיני "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (דברים כג, ח) ואעפ"כ הם באו להתקיף אותנו).
תאמרו, מה אנו אשמים אם יש בישראל בעלי לב קשוח כמו אותם ראשי ממשלה שהזכרנו? אלא מוטל על כל אזרחי ישראל ללחוץ על המובילים הפוליטיים. בעוד כמה שבועות הממשלה הנוכחית תתפרק בעז"ה וינסו לערוך קואליציה חדשה, או יגשו לבחירות כלליות. לכל אחד מאתנו יש שייכות למפלגה מסויימת. על העם להגיד לנציגיו, חכי"ם וראשי המפלגות, שאין להם להצטרף לשום ממשלה עתידית אלא אם כן היא תחרוט על דגלה את התנאי החיוני שיעשו את הכל כדי להביא לשחרורו של פולרד ולא יסכימו לשום פשרות עם ארה"ב בנושא זה. גם במפלגות הדתיות, יהדות התורה, דגל התורה, מפד"ל, איחוד לאומי וכו', גם הם היו שותפים במעל ע"י שתיקתם התמוהה בנושא זה במשא ומתן הקואליציוני בעת הרכבות הממשלות הקודמות, זה עשרים שנה. כך הם קיימו "לא תעמוד על דם רעך"? ולמה הרבנים המייעצים למפלגות הדתיות לא העמידו את זה כתנאי הכרחי לפני השתתפותם בבלוק הממשלתי?
מוטל עלינו לתקן את העבר. עוד מעט ימי תשובה וסליחה ממשמשים ובאים. אפשר עדיין לתקן את העבר. על כל אחד שמכיר חבר כנסת (מכל מפלגה שהיא) לדרוש ממנו שינהג יותר "הכרת טובה" למי שהציל חיי ישראל. כל מי שמכיר רב ומורה דרך המייעץ למפלגות הדתיות, עליו לבקש ממנו לשים פרט זה בראש הרשימה. לא יועילו כל הקומבינציות של דרישות ממוניות משר האוצר, או דרישות לחוקק חוקים. אם קטרוג זה עומד נגדנו מה יועילו כל "ההישגים" ההם? ואולי אז נזכה לראש ממשלה שהוא יותר בעל אופי "ישראלי" אמיתי. יש לנו תמיד התמודדות נפשית מייגעת עם תכונה רעה זו של "כפיית טובה". ה' מנע הצטרפותם של עמון ומואב לשורותינו, לבל נחזק בנשמותינו אופי מושחת זה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא











