ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
(י) "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אלוקיך לִשְׁמור מִצְוֹתָיו וְחֻקּותָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אלוקיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלא רְחוקָה הִיא:
(יב) לא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אותָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה?:
(יג) וְלא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אותָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה?:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂותוֹ":
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלא רְחוקָה הִיא:
(יב) לא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אותָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה?:
(יג) וְלא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אותָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה?:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂותוֹ":
לאיזו מצוה התכוון בפסוק י"א? מביא רמב"ן שמדובר בחזרה בתשובה (כמו שמוזכר בפסוק י'). אבל חז"ל דרשו פסוק זה לא כך, אלא על לימוד התורה. הזהירו חז"ל כי מוטל על האדם לעשות סימנים כדי לזכור את לימודו בעל פה. למדו זאת מהפסוק "הציבי לך ציונים" (ירמיה לא, כ) כלומר ציוני דרך שידע איך לשוב בדרך הזו פעם נוספת. ועל זה עצמו אמרו "לא בשמים היא' (דברים ל, יב). שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה. 'ולא מעבר לים', שאם מעבר לים היא צריך אתה לעבור [את הים] אחריה" (עירובין נה ע"א). מפרש שם רש"י שצריך האדם לטרוח ולהעמיד סימנים אלו למען יתפוש בזכרונו היטב מה שלמד בתורה. וכדי להרשים את האדם עד כמה נחוץ וחשוב הדבר דימו הדבר לעלייה לשמים או להפלגה מעבר לים הגדול, שגם זאת היינו צריכים לעשות כדי להשיג את התורה בבהירות ובשלימות. ושם ממשיכה הגמרא ללמוד נוספות מהפסוקים שלנו לענין לימוד תורה: "לא בשמים היא, לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים [כלומר שהוא גאותן ואומר שאיננו צריך לקבל חכמה ממישהו אחר (מהרש"א). שלא יעמיד אדם את ההגיון הטבעי שלו במעמד סמכותי יותר ממה שנמסר לנו במסורת הדורות]. ולא מעבר לים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים" [כלומר לא תימצא במי שסבור כי מלומד כמוהו צריך לעסוק רק בסודות התורה ולא בפשטי תורה" (הרי"ף שעל "עין יעקב"). ובהמשך הגמרא גם ר' יוחנן הביא דרשה שלישית שאפילו מי שהוא גס רוח בין אדם לחברו, גם הוא לא יזכה לתורה באמיתותה (שם)].
הרי לפנינו שחז"ל דרשו הפסוקים הללו על זירוז ההשתלמות בידיעת דברי התורה, ולא על תשובה. האם יש קשר בין דבריהם לדברי רמב"ן שמדובר כאן על כלל מצות התשובה? ודאי כן. כי אם אין האדם לומד תורה כראוי, קשה לו לדעת כיצד לחזור בתשובה. וכך הדריך "מסילת ישרים" (פרק ג) על שני תחומי העיון שזקוק להם האדם, כדי שיהיה זהיר בקיום המצוות. [א] עליו לדעת היטב מה הן פרטי המצוות שבתורה, עשה ולא תעשה. [ב] עליו להתבונן כיצד הם המעשים שהוא עצמו עושה. כי אם איננו יודע "מודל" מה התורה דורשת ממנו, ודאי שאין לו קנה מדה במה לשפוט ולבחון את מעשיו, ואיננו יכול למדוד אם מעשיו הם לפי תקן (ת' מנוקדת סגול) הנדרש ממנו. כמו כן אם יש לו ראיה מעוותת מה הם המעשים שהוא עצמו מקיים, שוב איננו יכול לבדוק אם הוא מקיים מצוות התורה כראוי. ולכן ראשית כל מוטל על האדם ללמוד את ההלכות המוטלות עליו לקיים. מפני זה כאשר התורה דורשת מאיתנו לחזור בתשובה, "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל, י) היא מיד מסמיכה לה את הדרישה ללמוד את התורה כראוי. "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום" הוא ידיעת התורה. שמא תאמר, הא כיצד ידע האדם כל הפרטים, שהם בודאי למאות ולאלפים? ענתה התורה על כך בפסוק הבא (יא): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" (נבאר זאת להלן).
כי תמוה הדבר. ישנה תופעה (יומא עב ע"ב) שאנשים המוגדרים כעוסקים בתורה, ואעפ"כ אין מעשיהם נאותים? על זה באה התשובה שאדם חייב להקדים לכך יראת שמים. "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימית. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת" (אבות, ג). "מתקיימת" פירושה שלא יזכה לקיים דברי תורה לאמיתותם. הוא חייב להכיר בשכל בהיר את מי הוא עובד, ולפני מי הוא עוסק בתורה. הרחיב הדיבור על כך רמח"ל המחנך כי בעת לימוד התורה ידע האדם כי הוא ניגש לעמוד לפני ה', ויגל מאד מחלקו הטוב אבל ישב ברעדה ויראת הכבוד. ולא ינהג קלות ראש או מנהג בזיון בדבריה או ספריה, "וידע לפני מי עומד ומתעסק וכו' ואז יתעצם בו היקר האלוקי וימשוך תיקון והארה לכל הבריאה. אבל אם תנאי זה יחסר לו, יהיו דבריו כאילו קורא באגרת" [בלבד] (דרך השם, ח"ד פ"ב פסקא ה).
לכן אמרו חז"ל במדרש אודות המבקשים דבקות בה' ורוצים שלא יטעו בהבנת דברי התורה: "אדם אומר 'למדתי חכמה ולא למדתי 'תורה', מה אעשה? אמר הקב"ה לישראל: חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בליבו" (דברים רבה, יא, ו). זאת אומרת אדם שהוא חדור הכרה שיש בורא לעולם, ושהוא משגיח עלינו תמיד בכל עת ורגע, והוא נמצא קרוב לנו ועונה לכל תפילותינו ("כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו", דברים ד, ז), אדם שיש לו ההשקפה הנכונה, מיד ה' מדריך אותו והוא מגיע לכל המסקנות הנכונות הדרושות מלימודו. איש זה לא יטעה בפסקי הלכותיו. הוא לא ייכשל בלימודו.
כך מצאנו אצל דוד המלך. הוא לא היה פלפלן. היו מחכמי ישראל שנצחו אותו בויכוח, ולא היה בפיו מענה להתקפותיהם (ברכות ד.). ובכל זאת, דוד היה תמיד צודק בפסקי הוראותיו, "שהלכה כמותו בכל מקום" (סנהדרין צג ע"ב). "ובכל אשר יפנה יצליח" (שם). כיצד זכה דוד שה' יכוין אותו בפסקי ההלכה שלו? סיימו שם חז"ל וענו על פי הפסוק "וה' עמו" (שמו"א טז, יח). במלים שלנו: דוד קיים תמיד את הפתגם "שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט" (תהלים טז, ח). זה מה שנקרא "וה' עמו" כפשוטו, מצד ריכוז מחשבותיו של דוד. לא הסיח דעתו ממנו. כיון שלא סר מהדביקות במחשבת האלהות, ודאי שה' הדריך אותו בכל לימודי תורה שלו, לבל יטעה אף פעם. הרי הוא עצמו אמר "ואני בער ולא אדע וכו'. ואני תמיד עמך, אחזת ביד ימיני. בעצתך תנחני, ואחר כבוד תקחני. מי לי בשמים? ועמך לא חפצתי בארץ" (תהלים עג, כב-כד). מפרש רש"ר הירש, כמו שבשמים אין לי למי לפנות מבלעדיך, כך גם כאן בארץ אין לי השתעבדות לאף אחד כי אם לפני ה' בלבד. ולכן "בעצתך תנחני".
על השאלה הנפוצה שאנשים שואלים: "והחכמה מאין תימצא? ואיזה מקום בינה?" (איוב כח, יב) עונה ה': "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חכמה" (איוב כח, כח). כדברי מדרש הנ"ל שהבאנו, אם יש לך יראת הרוממות בלבך, מיד כל החכמה בלבך, תרגיש בחוש מה המוסר והיחס הנכון שעליך לנהוג מול אשתך, מול ילדיך, מול שכניך, מול חבריך בעסק, מול שכניך וכו'.
לכן פרשה יקרה זו מסיימת: "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יד). אתה תגרוס תורה בפיך (ולא די בעיון במחשבה בלבד) ובלבבך (תלמד בכל ריכוז מחשבתך, שברצונך לדעת כיצד לעבוד את ה' כראוי; שאיפתך היא לקיים את המצוות כמאמרן ובדייקנות) לעשותו (ואז ה' ינחה אותך שתבצע את מה שלמדת, תגיע למסקנות נכונות ותצליח להשיג פרי טוב ונחמד).
מזה ראינו כי גם מה שהרמב"ן פירש את הפרשה (כפשוטה) שמדובר במצוות התשובה; וגם מה שחז"ל (עירובין נה.) פירשו את הפרשה לענין לימוד תורה ברצינות, בענוה, בחשק ובדביקות, שני המושגים קשורים ודבוקים זה בזה. הם שני צדדים של מטבע אחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
