ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- מצוה גדולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
מצות לא תעשה שלא למנוע מלהלוות לישראל מפחד השמיטה שלא תשמט, שנאמר: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך" (דברים ט"ו)
מצות לא תעשה שלא לתבוע חוב שעברה עליו שביעית, שנאמר: "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'" (דברים ט"ו)
מצוה גדולה (111)
הרב שמואל הולשטיין
77 - "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"
78 - "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'.."
79 - "וכל מלאכה לא תעשו"
טען עוד
הדמות שנראתה צועדת לאיטה מעבר לכביש הציפה בו בבת אחת זכרונות עוצמתיים מהעבר. לא היה לו ספק קל - ההליכה ומבנה הגוף לא השתנו כלל במהלך השנים. הוא חצה את הכביש בהתרגשות בקריאות נרגשות לחברו הוותיק, אותו לא ראה מאז סיום המלחמה הנוראה, שם באירופה. לאחר שנפלו זה על כתפיו של זה, התיישבו, פנחס ושמעון על ספסל סמוך, והחלו לשתף איש את חברו על הקורות אותם מאז סיום המלחמה. פנחס סיפר כיצד זכה והקים משפחה לתפארת, על עבודת הכפיים בה עבד. שמעון מצידו גמל לחברו בהצגת תמונות של נכדיו אותם הוציא מכיסו. לאחר שעה ארוכה של סיפורים מההווה, החלו לעלות זיכרונות מילדותם, זיכרונות שהפכו קשים יותר ויותר ככל שעברו על מהלך השנים.
בשלב מסויים הרגיש שמעון כי פנחס חברו מהורהר ומתלבט האם לומר לו משהו. שמעון דחק ולחץ אותו לומר את אשר על ליבו. לבסוף נעתר פנחס: "האמת שמעון, לאחרונה חשבתי עליך. אומנם לא חשבתי לרגע כי אמצאך, אולם לאחרונה נתקלתי בקשיים כלכליים לא פשוטים, ואני עסוק בחיפוש אחר פתרונות. בשלב מסויים התחלתי בחיפוש אחר מישהו שילווה לי סכום כסף נכבד שיוכל לסייע לי לזמן מסויים. באותם ימים נזכרתי בך, ובהלוואה אותה נתתי לך ימים ספורים לפני גירושנו מהעיר למחנה. כמה טוב, חשבתי לעצמי, אילו הייתי מוצא גם אני מישהו שילווה לי בשעת דחק סכום כסף גדול כפי שהלוויתי לך בזמנו. כמו כן, מחשבה קטנה התגלגלה במוחי, שמא אמצאך ואקבל לידי חזרה את ההלוואה אותה נתתי לך באותם ימים...".
שמעון כמו עבר לעולם אחר, נזכר באותו יום מר ונמהר בו חטפו הרשעים את בנו יחידו. אחד מראשי היודנראט הבטיח לפעול לשחרורו של הילד תמורת סכום כסף גדול שישמש לשיחודו של הזקיף הגרמני. בראשו של שמעון, עברו במהירות רחובות העיר אותם גמע בריצה בנסיון למצוא את סכום הכסף הגדול, שלו עצמו לא היה אפילו מעט מזער ממנו. הוא נזכר כיצד פגש את פנחס ידידו, שללא היסוס הוציא מכיסו את הסכום הדרוש ונתן לו בתורת הלוואה.
"אינך יודע כמה אסיר תודה הייתי לך כל השנים" אמר שמעון. "אומנם, בני, לא נשאר בחיים, אך תקופה ארוכה זכינו להיות יחד במחנה, הודות לעזרתך המרובה". פנחס ששמח לראות כי חברו זוכר את ההלוואה, אמר בעדינות כי כנראה הגיע הזמן להחזירה, ונראה כי מהשמים גלגלו את המפגש ביניהם. אולם שמעון אמר כי אין ביכולתו להחזיר את הלוואה שכן אף הוא אדם עני המתפרנס אך בקושי: "אינני חושב כי צריך אני להחזיר לך את ההלוואה, שכן הייתה עליך מצוה של הצלת נפשות... אומנם הייתי שמח לתת לך את הכסף, אך בקושי אני מסוגל לפרנס את משפחתי שלא לדבר על מציאת סכום כסף כה גדול". תחושה קשה שררה באוויר, תחושה שהלכה והתחזקה ככל שגבר הוויכוח. לבסוף נענה פנחס ואמר: "הן אנשי תורה אנו, אם כן נפנה לבית הדין ונעשה ככל אשר יאמרו". שמעון הסכים, וללא שהות פנו אל עבר בית הדין בעיר.
הדיינים ששמעו את דבר המקרה מפיו של פנחס, פנו אל שמעון ושאלוהו האם הוא מסכים עם העובדות אותם ציין פנחס. שמעון אמר כי הוא מסכים עם כל מילה. "האם אתה מודה כי לקחת את הכסף בתורת הלוואה על מנת להחזירה"? שמעון אישר, ואז פרץ בבכי. הוא תיאר בפני בית הדין את מצבו הכלכלי העגום עקב מחלתה הקשה של רעייתו, אי יכולתו לעבוד בשל מגבלותיו הפיזיות ועוד.
לא היה פשוט לדיינים לפסוק בדין, שכן ברור כי הצדק עם פנחס, אולם מצבו הקשה של שמעון נגע לליבם. לפתע התנער אב בית הדין מהרהוריו, פנה אל פנחס ושאלו לתאריך בו לדעתו התקיימה ההלוואה. פנחס ענה כי אינו זוכר תאריך מדוייק, אולם היה זה במהלך חודש אדר תש"ד. הרב אמר כי ידוע שהשנה שלאחריה, תש"ה, הייתה שנת שמיטה. אז פנה אל פנחס ושאל אותו האם במהלך המלחמה בשנה זו כתב פרוזבול? פנחס החוויר, וענה כי ברור שבמהלך אותם ימים טרופים לא עלה על דעתו לכתוב פרוזבול. פסק הדין כעת היה ברור, בסוף אותה שנה ההלוואה נשמטה ושמעון פטור מלשלם. שמעון ההמום קם ממקומו, ואמר כי אומנם הוא פטור, אך מדין הכרת הטוב לחברו שעמד לצידו בזמן הקשה, יתאמץ הוא ביותר וייתן לו את מחצית מהסכום, תוך התנצלות כי אין לו שום אפשרות בעולם לתת את כל הסכום. הדיינים שהתרגשו מנכונותו של שמעון לשלם למרות מצבו הקשה, הודיעו על אתר כי ישמחו להיות שותפים, וכי ישלימו מכיסם שלהם את שאר הסכום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
