שלום ומועדים לשמחה. שכחנו בליל הסדר לאכול את האפיקומן ונזכרנו לאחר שעשינו מים אחרונים והתחלנו בזימון. התלבטנו האם אנו יכולים לאכול קודם את האפיקומן או שכבר חייבים לברך ברכת המזון?

שלום רב. במצב הזה יש לאכול את האפיקומן ואח"כ לברך ברכת המזון. יש לציין שדין זה נכון דוקא בליל הסדר שהאפיקומן הוא מצוה, אחרת יש לברך ברכת המזון תחילה, כדי לא להכנס במחלוקת הפוסקים בהמשך האכילה. הרחבה: בשו"ע (קע"ט א') מבואר שאם עושים מים אחרונים או שמתחילים לזמן נחשב הדבר להיסח דעת מהסעודה, ואם רוצים שוב לאכול צריך לברך, וז"ל השו"ע (שם): "גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים, אינו יכול לאכול ולא לשתות, עד שיברך ברהמ"ז, ואם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואסור לו לשתות אא"כ יברך עליו תחלה, ואכילה דינה כשתיה להרא"ש, אבל להר"ר יונה והר"ן אכילה שאני, שאע"פ שסילק ידו מלאכול ואפ' סלקו השולחן אם רצה לחזור לאכילתו אי"צ לברך פעם אחרת, שכל שלא נטל ידיו לא נסתלק לגמרי מאכילה". וביאר המ"ב (סק"ט) את דעת ר' יונה שלא נחשב סילוק לגבי מאכל, "משום דדרך להגרר מאכילה קטנה לגדולה לא חשיב היסח הדעת גמור אלא כשנטל ידיו, מה שאין כן בשתיה בהסח הדעת של שהוא כבר נסתלק וצריך לברך שנית". ובבה"ל כתב שאף שכאן לא ברור כמי פסק מרן השו"ע, מכל מקום בסימן קצ"ג, א', סתם השו"ע כדעת הרא"ש, וגם הרמב"ם, התוס', הרשב"א ועוד ראשונים סוברים כרא"ש, שנחשב הדבר הפסק גם לאכילה. אלא שכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים, ויש חשש לספק ברכות, הסיק הבה"ל שיש להזהר שלא לאכול אם כבר הסיח דעתו. ואם כן גם כאן היה מקום לומר שיאכל את האפיקומן אחר ברכת המזון. אלא שבהלכות פסח התייחס השו"ע (תע"ז ב') בצורה מפורשת לדין זה: "אם שכח ולא אכל אפיקומן ולא נזכר עד שטל ידיו או שאמר הב לן ונברך, אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא וכו'". וביאר המ"ב (סק"ח) שאף שמבואר בסימן קע"ט שיש אומרים שאם אמר הב לן הוי היסח דעת ואם ירצה לאכול צריך לחזור ולברך, מכל מקום "הכא אתכא דרחמנא סמכינן, דאין תלוי בדעתו, דהא צריך לקיים רצון השם, ובודאי השכחה גרמה לו שיטול ידיו או לומר הב לן ונברך, ולא הסיח דעתו לגמרי". ולכן בנידון השאלה יש לאכול את האפיקומן בלא לברך, ואח"כ לברך ברכת המזון. בברכת חג שמח ובשורות טובות,