האם בשני וחמישי נוהגים לא להגיד ברכו את ה' המבורך אחרי קדיש יתום לאחר אין כאלוהינו בתפילה בבוקר?

שלום וברכה. נקדים שדעת מרן השו"ע והרמ"א שאין לומר ברכו בסיום התפילה בשבת ויו"ט. וכן נוהגים התימנים והמתפללים בנוסח אשכנז. ולגבי שני וחמישי, המתפללים בנוסח אשכנז נוהגים שלא לומר ברכו אחרון, כיון שכבר שמעו ברכו מהעולים לתורה. אולם מנהג המקובלים והחסידים, בני עדות המזרח, והמתפללים בנוסח ספרד, לומר תמיד ברכו בסוף התפילה, כיון שזהו מנהג קדמון בארץ ישראל ובקהילות רבות, והאריז"ל קיים אותו. מקורות והרחבה: בתקופת הריב"ש התעוררה סערה באחת הקהילות שבה היו נוהגים לומר קדיש נוסף בסוף התפילה, והגיע חכם אחד שביטל מנהגם, והריב"ש הראשון שנשאל בעניין (סימן של"ד), וכך כתב בהקדמה: "דבר פשוט הוא, שברכו נתקן קודם ברכות של שמע, בין בשחרית, בין בערבית; ואם כל הצבור שמעו אותו קודם הברכות, אין לאמרו כלל לאחר התפלה, והאומרו הוא טועה. גם הרמב"ם ז"ל לא הזכירו כלל, לא מן הדין ולא שיהיה מנהג". ואם כן עיקר התקנה לומר פעם אחת לפני התפילה, ועם זאת יש מקומות שנהגו לומר ברכו נוסף תמיד בסוף התפילה, כדי שמי שלא הספיק לשומעו בתחילה, ישלים בסוף. ויש מקומות שנהגו לאומרו בימות החול מלבד שבתות וימים טובים שאז גם המאחרים מספיקים לשמוע ברכו. הריב"ש שרצה למחד לשמר את מנהגם ולא לבטל דברי החכם, כדי להשכין שלום, כתב בסיום: : "ולצאת ידי כלם, אז נראה לי שיעשו בדרך זה: שבימות החול, ובלילי שבתות וי"ט, ישובו למנהגם הקדום לאמר ברכו, באשר יש שם לעולם קצת אנשים שלא שמעוהו. אבל שבתות וי"ט בשחרית, שכבר התפללו כלם בשעה שיוצאין מבית הכנסת". מרן המחבר (קל"ג א') כתב את מסקנת הריב"ש כהנהגה לכל מקום: "בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא". והרמ"א חידד דברי הריב"ש וכתב: ש"אפילו במקום שנהגו לאמרו בימות החול שמא לא היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו ברכו, מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאמרו, דהכל באין לביכנ"ס קודם ברכו". וכך נוהגים התימנים והמתפללים בנוסח אשכנז. ובמ"ב הוסיף על דברי הרמ"א (שם סק"ב ובמבוא על דין פורס על שמע בסי' ס"ט) שאפילו אם גם בשבת פספסו ברכו בתחילה, מכל מקום מסתבר שכבר שמעו ברכו מעולים לתורה. ע"פ האמור כתב בספר ארץ ישראל (לגרי"מ טיקוצ'ינסקי סי' א' אות ב' סק"ב) שיש נוהגים בארץ ישראל, שבימים שני וחמישי, וכן בשאר הימים שקוראים בהם בתורה, שאין לומר בסוף התפילה אחר קדיש בתרא "ברכו", כיון כבר שמעו המתפללים ברכו מפי העולים לתורה. וכן נוהגים רבים מהתפללים בנוסח תימן ונוסח אשכנז. אולם בכתבי האריז"ל מבואר (שער הכוונות דף נ.) שגם הברכו האחרון נצרך לכוונות התפילה, וז"ל: בעניין ב' פעמים ברכו שהם אחד קודם התפלה ואחד לאחר התפילה בימי החול והכוונה שבברכו הראשון יכוין בהויה פשוטה וכו' ובברכו האחרון יכוין בג' פעמים מ"ב וכו'. וכן מובא בסידור הרש"ש (כת"י ח"א 536). וכתב כה"ח (סי' קל"ג סק"א), שע"פ סוד ודאי שצריך לומר ברכו נוסף בסיום התפילה, וכן כתב האריז"ל (שם), ובפרי עץ חיים (שער שבת י"ג י"ג), שלמי ציבור (י' ע"ג), וכך כתב הגאון חיד"א (מחזיק ברכה סי' רפ"ו ד'), שבארץ הצבי וארץ מצרים המנהג לומר ברכו גם בשבת ויו"ט אחר קדיש בתרא, וכן כתב בחסד לאלפים (קל"ב כ"ב), שכן ראוי להנהיג ע"פ הסוד, עיין שם. וע"פ דברי האריז"ל, כן נוהגים היום המקובלים והחסידים, וקהילות עדות המזרח, וכן המתפללים בנוסח ספרד. בברכה רבה,