שלום הרב, בתנ"ך- "דביר" הכוונה לקה"ק או לאמה טרקסין. נראה לי שלא מצינו בתנ"ך שהדביר הוא כינוי כללי למקדש. א"כ מה הכוונה בברכה "והשב את העבודה לדביר ביתך" (לכאורה דחוק לפרש שזה על עבודת הכה"ג ביוה"כ)?

לשואל, שלום וברכה! אכן כדבריך הדביר בתנ"ך הוא כינוי לקדש הקדשים או לחלק מסוים בו, וכך גם בדברי חז"ל, כגון בתוספתא ביומא פ"ב הי"ב: "עד שמגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה, זהו מקום הדביר שעשה שלמה", ובגמ' ביומא נד ע"א: "שלשה עשר פרוכות היו במקדש: שבעה כנגד שבעה שערים, שתים אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם, שתים בדביר, ושתים כנגדן בעליה". ובירושלמי בברכות פ"ד ה"ה: "דביר - ר' חייא ור' ינאי, חד אמר: שמשם דבר יוצא לעולם, וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם". ובירושלמי ב"ב פ"ו ה"ב: "דביר היה עומד מן הקרקע ועד הקורות... מן הקרקע ולמעלן שלשים אמה, מן הכרוב ולמעלן עשרים אמה". אם כן, מה פשר אזכור קדש הקדשים בתפילה זו? מצאתי כמה תשובות: 1. יש מפרשים כפי שהצעת, שהתפילה היא במיוחד על עבודת יום הכיפורים, ורק בהמשך על כלל "אשי ישראל" וקרבנותיהם (עלי תמר, ברכות פ"ד ה"ה; עמק ברכה, בתוך 'צלותא דאברהם' ח"א עמ' שג). והטעם להתפלל במיוחד על עבודה זו, כי בה מתגלה ומתעוררת במיוחד האהבה של ה' לישראל, "השוכן איתם בתוך טומאותם". 2. על דרך הפשט נלע"ד כדברי הרב שטיינמן זצ"ל ('ימלא פי תהלתך' עמ' רנב) שלפעמים נקרא כל המקום על שם הדבר החשוב שבו, והכוונה לבית המקדש בכללו שהדביר נמצא בתוכו. בדומה לכך מצאנו בשירת הים, "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה'", ונראה שהכוונה לארץ ישראל כולה שבמרכזה בית המקדש (עיין פירוש ראב"ע הארוך). 3. חשבתי על אפשרות נוספת, שנוסח זה נובע מנוסח הברכה של הכהן הגדול ביוה"כ על העבודה, "ותרצה העבודה בדביר ביתך" (רש"י יומא סח ע"ב ד"ה ועל העבודה). נוסח זה מתאים כמובן ליום הכיפורים, וגם אפשר לפרשו שהקב"ה השוכן בדביר ביתו ירצה את העבודה בכללה. ושמא מכיוון שמסורת בידינו שזה היה נוסח תפילתו, תקנו אחרי החורבן נוסח דומה לו. שאלה דומה אפשר לשאול גם על נוסח "על הניסים" בחנוכה: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך". ומשמע לכאורה ש"דביר ביתך" הוא כינוי למקדש כולו. אמנם אפשר להבין שנכנסו קודם כל לקדש הקדשים כדי לפנות משם כל עבודה זרה וטומאה, אך ציון ההגעה אל קדש הקדשים דווקא מעורר תהייה. דומני שכאן תשובתו של הרב שטיינמן זצ"ל היא המתאימה ביותר.