שלום הרב עלו לי כמה שאלות בנושא ההיתר לעלות להר הבית בימינו אשמח אם הר יוכל לענות לי עליהם. מי אני הקטן שיכנס לנושא? אחרי שרבים אמרו שלא האם לא עדיף להשאיר את המצב נטרלי? - אין לי רב מובהק מצד מה שבעוניי הספקתי לראות ע"פ מסלולים מסוימים ניתן לעלות ללא חשש האם אפשר לסמוך בנושא זה על אחד מהרבנימ שמתירים וללכת על פיו? מה המקור לכך שאפשר שיהיה לי רב לנושא מסוים כך שמעתי מרב גדול? - יש כאלה שאומרים שאסור ויש כאלה שאומרים שמותר - הרבנים אומרים מה רצון ה' בעולם והרוב אוסר: הג"ר יצחק יוסף הג"ר עובדיה יוסף הג"ר שאול ישראלי הג"ר דוד לאו הג"ר מאיר ישראל לאו הג"ר מאיר מאזוז הג"ר אברהם אלקנה שפירא הג"ר שלמה עמאר הג"ר חיים קנייבסקי הג"ר יעקב ישראל קנייבסקי - הסטייפלר תודה רבה!

לשואל, שלום וברכה! ראשית, באופן עקרוני אתה צודק שמי שאין לו רב מסוים שהוא הולך אחריו צריך לנהוג כמו דעת רוב הרבנים. לגבי האפשרות לשאול רב בנושא מסוים ורב אחר בנושא אחר, מצאנו בדברי הרא"ש (ב"ק פ"ד סי' ד): "דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום? לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין, ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר, לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר". מכאן אפשר ללמוד שרשאי אדם לבחור רב לנושא אחד ורב אחר לנושא אחר. העיקר הוא שהבחירה איננה שרירותית ומטעמי נוחות, אלא מתוך מחשבה כנה שלפי הבנתך יש לרב ההוא מומחיות יחסית בתחום שעליו מדובר (ראה ביתר הרחבה במאמרו של הרב אהרן ליכנשטיין זצ"ל על 'עשה לך רב' בקובץ 'אמונת עתיך' גליון 108; ובדברי הרב משה צוריאל שליט"א, 'אוצרות המוסר' ח"א עמ' 648). בשאלה ציבורית שיש לה גם צד השקפתי, בוודאי רשאי אדם להחליט שהוא מתחשב רק ברבנים מהחוג שלו (האם גם לגבי השאלה לאיזו ישיבה ללכת, מאלו רבנים ואלו ספרים ללמוד, האם ללכת לצבא או לשירות לאומי, אתה סופר את כל הרבנים הנ"ל?). לענ"ד בין רבני הציבור הדתי לאומי כיום אין רוב ברור בשאלת העלייה להר הבית, ואכמ"ל. גם לגבי מעט מהשמות שכתבת יש מה להעיר, ולא אפרט במסגרת זו. אין שום ספק שמותר לטמא מת, שטבל במקווה ונטהר מטומאות היוצאות מגופו, להיכנס להר הבית, עד החיל. הדבר מפורש במשנה ובתלמוד ובכל הראשונים. המחלוקת בפוסקים היום היא סביב כמה שאלות: 1. האם יש לנו זיהוי ודאי איפה היה ההיכל והחיל ואיפה הר הבית סביבו? זו שאלה שדורשת עיון מעמיק במקורות חז"ל והפוסקים וגם במקורות היסטוריים וארכאולוגיים. 2. האם יש להתחשב בשיקול שעלייה בטהרה עלולה גם לגרום לעלייה בטומאה? כדי לענות על השאלה הזו צריך מבט רוחבי על התורה, אבל גם היכרות טובה עם המציאות בשטח, מציאות שמשתנה מתקופה לתקופה. יש ממצאים בדוקים מהשנים האחרונות שנותנים תשובה הפוכה: ריבוי העולים בטהרה ממעיט את הנכנסים לשטח האסור! 3. שאלה שלישית וחשובה שעומדת ברקע היא: נניח שאכן יש הוכחות משכנעות שמותר, אבל אם יש אפילו צד קלוש המעורר ספק - "בשביל מה להסתבך?". כלומר, מה המניע החיובי לעלות להר הבית, והאם זהו צורך מספיק חזק כדי לגבור על החששות? כמובן, ככל שהמניע חזק יותר גם קיימת יותר פניות לערוך את הבירור היסודי שדרוש בשאלה הראשונה. כאשר אתה שומע מרב מסוים דעה בעד או נגד עלייה להר הבית, כדאי לשאול אותו גם כמה זמן הוא הקדיש לליבון הנושא. לענ"ד בין אלו שהקדישו לנושא זמן מרובה יש רוב בעד העלייה להר. 4. כאן נכנסת גם השאלה: האם יש מצווה ויש סיכוי להקמת בית מקדש בימינו? אם כן, אחת הדרכים לקדם זאת היא העלייה להר הבית. אמנם באופן תאורטי אלו שאלות לא תלויות זו בזו, אבל בפועל ניכר קשר מובהק ביניהן. ובנקודה זו לענ"ד הרבנים שמתנגדים לעלייה להר הבית סבורים (רובם המוחלט) שבניין בהמ"ק אינו עומד על הפרק, ואחת הסיבות העיקריות היא חילוקי הדעות הפנימיים בעם ישראל, לרבות בין החוגים הדתיים, חילוקי דעות שמונעים כל התגייסות מרוכזת ל'פרוייקט' בסדר גודל כזה (גם מי שינסח את זה באופן הלכתי, כגון "אין לנו ציץ" או "איננו יודעים את מקום המזבח", יכול להסכים שאם ציבור ענק יתגייס לעניין ותהיה לו תמיכה ממשלתית יימצאו בעז"ה הפתרונות). לכן לדידם העלייה להר הבית כעת חסרת תועלת. אולם מי שסבור שיש סיכוי להכין את הלבבות ואת המעשים לבניין בית המקדש תוך כמה שנים אי"ה, יתמוך גם בצעדים הנחוצים שבדרך, כולל העלייה להר. כלומר, זו יותר שאלה של הערכת מציאות מאשר שאלה הלכתית. לאור כל האמור, לענ"ד לגיטימי לגמרי שאדם שמזדהה בכנות עם השקפת עולם מסוימת שלפיה העלייה להר הבית היא עניין שמקדם את הגאולה יבחר ללכת אחרי רב שלדעתו מומחה במיוחד בעניין והוא מתיר זאת. כל טוב!