למדנו במסכת ברכות ל"ה ב, שאם שותה שמן בפני עצמו הרי אין מברכים כלל, אך אם שותה לרפואה בתערובת שהשמן הוא עיקר בה - מברך בורא פרי העץ. מניין הגיע פסק ההלכה לברך שהכל?

שלום וברכה! כפי שכתבת כך הוא אכן הדין הרגיל, וכפי שכתבתי בתשובה הקודמת: אם אדם שותה שמן בפני עצמו אינו מברך כלל, ואם הוא מערב שמן בתערובת באופן שהשמן הוא עיקר, מברך עליו בורא פרי העץ (שולחן ערוך ר"ב, ד). ברכת שהכל היא במצב חריג, כאשר אדם שותה שמן בפני עצמו והוא נהנה מטעמו. במצב כזה אין הוא מברך בורא פרי העץ, משום שבטלה דעתו אצל רוב בני אדם, ומצד שני גם אין הוא יכול לשתות ללא ברכה, שכן הוא נהנה ואסור ליהנות ללא ברכה. ולפיכך כתבו כמה פוסקים שיברך שהכל (ברכת הבית ג', כ"א; פסקי תשובות ר"ב, יא).