שלום כבוד הרב, אחרי הרבה שנים של כשלונות אני מרגישה כי יש עליי קללה. בתור מישהי שמאוד שוקדת ומתאמצת ועושה מעל ומעבר כדי להצליח בתוכניותי זה לא הולך לי. זה יכול להיות בלימודים, בעבודה ובמשפחה. אני מותשת מאוד על אף כל המאמצים אני מרגישה שעובדת לחינם. לדוגמא: לומדת שעות על גבי שעות לפני מבחן ופתאום לשכוח מסמך חשוב ולא לבצע את המבחן. הקפאתי את הלימודים כדי להקל על עצמי ומיד כשחזרתי היה משהו במשפחה שלא איפשר לי ללמוד לחלות ביום חשוב בעבודה. זוגיות שלא מתקדמת. על פניו זה נשמע מעט קטנוני אבל זה בא לידי ביטוי בכל תחום בחיים .התדירות בה זה קורה מוציאה אותי משלווותי. אני עייפה המון ומאוד מאוד כעוסה. הסביבה מתרחקת ממני לאט לאט. אני אשמח לדעת איך להכניס קצת שלווה.

לשואלת, שלום וברכה! תחילה אנסה לענות על בסיס העובדות שאת מתארת כפשוטן: את נכשלת ביותר מדי תחומים, מסיבות שלכאורה אינן קשורות האחת לשנייה, במינון שחורג מגדר הסביר. יש איזו חוקיות ברצף הכשלונות שלך. ואם אני מבין נכון את מה שכתבת שאת עייפה וכעוסה ו"הסביבה מתרחקת ממני לאט לאט", את מבינה שבעצם, חוץ מהגורם העל-טבעי שיוצר לך רצף של כשלונות לא קשורים, נוצר כאן גם מעגל-קסמים טבעי: את כעוסה, משדרת כעס לסביבה, ואז הסביבה מתרחקת ממך, וזה כמובן לא מתכון טוב להתקדם בזוגיות, וזה עוד יותר מרגיז, וחוזר חלילה... הבה נתחיל לחשוב על רצף הכשלונות שאין ביניהם קשר סיבתי הגיוני (שכחה, בעיה במשפחה, וכדומה). אפשר לקרוא לזה "חוסר מזל" או "קללה", אבל זו אמירה שתוקעת. אין דרך להתמודד עם חוסר מזל, חוץ מאשר לקבל בהכנעה את העובדה הזו ולנסות להשלים איתה ביאוש. אני חושב שעדיף להשתחרר מסוג כזה של מחשבה. הדעה המקובלת בחז"ל היא ש"אין מזל לישראל", כלומר, עם ישראל הוא מעל המזלות, כדברי הנביא ירמיהו (י,א-ב): "שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֹּה אָמַר ה': אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". לגבי האופציה של קללה, את נשמעת יותר מדי אינטליגנטית מכדי להאמין באמת שאת מושפעת מאיזו קללה שלא שמעת עליה ולא ידועה לך כל סיבה לה. הדרך הנכונה יותר לפרש רצף כשלונות בלתי סביר, שאין ביניהם קשר סיבתי טבעי, הוא שיש לך השגחה פרטית מיוחדת, שמסיבה שאיננה ידועה לך, וכמובן גם לא לי, פועלת כרגע כאילו נגדך. ואם זה הכיוון, אזי יש לדברים משמעות עמוקה: זהו מה שה' רוצה ממך כעת, לטובתך. "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ... וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח,א-ה). מה הכוונה "לְמַעַן עַנֹּתְךָ"? ממש לענות את האדם? זה מה שה' רצה לעשות לעם ישראל במדבר?! זה מה שעושה איש המייסר את בנו?! לא. העינוי במשמעו התנ"כי הוא הכנעה. בהקשר זה, העינוי הוא הידיעה שאנחנו מנוהלים על ידי ה' יתברך. כולנו בריותיו של הקב"ה, הוא שם כל אחד מאיתנו בנסיבות חייו המיוחדות, וכל אחד צריך לעבוד את ה' במקום ובמצב שבו הוא נמצא. בסופו של דבר, הערך האמיתי של הדברים איננו ההישגים המדידים והנראים, אלא העבודה הפנימית של האדם. לכן, כמו שאפשר וראוי לשמוח אם הכל נראה מצליח, כך אפשר וראוי לשמוח בחלקך גם כשהכל נראה לא מצליח. כי זה מה שה' רוצה ממך כעת, ואם זה מאתגר את סבלנותך וכעסך – זהו השדה שבו את עוברת את הניסיון, זו השליחות שלך בעולם בתקופה זו בחייך, ובזה תימדד ההצלחה או הכישלון: האם את עוברת את התקופה הזו בשלוות נפש, או בעצבנות. זאת אומרת, שבסופו של דבר הכל בידייך, למרות שכמובן יותר קל לי לכתוב את זה מאשר לך ליישם את זה. כדי להגיע לשלווה שאת רוצה, צריך לנסות לשנות את צורת ההסתכלות. "יום מוצלח" הוא לא יום שבו הגעת לעבודה בזמן ותיפקדת מצוין (ואני כמובן לא מזלזל בזה ולא מציע לך לזלזל בזה). "יום מוצלח" הוא יום שבו שמרת על מצב רוח איתן ומרומם, גם אם מסיבות שאינן באשמתך לא הגעת לעבודה בזמן ולא תיפקדת מצוין. יום שבו קיבלת בשלווה את התקלות שלא תלויות בך – רשמי אותו לעצמך כיום של הצלחה כבירה!! אני לא מתכוון לפתח אדישות למה שקורה בפועל בחייך. חשוב לעשות כל מאמץ סביר להצליח בכל התחומים החשובים לך. אבל לצד זה יש לפתח ולבסס את התודעה שלא הכל בידינו, וכאשר אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו – אנחנו מאושרים בהיותנו עבדי ה' העושים את שליחותנו, גם אם לא עלה בידינו להשיג כל מה שחשבנו. את עדיין רוצה מאוד להקים משפחה ולהיות מסודרת מבחינה כלכלית (להבדיל כמה וכמה דרגות בסולם החשיבות בין הדברים), כי זוהי השלמות התקינה בחיי האדם; אבל זו כבר ציפיה "בלי לחץ". לא על זה תקום או תיפול תחושת הערך של חיי! חיי הרווקות אינם בזבוז זמן בדרך אל היעד הנכסף, אלא אלו תחנות שונות במסע החיים ושליחותם. ייתכן שאחרי שתצליחי להתמיד במחשבה הזו במשך זמן מה, גם רצף העובדות שרשמת במכתבך יקבל פרשנות חדשה. אולי נקודות חוזקה שיש לך יתפסו יותר מקום, ותרגישי יותר "בת מזל" מאשר קודם. אפשר להיעזר בעוד כמה 'טיפים': להתחזק בתפילה, בפרט בפרקי תהלים מסוימים שמדברים אלייך יותר. התפילה נועדה לבקש מה' את שינוי מצבך, ובו בזמן גם להתוודעות מחודשת להיותך בתו של הקב"ה המתרפקת עליו ובוטחת בו. כך, למשל, בפרק קלא: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד: ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי, וְלֹא רָמוּ עֵינַי, וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי. אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". לאמור: אני מרגישה כמו תינוק על ברכי אמו, תלותי לגמרי, מנסה לעשות מה שביכולתי אבל יודעת שלא הכל בכוחי, ובדיוק ככה טוב לי. ובכל זאת "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה'", כי התחושה כתינוק על ברכי אמו לא ביטלה את התקווה שההישגים בחיי החומר יהיו טובים יותר. היא רק נתנה להם פרשנות אחרת ועומק אחר. אם יש ביכולתך, כדאי לחפש אפיק של התנדבות בעזרה לזולת, משהו שלא דורש ממך הרבה ויתן לך תחושת סיפוק וערך. כדאי גם להיות בקשר אישי עם תלמידת חכמים באזור מגורייך, מישהי עם עוצמה רוחנית שתוכלי לשתף אותה בכל מה שעובר עלייך, או אפילו סתם חברה עם ניסיון ושיקול דעת ומידות טובות. היא יכולה לתת לך מבט מבחוץ, להפנות את הזרקור גם לצדדים הטובים שיש בחייך, לעודד ולהוסיף כוח להמשך המסע. ימלא ה' כל משאלות ליבך לטובה, ויתן לך כוח לראות את כל הטוב!