אני משתמש הרבה עם חיתול מטעמי נוחות ורצוני לדעת אחרי שאני מתפנה (קטנים) בחיתול האם עלי ליטול את ידי והאם אני יכול לברך ברכת אשר יצר, תודה רבה.

שלום וברכה, לאחר עשיית צרכים קטנים (שתן) אתה יכול לברך ברכת אשר יצר, ואתה לא חייב ליטול ידיים. לפני התפילה נכון ליטול ידים משום "הכון לקראת אלקיך ישראל" (שו"ע ז ב). בהצלחה רבה! הרחבה: כתב השו"ע (ז ב): "הטיל מים ולא שפשף, אף על פי שצריך לברך אשר יצר, אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות, או משום הכון". וכתב שולחן ערוך הרב (ז ב): "המטיל מים ולא שפשף, אם נזהר שלא ליגע בערוותו אינו צריך ליטול ידיו כלל, אפילו אם רוצה להתפלל מיד. מכל מקום נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד או שיזכור את השם, משום שנאמר "הכון לקראת אלהיך ישראל". וכתב בקונטרס הזכרונות (זכרונות הרב חיים קנייבסקי מהחזון איש סי' א סע' כג): "המטיל מים שלא בבית הכסא, וגם לא נגע, יכול לברך וללמוד, ואין צריך ליטול ידיו". ובהערה שם - ('הן זכרונן' הע' 53) מובא שכן נהגו החזון איש והסטייפלר כשהוצרכו לכך. ושם (הע' 54) מובא מהגרח"ק: שמה שצריך ליטול ידיו משום נקיות הוא אם נכנס לבית הכסא. ומה שצריך ליטול משום היכון הוא אם רוצה להתפלל. עכ"ד הספר קונטרס הזכרונות. הרי שהגרח"ק פירש שהצורך ליטול ידיים משום היכון הוא רק לפני התפילה. משמע לפני תפילת שמונה עשרה. אמנם בלשון שולחן ערוך הרב הנ"ל מבואר שגם לפני לימוד תורה וברכות נכון ליטול ידיים. אך מקור הביטוי של "הכון", מופיע בגמרא בשבת (י.) כפי שציין בביאור הגר"א. ושם מסתבר שמדובר על תפילת שמונה עשרה (וע"ע בהגהות מיימוני בשם הרא"ם). ומכיוון שלא מדובר על דין גמור אלא על מידת זהירות שראוי ליטול, לכאורה יש להקל כדברי הגרח"ק וכעולה מהנהגותיהם של החזון איש והסטייפלר, ולא כדברי שולחן ערוך הרב להחמיר בזה לכתחילה גם לעניין ברכות. ואפשר שלכולי עלמא אם זה קל ליטול ידיו, נכון ליטול ידיים גם לברכות. אך אדם עם חיתול מסתבר שזה קשה לו כל פעם ליטול, ויש להקל. לכאורה היה מקום לחייב להוריד את החיתול ולנקות, על פי דברי כמה פוסקים. אך למעשה נראה שאין להחמיר בכך בנידון שלנו, שמסתמא יש טרחה גדולה. נפרט: כתב השולחן ערוך (סי' עח): "היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח כיון שהם מכוסים בבגדו. ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד' אמות". אם כן מבואר בשולחן ערוך שאין איסור לקרוא קריאת שמע כאשר מלוכלך במי רגליים. אך יש מקום לומר שההיתר הוא רק אם נמצא באמצע קריאת שמע. אולם אין היתר להתחיל לקרוא קריאת שמע כאשר מלוכלך במי רגליים. וכך כתב כף החיים (ס"ק ד) על פי הלבוש והמאמר מרדכי: "כיון שהם מכוסים בבגדו. נראה שלא התירו לו לסיים קריאתו אלא בכה"ג מפני שכבר הוא עסוק בק"ש אבל לכתחלה אסור לקרות ק"ש או לומר דברים שבקדושה בענין זה אעפ"י שמכוסין והכי משמע להדיא מדברי הרב הלבוש שכתב וז"ל כיון שמכוסין בבגדו והוא בתוך ק"ש או תפלה לא גזרו רבנן שיפסיק. מאמ"ר אות ג' וכתב שם הטעם משום דכיון שגם בשרו מלוכלך הוי כצואה על בשרו וע"כ אין לקרות בכה"ג לכתחלה יעו"ש". אך במאמר מרדכי הביא שמשמע מהמגן אברהם שלא סבור כמותו, ומתיר לכתחילה לקרוא קריאת שמע עם לכלוך על בשרו. וכן משמע לכאורה בערוך השולחן (ס"ד) ע"ש. והפסקי תשובות (עח ב) הביא את דברי כף החיים בלשון "יש אומרים". ולא כתב מי חולק. אך נראה שהמגן אברהם וערוך השולחן חולקים. וכן יש לציין שהמשנה ברורה לא הזכיר את דברי הלבוש והמאמר מרדכי. ואפשר שהמשנה ברורה לא סבור כלבוש בזה, וצ"ע. על כל פנים, נראה שבחיתול יש פחות ביזיון לברכות ולדברים שבקדושה. ובנידון שלנו שאדם שהולך עם חיתול, כנראה שיש לו בעיה כלשהו, ונפלט לו שתן במהלך היום, ומסתמא אם נחמיר עליו יהיה לו צער וטורח גדול, ובמקום צורך נראה שיש להקל כנ"ל.