שלום הרב הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ה ה"א) מציין כאחת ממלחמות המצווה את מלחמת שבעה עממים, וכן בה"ד מציין את מצוות העשה לאבדם. אמנם בסוטה מד: הגמרא כותבת שמלחמת המצווה המוסכמת לכו"ע היא מלחמות יהושע לכבש, ומשמע שמלחמת המצווה היא רק כיבוש הארץ, ואין מלחמת מצווה להרוג את שבעת העממים. אליבא דהרמב"ם, מדוע לא כתבה הגמרא את מלחמת ז עממים?

שלום וברכה, שאלה טובה. האבני נזר (יו"ד תנד) הסביר בדעת הרמב"ם שעניין מצוות החרם תחרימם היא כדי שאנחנו נשב בארץ. הראיה לכך שמדובר במצווה אחת היא מכך שיהושע שלח אזהרה לשבעת העממים שמי משבעת העממים שרוצה להסתלק מהארץ יסתלק. ובאמת הגרגשי עמד ועזב את הארץ, ויהושע לא עשה לו כלום, כמבואר בירושלמי (שביעית טז ע"ב). יש בית אב לדבריו בדברי המאירי (סנהדרין טז.). לפי זה הגמרא קוראת למצווה כיבוש ארץ ישראל, שזה התכלית, והרמב"ם מדבר על האמצעי - מלחמת שבעת העממים, והיינו הך. הגרי"א הרצוג הסביר שהרמב"ם קרא למלחמת כיבוש הארץ מלחמת שבעת העממים משום הפחד מהאומות, ובמיוחד המוסלמיות שבזמנו. ובאמת כוונתו למלחמת כיבוש הארץ, ויבין כל מבין את הכוונה האמיתית (תחוקה לישראל עפ"י התורה. הדברים הובאו בספר נחלת יעקב עמ' 217).