מה מייחד את השמחה בפורים משאר השמחות במועדים אחרים?

עניין השמחה הוא חשוב ביותר. האדם צריך להיות תמיד שרוי בשמחה מאחר ושמחה מראה על שלמות, אדם חסר אינו שמח. ימים טובים הם ימים של התעלות רוחנית ולכן ציוותה התורה לשמוח בהם, שנאמר: "ושמחת בחגך". ומאחר שרוב האנשים שמחים ביין אמרו חכמים שמצווה לשתות יין אבל אין מצווה להרבות בשתייה. לכן גם צריך לקנות לאשה בגד חדש ולילדים מתנות כדי שיהיו בשמחה בימים החשובים האלה והם אינם שמחים ביין. בפורים לעומת שאר המועדים עניין השמחה רחב יותר. הגזרה בפורים הייתה על הגוף ועל הנפש לכן השמחה על ההצלה גם היא צריכה להיות בגוף ובנפש. "לעשות אותם ימי משתה ושמחה. לכן יש מצווה לשתות עד איבוד הדעת במידת מה להראות שישראל קדושים ואף במצב של איבוד הדעת נשארים קשורים ודבוקים בה' יתברך. גזרת המן הרשע הייתה כנגד כל ישראל ולכן השמחה בפורים צריכה לכלול את כל ישראל ולכן יש מצווה לשלוח מנות איש לרעהו, שהשמחה האמיתית בעם ישראל היא להרבות אהבה ואחדות בינינו, ולתת מתנות לאביונים כדי לדאוג אף לאנשים שאינם יכולים לשמוח בפני עצמם. (הנושא בהרחבה נמצא בפניני הלכה זמנים פרק טז)